את השאלה של פותח השרשור יש לחלק למספר חלקים
1- הלימודים
2- ההתמחות
3- האופק הכלכלי
לימודים - קשה להתקבל בארץ , 6 שנים הכל נכון. אם לומדים בארץ אפשר לעבוד כמתרגל / במעבדות וכו אפשר להסתדר השכר לימוד הוא אונברסיטאי ולא פרטי וזה ממש לא חיים של רעב על צוואר המשפחה . אפשר ללמוד בחול (אני למשל) ואז ההקרבה הכלכלית גבוה יותר. אפשר לעבוד גם בחול בזמן הלימודים , יש לי כמה וכמה חברים שעבדו באל על והרויחו משמעותית יותר מההוצאות שלהם. לרמה של קנו דירה שם חיו עם רכב צמוד וכו. יש חברים שההורים מימנו את כל החיים שלהם שם , לרבות ילדים בחינוך פרטי. כל משפחה ומה שהיא יכולה.
2- ההתמחות. לא חושבת שיש משהו גרוע יותר מהתמחות. באמת סבל שלא יתואר. כל ! המקצועות עמוסים בימינו. יש יותר מידי רופאים ופחות מידי תקנים להתמחות . יש סיבה טובה כי אחרי ההתמחות יש אממ מומחים ואז יש הצפה בתחום מה שקורה עכשיו עם כל הכירוגיות הקטנות וגם הגדולות האמת. כולם כמובן רוצים פלסטיקה עור ואאג ( בשביל השליחות אני בטוחה) ולכן יש תור קומבינות וכו. אחרי שמתקבלים להתמחות מדובר על שנים מאוד קשות בבית חולים תורנויות של 26 שעות שבהם ישנים לפעמים שעתיים לפעמים אפס וזה ממש לא כייף. שלא נדבר על הלחץ הנפשי והפיזי בניהול מיון , מקרים מורכבים של טראומה, טלפונים בלי הפסקה, חולים על הדלת שכל שניה מפריעים וקוטעים את חוט המחשבה, ריצות למחלקה בגלל חולה שהדירדר או סתם כי האחות לא רוצה לעשות עירוי או לשים קטטר . בקיצור בתורנות הכל עליך וזה מאוד קשה מתיש ומעייף. בזמן הזה חייבים להיות חדים הלא מטפלים באנשים והטיפול צריך להיות מושלם ואין מקום לטעויות. אין זמן לאכול (חלילה) או לפעמים לעשות פיפי. הדבר היחיד החיובי זה שזה ניהיה קל יותר עם השנים כי מתרגלים והזמן טס אז בדרך כלל התורנות עוברת לי מהר.
אם הייתי חוזרת בזמן הייתי אומרת לעצמי, ההתמחות זה הדבר הכי קשה שאת תעשי אי פעם. זו תקופה ארוכה (בין 4-7 שנים). זו תקופה קשה בזמן הקריטי של הקמת משפחה (30 בדרך כלל)
3- אופק כללי.
אני מתמחה במקצוע כירוגי בבית חולים במרכז הארץ. כל מה שאני כותבת עכשיו מבוסס על תלושי המשכורת האישים שלי ועל חברים שנתנו לי לראות בעיניים את התלוש שלהם. לרבות מומחים שאני יודעת בוודאות כמה הם מרווחים ממקור ראשון.
סטאז - שנת חובה אחרי הלימודים כתנאי לקבלת תואר MD . מדובר על שנה שלא עושים בה כלום (רציני) וצריך לעשות 4 תורנויות בחודש חובה. אישה בהריון ? ברכותי 5 חודשים בלי תורנויות בכלל.
ראיתי שמישהו כתב שכר מעליב. ממש לא נכון אחלה משכורת בשביל לעבוד 8 שעות ביום (180) בחודש רוב הזמן לא לעשות כלום ולהיות חסר כל אחריות. בתורנויות אי אפשר לכתוב הוראות לתרופות אי אפשר להיות באמת אחראי על המטופלים או לקבל כמעט שום החלטה. בעיקר עוזר רופא מדופלם והזמן ללמוד מייומניות חשובות להמשך כמו להכניס קטטר או לקחת דמים או לעשות אקג בלי לסבך את כל החוטים.
משכורת עם 4 תורנויות חובה 9000 בחודש לערך. יש תוספות פריפריה , יש אפשרות לעשות עוד תורניות או חצאים וכל מיני קומבינות. לדעתי זו שנה שלא שווה לשים עליה שום משקל לגבי ההחלטה העתידית של לימודי רפואה ואני מסתכלת עליה כשנת חובה מהתואר בה במקום לשלם לאוניברסיטה ולגור בחול גרתי בארץ ושילמו לי.
התמחות . שכר שעתי 42-51 שקלים לשעה תלוי בית חולים מדינה, עיריה, כללית ,פריפריה וכו . תורנות מיון (גם פנימאים ורופאי ילדים עושים תורניות מיון) 1300 לערך. סופש סביב 2000. בדרך כלל לא משלמים שעות נוספות (כי אין כסף למערכת אז תעבדו בחינם ) וגם אם כן יש הגבלה. ססיות - ניתוחי אחר צהריים (בעיקר לתחום כירוגי אבל יש גם בהדמיה למשל) משלמים פר מקרה. סביב 500-1000 תלוי איזה תחום כירוגי . אם הניתוח קצר (שעה) אפשר לעשות 5 מקרים ולעשות 4 ססיות בחודש המשכורת עולה משמעותית.
אני אישית עושה רק תורנוית מיון (על מחלקה משלמים פחות) ועושה 6 לחודש ועוד בערך 4-6 מקרים של ססיה בחודש. הנטו שלי (אין לי מושג מה הברוטו) יוצא בין 15000-17000 תלוי כמה חגים היו סופשים עשיתי וכו.
לדעתי האישית מדובר על משכורת מכובדת לחלוטין שאפשר לחיות איתה בכבוד ואפילו לחסוך (אנחנו בכל זאת בפורום של הסולידית)
באמצע ההתמחות עושים מבחני שלב. אחרי שעוברים את המבחן אפשר לצאת לפרטי. מדובר על מוקד רפואה דחופה במקרה (תקף גם להתמחות בילדים / פנימית ) אפשר גם טרם ביקורופא וכו. שכר בין 100-300לש אני יודעת שיש טווח ענקי כי יש שיטות תימחור שונות. לפשטות העניין פנימאי שרוצה לעבוד בטרם וסיים שלב א יקבל סביב 150 לשעה. תעבוד הרבה מעט תלוי בך. יש מוקדים שמתגמלים לפי פעולה רפואית (הנחת תפר למשל , ניקוז אבסס) ואז מתוגמלים גם שעתית וגם פעולה. השכר עולה מאוד. אפשר לעשות שכר של תורנות מיון ב4 שעות.
סיימנו התמחות. השבח לאל
שכר אחרי ההתמחות. השמיים הם הגבול.
שכר בית חולים הוא כמובן מעליב ולא נחשב לכלום ונראה כמו 10000 לחודש. בלי כונניות. עם כונניות קצת עולה אבל לא בהיסטריה.
מרפאה פרטית (קופת חולים) לכירוג - מקבלים 100 שקל לראש לערך. רואים בערך 4-5 מטופלים לשעה ואז מעלים את הקצב ל5-6. עובדים בין 4-6 שעות ביום בדרך כלל 4 ימים בשבוע. זו משרה מלאה בקופת חולים . 40 אלף שקל ברוטו . מדובר על שבוע עבודה של 24 שעות ומשכורת מכובדת לגמרי. אפשר לעבוד 48 שעות שבועיות (לא יודעת כמה עובד מהנדס תותח על חלל אבל מרגיש לי שיותר) ולהרוויח 80 אלף לחודש. רופא הכי רגיל בעולם. אפילו לא אחד טוב.
לא מדברת על כירוגים גדולים, לא מדברת על ניתוחים כל היום באסותא. מדברת על כמה שעות עבודה ביום על מנת שבשאר הזמן אפשר להנות מהחיים ועדין להתפרס בכבוד. אין דד לין אין מבחנים אין שום דבר מלחיץ. חיים שקטים נחמדים ורגועים. באה לעבודה בבוקר אחרי קפה רואה את המטופלים שלי הולכת הביתה אחרי כמה שעות וזהו. אין סופשים אין תורניות יש יום אחד חופש קבוע. זו לא אגדה אורבנית אלו החיים של רוב הרופאים.
רופא משפחה מרפאה (מומחה) תלוי בגודל התיקיה. כמובן שאפשר להגדיל את מספר החולים שאחראים עליהם (תיקיה) ואז לקבל יותר. בין 30-50 נטו לחודש. כן אני רצינית. חמש שנים אחרי ההתמחות.
ייעוץ כירוג מומחה דרך ביטוח פרטי (ייעוץ לא ניתוח לא פעולה לא כלום) . המטופל לא משלם כלום לפעמים מגיע דרך המושלם , מכבי שלי וכו. מומחה צעיר 500 שקלים ל20 דקות. מומחה ותיק ואללה השמים הם הגבול. המקובל זה לקחת 500 מהמטופל והביטוח משלים עוד 1500. ז״א 2000 שקל לעשרים דקות עבודה. טוב נו חצי שעה.
חוות דעת משפטית. יש כמה סוגים חוות דעת מטעם עורכי הדין (העורך דין מפנה את הלקוח שלו לרופא ) סביב 8000 שקלים. מדובר על כמה שעות עבודה (לבדוק את המטופל לכתוב מכתב מאוד ארוך ומפורט עם כל ההיסטוריה בצורה מסודרת לפעמים זה יכול לקחת שעות) .
חוות דעת מטעם בית המשפט. בית המשפט בוחר רופא שהוא רוצה מתוך מאגר שיש לו והתובע מחויב להגיע לרופא הזה ולקבל את חוות הדעת שלו. משלמים קצת פחות אני חושבת סביב 6000. יש לי מכר שיושב בערב מול המחשב מחפש חוות דעת שבא לו לעשות (מיקום גאוגרפי שמתאים לו או מטופלים שנראים לו לא מסובכים מידי) בוחר אותם ועושה בערך 10-15 בחודש. שאר הזמן הוא תורם לקהילה ורואה מטופלים 4 שעות ביום פעם בשבוע על מנת לא לאבד לחלוטין את היכולת הקלינית .
חוות דעת עושים כולם. כירוגים, רופאי משפחה, פנימאים, פתולוגים, כולם.
ניתוחים בפרטי - פעם פיסגת השאיפות של כל רופא על פני האדמה, היום בור שחור שכולם מתחילים לשנוא. היי חוק ההסדרים. פעם היה אפשר לעשות ניתוח לבקש עליו מיליון שקל והחברת ביטוח היתה משלמת. באה המדינה להציל את הרפואה הציבורית ואמרה לא לא לא. מעכשיו יש לכל ניתוח מחיר (אותו קבעו החברות ביטוח הפרטיות, כל מי שהגיע עד לחלק הזה במגילה שלי להעמיד פני מופתעים) . אז במקום לקחת 120 אלף על ניתוח לב פתוח כי זה הרופא הכי טוב בעולם, עכשיו כל רופא רגיל יקבל 50 אלף. שוין. איזה מזל. קיצר חוק ההסדרים די רצח את הרפואה הפרטית מבחינת ניתוחים וזה הרבה פחות שווה היום לאתר מטופל לניתוח במרפאה, לעשות לו את הניתוח לטפל בכל הניירת / שירותי מזכירות / סיבוכים / ייעוצים אחרי / ביקורת אחרי לבד. אם מבודדים את זה לשכר שעתי זה לא שווה.
בתחום שלי היה מקובל לקחת 20-40 אלף לניתוח בפרטי. היום אפשר לעשות את הניתוח הזה בדיוק באסותא לבחור את המנתח לבד לשלם 5000 שקלים וזהו. רוב הבכירים שלי הפסיקו לנתח בפרטי ועברו לחות דעת , פנסיה מוקדמת, ייעוצים, מרמור כללי על איך גנבו להם את המדינה.
לסיכום . רופאה זה מקצוע מדהים יפה מעניין ומיוחד מאוד. אני בדרך כלל לא זוכרת את המקרים הטובים , אני לא זוכרת את האבחנה הטובה שעשיתי, את החיים שהצלתי, את החיים ששיפרתי , או את הניתוח המושלם שיצא לי.
אני זוכרת את הסרטן שאיבחנתי לבחור בן 26 במיון ואחרי 3 שבועות הוא מת. את הבת 54 שהגיע עם כאבי בטן ומסתבר שהיה לה גידול שהיא לא שמה לב אליו ואחרי כמה שעות היא נכנסה לשוק המורגי, ניתוח חירום וחודש שלם בטיפול נמרץ עד שהיא מתה, את הילד שהגיע עם דלקת קרום המוח מת מהבית , את הילדה הקטנה שנחנקה מבלון שהיא בטעות בלעה ולא היה אף אחד שכבר יכל לעזור לה. את הילד שישב מולי ואמר לי שבגלל מאבק משמרות אבא שלו שלח בריונים להרביץ לו ולכן יש לו פגיעת ראש. ואת זה שהרווחה אמרה לי כן כן אנחנו מכירים. ואין פיתרון. את הניצול שואה הנחמד שנכנס לניתוח שיגרתי והלך והסתבך ובילה חודשים במחלקות השונות בבית החולים עד שהוא מת ביסורים מורדם מונשם לא ידוע איפה הוא עם פצעי לחץ בכל מקום. את הבן 30 שאחרי הניתוח שלו אמר לי כל יום שהוא אופטימי והוא יוצא מזה והלך כל הזמן במסדרון להראות שהוא חזק ומתאושש ואז מת מסיבוך של הניתוח (לא רשלנות סיבוך. יש הרבה כאלה). זוכרת את המהדנס בניין שנפל לבור באתר בניה, ומגבר עם משפחה הפך להיות לצמח לשאר חיו המסכנים. זוכרת את הבנים שלו יושבים ליד המיטה שלו כל יום לא מפסיקים לבכות והוא שוכב שם מורדם מונשם עם חצי גולגולת מפורקת אפילו לא מסוגל למצמץ להגיב להם שהוא נמצא. ואני זוכרת את זה לנצח וכל יום. אני כמובן זוכרת את הכל הטעויות שעשיתי ולפעמים בלילה חושבת מה לעזעזל חשבתי לעצמי ולמה זה קרה ואיך אפשר שזה לא יקרה יותר לעולם.
זה רפואה, לא הכסף שאפשר להרוויח.
