אין לי תואר אקדמי, ועבדתי בעבודה פשוטה יחסית שלא מצריכה תואר במשך כמה שנים (טעות)
במסגרת החיפושים שלי לגבי עצמי, ומה ארצה לעבוד ב30 שנים הבאות ואולי זה יכול להיות מאוחר מדי
אבל חשבתי על לימודי רפואה, יש לי את התנאים היבשים להתקבל, מבחינת בגרות ופסיכומטרי, וכנראה אצטרך להתכונן למבחני האישיות (מורקם)
אז אני מנסה להבין קודם מה הסיכוי של פשוטת עם כמוני להתקבל (הבנתי וקראתי ש80 אחוז מלומדי הרפואה הם מהעשירונים העליונים ומבוססים מהמרכז)
בהתחשב ברפרטואר הלא מזהיר שלי שכולל חוסר בצבא ועבודה במכירות. לא בטוח שבקורות חיים ומבחנים אישיות יקבלו מישהי כמוני
אני כן חשבתי תמיד על רפואה איפשהו בצד, אבל לא האמנתי שאני מסוגלת שכן זאת הייתה נראה לי לימודים של פריבילגים בעיקר, ולא חשבתי בכלל על לנסות להתקבל.
בגיל קרוב ל30 להתחיל רפואה, 6 שנים, ואז סטאז, ואז עוד כמה שנים טובות התמחות. אז בגיל 40 בערך אתחיל להרוויח משהו שיאפשר לי לחסוך לבית כנראה עד אז מחירי הדיור ירקיעו שחקים אז בכלל הסיכוי לבית בעתיד הוא אפסי. שלא לדבר שהרוב יהיו צעירים מאוד ממני.. מבחינת זוגיות זאת גם מחשבה שאיך אמצא בן זוג אם אני לא אהיה פנויה בכלל?
אין לי הורים עם כסף , בכלל לא וגם אין ירושה עתידית או משהו כזה, אם כבר אני עוזרת להם. אבל חסכתי מספיק כדי לא לעבוד 6 שנים בשקט. אני חושבת שארגיש סיפוק כי יש גם עניין בלימודים וגם איזשהי משמעות מסוימת לתת עזרה לאחר ולהציל חיים. משהו שמאוד מאוד מושך אותי. אני מאוד מעריכה רופאים ובכללי אנשים שעובדים במערכת הבריאות, וגם רפואה זה משהו שתמיד רלוונטי ותמיד צריך.
אני מהרהרת עם עצמי האם זה רעיון טוב, או שכדאי לשים את הרעיון הזה בצד כי הוא לא ריאלי.
במסגרת החיפושים שלי לגבי עצמי, ומה ארצה לעבוד ב30 שנים הבאות ואולי זה יכול להיות מאוחר מדי
אבל חשבתי על לימודי רפואה, יש לי את התנאים היבשים להתקבל, מבחינת בגרות ופסיכומטרי, וכנראה אצטרך להתכונן למבחני האישיות (מורקם)
אז אני מנסה להבין קודם מה הסיכוי של פשוטת עם כמוני להתקבל (הבנתי וקראתי ש80 אחוז מלומדי הרפואה הם מהעשירונים העליונים ומבוססים מהמרכז)
בהתחשב ברפרטואר הלא מזהיר שלי שכולל חוסר בצבא ועבודה במכירות. לא בטוח שבקורות חיים ומבחנים אישיות יקבלו מישהי כמוני
אני כן חשבתי תמיד על רפואה איפשהו בצד, אבל לא האמנתי שאני מסוגלת שכן זאת הייתה נראה לי לימודים של פריבילגים בעיקר, ולא חשבתי בכלל על לנסות להתקבל.
בגיל קרוב ל30 להתחיל רפואה, 6 שנים, ואז סטאז, ואז עוד כמה שנים טובות התמחות. אז בגיל 40 בערך אתחיל להרוויח משהו שיאפשר לי לחסוך לבית כנראה עד אז מחירי הדיור ירקיעו שחקים אז בכלל הסיכוי לבית בעתיד הוא אפסי. שלא לדבר שהרוב יהיו צעירים מאוד ממני.. מבחינת זוגיות זאת גם מחשבה שאיך אמצא בן זוג אם אני לא אהיה פנויה בכלל?
אין לי הורים עם כסף , בכלל לא וגם אין ירושה עתידית או משהו כזה, אם כבר אני עוזרת להם. אבל חסכתי מספיק כדי לא לעבוד 6 שנים בשקט. אני חושבת שארגיש סיפוק כי יש גם עניין בלימודים וגם איזשהי משמעות מסוימת לתת עזרה לאחר ולהציל חיים. משהו שמאוד מאוד מושך אותי. אני מאוד מעריכה רופאים ובכללי אנשים שעובדים במערכת הבריאות, וגם רפואה זה משהו שתמיד רלוונטי ותמיד צריך.
אני מהרהרת עם עצמי האם זה רעיון טוב, או שכדאי לשים את הרעיון הזה בצד כי הוא לא ריאלי.