לימודי רפואה בארץ

[Hannah3]

להתחמק מלעשות את הרווזיה למאמר שלי ע״י כתיבת הודעה ממש ארוכה בפורם הסולדית. כל הזמן דוחפים קדימה.

מעריכים את ההשקעה! ההודעות האלו מאוד מעניינות דווקא, ונותנות לי פרספקטיבה חדשה על העבודה של רופאים.

 

[efrat]

אני יכול לספור על האצבעות שלי את מספר הפעמים שזה קרה וגם זה כנראה על כף יד אחת

אז בבקשה זו התשובה שלך. אחלה מקצוע בתור בכיר לא יקראו לך לביח. זה מעניין אותך. איכות חיים אחרי ההתמחות. בול פגיעה

לפי הערכים של הפורום כמה שפחות עבודה לפני גיל הפרישה, אז אני פשוט אצא מנק הנחה שאת מתכוונת לפרישה מוקדמת סחתיין עליך!

לא בדיוק. הדרך שלי היתה קצת ארוכה ועד שאסיים את כל ההכשרות וסוף סוף באמת אתחיל להיות בכירה ישארו לי 20 שנה לפנסיה. הרישמית. אני לא חושבת שאני ארצה אי פעם לצאת פנסיה אמיתית. מבחינתי לנתח עד הקבר (או מרפאה עד הקבר כי ניתוחים בשלב מסויים זה מסוכן).

רבות יותר לפלואו עתידי

או פתחת פה תיבת פנדורה. אני מנסה לחשוב איך להתנסח בעדינות ועדין להבהיר את המסר שלי. לי אין USMLE אני באירופה אז אכתוב רק על מה שאני מכירה. יש בתקופה האחרונה שינוי מגמה ביחס לישראלים בעולם זה ידוע. השינוי הזה לא פסח על עולם הרפואה. זה בשילוב עם המלחמה והמוניטין המאוד לא טוב שיש לישראל כרגע, הוביל לקשרים חמים שהיו בעבר להתנתק. והוביל לשינויים פנימים בתוך המוסדות מה שמשפיע על מי שבוחרים לפלו. מי שעוסק באקדמיה יגיד לך שהרבה יותר קשה להכניס פרסומים כרגע.

בנוסף למרות שאנחנו חושבים שאנחנו מרכז העולם, רוב העולם רואה אותנו כנקודה פיצית במזרח התיכון שעושה ממש הרבה רעש אבל מבחינתם אין שום הבדל אם אני מישראל טורכיה או מצריים. כולם אותו דבר בעיניהם מבחינת רמה אקדמית ויכולת כירורגית. אנחנו מדינה מתפתחת. בנוסף ואת זה מבינים רק אחרי תקופה בחול, אנחנו פשוט כל כך פריפרים... זה מדהים. אנחנו כל כך קטנים מבחינת גודל אוכלוסיה וחשיפה כירורגית.
מידי פעם יש יהודי טוב שמתלהב שאני מישראל אבל כל השאר עדין לא בטוחים אם אני מטורכיה או ירדן. ואני כמובן צריכה להתנצל שאני מישראל ולהסביר שמלחמה זה נורא עבור כולם. שלא נדבר על המטופלים עצמם ולא הקולוגות שלי מה שיוצר מצבים קצת לא נעימים לפעמים בהם אני לא לגמרי מגלה מאיפה אני וששואלים אני עונה כמובן אבל מקבלת את השתיקה המובכת שמגיעה אחרי. יכול להיות שזה פירוש שלי שהוא לא נכון והשתיקה היא כי הם חשבו משהו אחד ואמרתי מדינה אחרת וזה בכלל לא קשור לישראל יהודים וכו. יכול להיות שאני קצת יותר מידי מודעת לעניין ולאף אחד לא באמת איכפת.

אם יש לך מישהו במחלקה שיכול לדבר אישית עם מישהו אחר בארה״ב ולסדר לך מקום זה שווה זהב. כי מאוד קשה להתקבל היום בלי קשרים לאמריקה ספציפית. אבל זה צריך להיות בתחום שאתה רוצה. אם אתה רוצה ראש צוואר או ילדים והאיש קשר עשה תת בשתל כוכלרי זה לא יעזור יותר מידי.
גם אני חשבתי בתחילת ההתמחות שצריך מישהו שיסדר לי ויעזור לי להתקבל לפלו אבל ברגע שאתה פותח אפשרויות ופשוט מגיש תראה שתתקבל גם לבד. בחול לאף אחד אין שמץ שם מושג מה ההבדל בין הדסה לזיו בצפת. בחיי. שואלים אותי תמיד אם הביח שעבדתי בו הוא בתל אביב או ירושלים מי שרוצה להשוויץ שהוא מכיר את ישראל. עזוב זו לא הסיבה לבחור מקום התמחות.

אפרופו לא יודע איך החוויה שלך בתת. ממה שאני נחשפתי עליו בחול המתמחים עשו שם לפחות 2-3 חנ בשבוע. ורמת הטייצינג ואו שאני אפילו לא אדבר.

בניגוד לארץ ולהתמחות הכל מסודר. בתור פלו יש לך מעמד אחר. יש לי ימים קבועים של מרפאות וימים קבועים של חנ. היחס הוא בדרך כלל יומיים מרפאה ו3 ימים חנ. זה תענוג. היחס למתלמדים מתמחים ופלואים כאחד, הוא שהמתלמד מנתח והבכיר עוזר/ עושה את החלקים המסובכים/ לוקח אם המתלמד לא מסתדר או מחרבש. נהוג כמובן לדבר על המקרה לפני הניתוח לדבר על הגישה הניתוחית למה בחרנו בה. אפשר להעלות עוד אופציות כמובן ויש בכירים שמקשיבים ומשנים את התוכנית שלהם ויש כאלה שלא. אבל יש המון שיח וכבוד בין הבכיר לפלו. זו לפחות החוויה שלי עד עכשיו.

והנה שנינו פה דוחפים ודוחפים על עבר מטרה לא ברורה מטרה שרק מתרחקת ככל שאתה מתקרב. פרדוקס סיזיפוס הרופא המודרני.
בפורום שמקדש עצמאות חיסכון פיננסי ויציאה לחופשי ממרוץ העכברים. שחכו אותנו האנשים שלא רוצה ולא יכולים לצאת ממנו. כי להמשיך לנוע גורם לנו להרגיש שהשגנו יותר ברגע שאנחנו שם, מתפוגגת לך ההצלחה תוך 5 שניות מבין הידיים החרדה שזו רק את המסלול שלך אז את מוצאת נושא חדש לחקור, התשלמות עמיתים, לפתוח עמותה.
ואת מבינה שבחיות שבך שילמד מחירים כבדים מאוד.
מצבך הגופני לא משהו, סבתא נפטרה כשאת היית בכנס החול, לא הספקת להגיע להצגה של ליאור הבן שלך בגלל מתלדק החליט שעכשיו זה במזומן בלבד.
אוכל בייתי זה הייתה מותרה כשאחד האימאהות בתקווה הצד שלו המזרחית הגיע לבשל.
וכן היילים קצת גדלו להם ואפשר כבר להניח את הרגל מהגז לענות מהשקט של הציוצים במושב בשישי בבוקר. אבל בעצם זה השעון של שי מצפצף ב5 הרבה לפני הציפורים הוא צריך לנסוע לאסותא ואתם כבר לא גרים כלכך קרוב. מלבד שנשאר ספק קטן מלפני שבועיים שהוא חזר ביום שישי מהחדר ניתוח אבל עם ריח קצת זר, פשוט שונה כנראה שזה כלום! או חנ שונה אולי?

פגעת בול. אני בוחרת להיות פה. אני בוחרת בדרך הארוכה והקשה הזאת ולמרות שאני מתלוננת בלי סוף, זו הדרך שאני רוצה. זו בחירה. זה לא משהו שקורה לי כמה מסכנה אני. אני בוחרת את זה כל יום מחדש.
ואחרי שעובר קצת זמן ונרגעים קצת, מבינים שאנחנו לא קורבן של הנסיבות ושל מערכת הבריאות הכושלת (והיא לא) ולא שבויים בידי הרי והסכמי רופאים הזויים. אני רוצה להיות שם. בבית חולים, בחדר ניתוח. אני רוצה לעזור לפרוספור ולחסר בית ולשניהם מגיע לקבל רפואה מעולה ובחינם.
ואחרי שנרגעים עוד קצת, מפתחים סדר עדיפויות. ואם צריך לוותר על שעות שינה כדאי לעשות ספורט, או לשלם לבייבסיטר כמו שעשיתי בשביל ללכת לאימונים.
אז יש לי סדר עדיפויות אחר. ההצגה של ליאור הבן חשובה, אבל חנוכה בגן של הקטנה כנראה פחות חשוב. ערבי חג יש כל שנה, אז בזמן ההתמחות אני אעשה כמה בבתי חולים. אז מה. יכולה להגיד לך בפה מלא שתמיד הגעתי לאירועים שרציתי להגיע אליהם. הייתי מבקשת התרעה של חודש מראש ולא פיספסתי שום חתונה או בר מצווה או אירוע שהיה לי חשוב. אירוע שלא היה לי חשוב, יכול להיות שהייתי תורנית. גם להצגה של הילדה בגן הגעתי (למה עושים מסיבות סיום בחוץ בחצר ביולי ? למי זה טוב?) אבל למשל להצגת כריסמס שלה פה לא הגעתי. וזה ממש בסה. יש מצב שהיא תזכור לי את זה לנצח ויש מצב שלא. אני יכולה לעשות את הכי טוב שלי בכל שלב אבל לא מושלם. ברגע שאתה והבת זוג שלך (בן זוג במקרה שלי) מאוחדים בחזית הכל בסדר. ושלמדנו לשלב ב שילמתי לבייביסטר ביום שבת (כל היום ! ) ושלחתי את הרגשות אשם לנוח ולהזכיר לעצמי שהילדים בסדר והם מטופלים ואהובים אפילו שבשבת אני לא איתם בשבועיים הקרובים. אז זה הכל עניין של החלטה.

אנחנו לא כאלה מסכנים אנחנו בוחרים בזה כל יום מחדש.

 

[efrat]

מעריכים את ההשקעה! ההודעות האלו מאוד מעניינות דווקא, ונותנות לי פרספקטיבה חדשה על העבודה של רופאים.

תודה רבה . אני תמיד חוששת שאני חופרת יותר מידי ואת מי זה מעניין בכלל. אז נחמד לשמוע שזה מעניין.

 

[סטטוסקופ]

אם יש לך מישהו במחלקה שיכול לדבר אישית עם מישהו אחר בארה״ב ולסדר לך מקום זה שווה זהב. כי מאוד קשה להתקבל היום בלי קשרים לאמריקה ספציפית. אבל זה צריך להיות בתחום שאתה רוצה. אם אתה רוצה ראש צוואר או ילדים והאיש קשר עשה תת בשתל כוכלרי זה לא יעזור יותר מידי

נכון בגלל זה שיקול הוא בחירת מחלקה שהבכירים בה מארה"ב
חייב להגיד שגם ההפך הוא לא נכון. בישראל חושבים שארה"ב היא מרכז העולם בסופו של דבר אני יכול להרגיע אותך הם עושים דברים טוב בצורה יעילה ומנתחים מלא.
שום דבר מפוצץ את המוח מה שעושים פה עושים גם שם... זה ישראלים שנותנים לארה"ב משמעות גדולה בהרבה ממה שהיא.

בל יש המון שיח וכבוד בין הבכיר לפלו. זו לפחות החוויה שלי עד עכשיו.

בדיוק כמו שזה אמור להיות!

נחנו לא כאלה מסכנים אנחנו בוחרים בזה כל יום מחדש

איני יודע כמה חלק מזה הוא כוח האינרציה כמו לווין שנע במסלולו וכמה זו בחירה מודעת. יש פה המון נסיבות חיים בחירות והחלטות ולכל אחת מהן מחיר!
אני לא נמנה איתך בתחושות שארצה לנתח עד יום מותי. אעדיף להשתמש במושגים כמו משמעות, אושר וחיות ואם יהיה זאת ע"י עבודה מתמדת שנגמרת במותי בחדר הניתוח מקווה שלא. אמצא את האיזונים הנכונים לי בבוא הזמן. אין ספק שהם ידרשו הקרבה וסבל אך יהיו אלו מחירים שאסכים לשלם ולא כאלו שיכפו אותם עלי.

אני חושב שהכפייה שאנחנו מסכימים לעבור בשלב ההתמחות היא מתוך אותו עיקרון של דחיית סיפוקים למען עתיד טוב יותר. אולי זו פנטזיה אולי מציאות ימים יגידו.
רק דביל מושלם היה מוכן לעבור 5-8 תורנויות בחודש אחרי 6 שנות לימודים כאשר מהנדס בתואר שני בשוק החופשי מקבל פי 2 ממך ועובד חצי ממך ללא הידיעה שזה ישתלם לו בעתיד הרחוק.

מה שכן אני חולק על דעתך לגבי מערכת הבריאות
היא לא כושלת היא מתפקדת דיי טוב מצד החולים. אך היא נצלנית, היררכית, חסרת קידמה. כמו כל גוף ממשלתי.
וכמובן שהיא עוד מגיעה לפקח על הסכמי השכר כאשר אלו לעיתים משולמים בכלל ע"י הקופות ובתי החולים העירוניים/פרטיים
אפשר לבוא ולטעון שלפחות כולם מקבלים טיפול והעני והעשיר הם אותו בשר בידי המנתח, אבל זו תהיה היתממות.

לעומת זאת בתי חולים שמקבלים כסף לפי מספר מטופלים וטיפולים שהם מציעים יודעים להתנהל מאוד טוב ולשלם כמה שהם רוצים למי שהם רוצים. אבל הסכמי השכר הרפואים קבועים בחוק ולך תתבייש לך בכלל להילחם הריי אתה פה בשביל חירוף נפש לדאוג לזה שאין לו, בושה!
אנחנו רוצים אותך לעבודה בבית חולים זה השכר שתקבל בתור בכיר וזה הסטטוס שלך פה ועם הוותק זה יעלה. זה לא מתאים לך? בסדר בעיה שלך כי כל בית חולים יציע לך בדיוק את אותו הדבר. אוקיי אז אני אלך לנתח בפרטי אני לא צריך אתכם... אוי לא שמעת על חוק ההסדרים? לא שמעת על זה שעכשיו רוב הטיפולים הם משלימי שבן? או שתקבל את ההסכמים או שתישאר בלי עבודה לבחירתך

אינך שבויה ואת בוחרת לעשות זאת למרות הכל וגם אני. אבל לא צריך להיות עם סכין בין השינים ודם בעיניים כדי לצעוק אני רופא! אפשר גם אחרת
אפשר גם מערכת פחות מגבילה עם שוק חופשי

 

[AviKababi]

או פתחת פה תיבת פנדורה. אני מנסה לחשוב איך להתנסח בעדינות ועדין להבהיר את המסר שלי. לי אין USMLE אני באירופה אז אכתוב רק על מה שאני מכירה. יש בתקופה האחרונה שינוי מגמה ביחס לישראלים בעולם זה ידוע. השינוי הזה לא פסח על עולם הרפואה. זה בשילוב עם המלחמה והמוניטין המאוד לא טוב שיש לישראל כרגע, הוביל לקשרים חמים שהיו בעבר להתנתק. והוביל לשינויים פנימים בתוך המוסדות מה שמשפיע על מי שבוחרים לפלו. מי שעוסק באקדמיה יגיד לך שהרבה יותר קשה להכניס פרסומים כרגע.

בנוסף למרות שאנחנו חושבים שאנחנו מרכז העולם, רוב העולם רואה אותנו כנקודה פיצית במזרח התיכון שעושה ממש הרבה רעש אבל מבחינתם אין שום הבדל אם אני מישראל טורכיה או מצריים. כולם אותו דבר בעיניהם מבחינת רמה אקדמית ויכולת כירורגית. אנחנו מדינה מתפתחת. בנוסף ואת זה מבינים רק אחרי תקופה בחול, אנחנו פשוט כל כך פריפרים... זה מדהים. אנחנו כל כך קטנים מבחינת גודל אוכלוסיה וחשיפה כירורגית.

אני גם בפלואו כירורגי בחול עכשיו ואני רואה דברים קצת אחרת.
אומנם טחנו אותי בהתמחות על שטויות והמתמחים פה חיים כמו מלכים ומלמדים אותם המון ונותנים להם לנתח יותר, אני עדיין מרגיש שההתמודדויות הרבות עם המקרים הלא צפויים בהתמחות הכינו אותי טוב יותר לחיים כבכיר והמתמחים פה לא יגיעו לזה בחיים. מלמדים אותם בצורה הרבה יותר מסודרת אבל לדעתי יש לזה גם חסרונות.
אנחנו מספר פלואים בתכנית מארצות שונות בעולם, ואין מה להשוות את את הרמה שלי ושל הישראלים שהיו פה לפני, במיוחד לאירופאים. אנחנו 3 רמות מעליהם, במיוחד בהתמודדות במקרים לא סטנדרטיים.

הרושם שלי הוא שגם בתכנית שלי יודעים את זה ולכן יש פה יחסית הרבה ישראלים במהלך השנים (ראש התכנית לא יהודי ולא חובב של הממשלה הנוכחית).

היחידה שמתקרבים לזה אלה ההודים מהמרכזים הגדולים.

אחד הרופאים אמר לי עזוב אותך אל תתמחה בארץ טוס לחול, חסר להזכיר כי אותו מומחה מרוויח 6 ספרות בחודש אך מתלונן על עבודתו.
אבל היי בדקתי גם בחול בכדי להתקבל לדוגמא באורתופדיה צריך לפחות 50 פרסומים שונים ומשונים, שלא לדבר על USMLE.

זה תלוי בהתמחות ובבית החולים, אבל לפחות בתחום שלי אני מרגיש שקיבלתי אחלה הכשרה בארץ.
אני חושב שכדאי לעשות התמחות בארץ ופלואו בחו"ל. במיוחד אם אתה בתחום כירורגי. אתה תעבוד קשה יותר ותעשה הרבה יותר עבודה שחורה, אבל תהפוך להרבה יותר ורסטילי ו"קרבי". הדברים שטיפלתי בהם בתורנות לבד לחלוטין בלילה, האירופאים בקושי ראו בספרים.

אני חושב שהכפייה שאנחנו מסכימים לעבור בשלב ההתמחות היא מתוך אותו עיקרון של דחיית סיפוקים למען עתיד טוב יותר. אולי זו פנטזיה אולי מציאות ימים יגידו.
רק דביל מושלם היה מוכן לעבור 5-8 תורנויות בחודש אחרי 6 שנות לימודים כאשר מהנדס בתואר שני בשוק החופשי מקבל פי 2 ממך ועובד חצי ממך ללא הידיעה שזה ישתלם לו בעתיד הרחוק.

זה תלוי בתחום שבחרת.
יש תחומים בהם אומנם תקבל פחות בהתמחות מהחבר המהנדס, אבל אחרי ההתמחות תקפל פי כמה יותר ממנו ותהיה לך עבודה יציבה עד גיל 70 וצפונה.

לעומת זאת בתי חולים שמקבלים כסף לפי מספר מטופלים וטיפולים שהם מציעים יודעים להתנהל מאוד טוב ולשלם כמה שהם רוצים למי שהם רוצים. אבל הסכמי השכר הרפואים קבועים בחוק ולך תתבייש לך בכלל להילחם הריי אתה פה בשביל חירוף נפש לדאוג לזה שאין לו, בושה!
אנחנו רוצים אותך לעבודה בבית חולים זה השכר שתקבל בתור בכיר וזה הסטטוס שלך פה ועם הוותק זה יעלה. זה לא מתאים לך? בסדר בעיה שלך כי כל בית חולים יציע לך בדיוק את אותו הדבר. אוקיי אז אני אלך לנתח בפרטי אני לא צריך אתכם... אוי לא שמעת על חוק ההסדרים? לא שמעת על זה שעכשיו רוב הטיפולים הם משלימי שבן? או שתקבל את ההסכמים או שתישאר בלי עבודה לבחירתך

זה נכון חלקית. אם תבחר בתחום מבוקש, חוזים אישיים ינחתו עליך מקופות והחולים וחברות הביטוח מבלי שתצטרך לחפש.
גם בתי חולים ציבוריים ימצאו דרך לעלות לך שכר בצורה של כוננויות וכו.
חוק ההסדרים הוא חוק שמאפשר לטפל באותם המטופלים באינדיקציות הנכונות. צריך ללמוד אותן עבור כל מקצוע.

בישראל חושבים שארה"ב היא מרכז העולם בסופו של דבר אני יכול להרגיע אותך הם עושים דברים טוב בצורה יעילה ומנתחים מלא.
שום דבר מפוצץ את המוח מה שעושים פה עושים גם שם... זה ישראלים שנותנים לארה"ב משמעות גדולה בהרבה ממה שהיא.

אני דווקא כן חושב שארה"ב היא מרכז העולם, במיוחד בתחום הרפואה, במיוחד במרכזים הגדולים.
אומנם מנתחים באותן הטכניקות, אבל כמות התקציבים, המומחים העולמיים, המחקר וה- volume שיש שם לא משתווה לשום מדינה אחרת.
והיתרון הגדול עבור הישראלים, זה שברוב המרכזים אוהבים אותנו והאווירה מאד אוהדת.

אם יש לך מישהו במחלקה שיכול לדבר אישית עם מישהו אחר בארה״ב ולסדר לך מקום זה שווה זהב.

זאת לדעתי הנקודה החשובה ביותר.
הכי חשוב קשרים עם בכירים בארץ שיהיו מוכנים להרים טלפון או לשלוח מייל עבורך לחבר מתכנית טובה בחו"ל.
זה יותר חזק מכל קו"ח או כמות מחקרים.

 

[efrat]

שום דבר מפוצץ את המוח מה שעושים פה עושים גם שם

הם עושים יותר. בהכל. המספרים שלהם עצומים. והם ממש מנתחים כל הזמן. בניגוד אלינו שגם בתור בכיר אתה יכול לקוות לכמה חדרי ניתוח ספורים בשבוע וגם אז בציבורי יתנו לך להכניס 2-3 מקרים מקסימום.
מי שמפוצץ את המוח היום זה המזרח.

רק דביל מושלם היה מוכן לעבור 5-8 תורנויות בחודש אחרי 6 שנות לימודים כאשר מהנדס בתואר שני בשוק החופשי מקבל פי 2 ממך ועובד חצי ממך ללא הידיעה שזה ישתלם לו בעתיד הרחוק.

זה לא קשור לכסף זה קשור למה שאתה רוצה לעשות. ואם אתה רוצה לנתח אז אין אופציה אחרת. אם אתה רוצה לתכנת כנראה שיש עוד אופציות וההכשרה של מתכנת שונה לגמרי.

היא לא כושלת היא מתפקדת דיי טוב מצד החולים. אך היא נצלנית, היררכית, חסרת קידמה. כמו כל גוף ממשלתי.

היא קצת כושלת. כל אחד מנהל כמו שהוא רואה לנכון ועושה מה שהוא רוצה. חלקם טובים יותר חלקם פחות.

אנחנו רוצים אותך לעבודה בבית חולים זה השכר שתקבל בתור בכיר וזה הסטטוס שלך פה ועם הוותק זה יעלה. זה לא מתאים לך? בסדר בעיה שלך כי כל בית חולים יציע לך בדיוק את אותו הדבר. אוקיי אז אני אלך לנתח בפרטי אני לא צריך אתכם... אוי לא שמעת על חוק ההסדרים? לא שמעת על זה שעכשיו רוב הטיפולים הם משלימי שבן? או שתקבל את ההסכמים או שתישאר בלי עבודה לבחירתך

נכון. אתה בהסכם קיבוצי תחת הרי כפרה עליהם שדואגים לא יודעת למי בדיוק. השכר בתור בכיר בבית חולים ציבורי מעליב ועלוב. אבל אתה יודע על זה עוד מלפני שהתחלת את הלימודים. כולנו ידענו. כמו שידענו שיש התמחות וסטאז ויש הגרלה לסטאז. ואני למדתי בחול ועדין ידעתי את כל הדברים האלו. אז אין מה להתלונן עכשיו שאתה כבר פה, רק למצוא את הדרך שמתאימה לך ואת המקצוע שמתאים לך.

אני גם בפלואו כירורגי בחול עכשיו ואני רואה דברים קצת אחרת.

סחטיין עליך משימה קשה להתקבל לארהב כרגע.

אומנם טחנו אותי בהתמחות על שטויות והמתמחים פה חיים כמו מלכים ומלמדים אותם המון ונותנים להם לנתח יותר

זאת אומרת שהחיים שלהם ב4 שנים שהם מתמחים (בניגוד אלינו שזה 6) היו הרבה יותר רגועים נחמדים והם לא סיימו את המסלול על הקצה שוקלים לפרוש. נשמע לי שווה את זה. וזה ששמים אותנו בתור מתמחים להתמודד עם ניהול מקרים עשרים רמות מעל הרמה שלנו, זה לא תקין בכלל. אתה מסיים את ההתמחות בלחץ וחרדה שאולי פיספסת משהו. לא ככה עושים כירורג טוב. ניהול מקרים מורכבים יגיע הם הניסיון לא צריך לדחוף את כולם למים ורק העקשנים צפים וכל השאר פורשים.

אני דווקא כן חושב שארה"ב היא מרכז העולם, במיוחד בתחום הרפואה, במיוחד במרכזים הגדולים.
אומנם מנתחים באותן הטכניקות, אבל כמות התקציבים, המומחים העולמיים, המחקר וה- volume שיש שם לא משתווה לשום מדינה אחרת.

מרכז העולם בעיני עצמם. החדשנות לא מגיע משם. לא באמת. תסתכל על הספרות, זה תמיד מתחיל בניתוח / פרוצדורה / הליך שחשב עליו איזה אירופאי/ דרום אמריקה לפעמים כמו עם השתלת הלב הראשונה (דרום אפריקה) ואז עשה אותו כמה פעמים, נכשל . בסוף הצליח כמה שנים שהפרוצדורה הופכת להיות סטנדרט אחרי שכולם שילמו דמי לימוד על המטופלים שלהם. ואז האמריקאים הופכים את זה להיות מושלם ועושים מיליון כאלה ומפרסמים סדרות ענק שעל פיהם ישק דבר. המזרח מתחיל לגנוב להם את הבכורה והודו וסין לחלוטין מפרסמות סדרות עצומות ועושים דברים בווליום מטורף, אבל הם עדין נחשבים עולם שלישי ויש בעיה עם אמינות והמחקרים שהם מפרסמים.

ואגב זה כי אתה באמריקה. אני במקום אחר ופה הם מצטטים את הספרות המקומית שלהם. פשוט אחרי תקופה נחתה עלי ההבנה שאנחנו בישראל מצטטים ספרות של מדינות אחרות כי אין לנו יכולת ונפח להנפיק סדרות כאלה וספרות משלנו בכזו רמה. אנחנו מנפיקים אחלה ספרות בישראל וספרות טובה אבל מבחינת ווליום אין לנו סיכוי מול ארהב או כל מדינה בינונית אירופאית שיש בה 50 מליון פלוס תושבים.

 

[Strike!]

@efrat

מה שאת כותבת זה בדיוק הקייס למה ארהב זה מרכז העולם הרפואי. לוקחים רעיונות מכל העולם והופכים אותם לסטנדרט אוף קייר עולמי. לאירופה אין מספיק תקציב ויכולות לוגיסטיות. למזרח יש בעיית אמינות. אני חושד שהנל נכון לא רק לרפואה.
בתור רופא שעבר לארה״ב למרכז אקדמי גדול אחרי לא מעט שנות עבודה בארץ... זה לא שהם יותר חכמים כאן, אם כי יש יתרונות למשיכת כשרונות מכל העולם. אבל כל המערכת פה מוכוונת לייצר את העתיד. האנשים הכי מוכשרים, מערכת תומכת, תקציבי עתק. הייתי בטופ בארץ. זה שני סדרי גודל יותר מה שהולך כאן. לאו דווקא מבחינת הטיפול בחולים- זו תמונה מורכבת יותר- אבל מבחינת קידום הידע האנושי באמת אין מה להשוות. כל המערכת מעודדת אותך לשאוף הכי גבוה שאת יכולה, לשמיים ומעבר. אציין שגם השכר הלא מעליב בבית החולים מסייע.

 

[AviKababi]

זאת אומרת שהחיים שלהם ב4 שנים שהם מתמחים (בניגוד אלינו שזה 6) היו הרבה יותר רגועים נחמדים והם לא סיימו את המסלול על הקצה שוקלים לפרוש. נשמע לי שווה את זה. וזה ששמים אותנו בתור מתמחים להתמודד עם ניהול מקרים עשרים רמות מעל הרמה שלנו, זה לא תקין בכלל. אתה מסיים את ההתמחות בלחץ וחרדה שאולי פיספסת משהו. לא ככה עושים כירורג טוב. ניהול מקרים מורכבים יגיע הם הניסיון לא צריך לדחוף את כולם למים ורק העקשנים צפים וכל השאר פורשים.

את צודקת אבל מצד שני אני מרגיש שאני ב-10 רמות מעליהם במקרים מלחיצים או לא סטנדרטיים.
זה שווה את זה אם מחפשים להיות מנתח ממוצע שיודע את העבודה שלו סה"כ. אם רוצים להיות נינג'ה שיודעת להתמודד עם כל בלת"ם, לדעתי התמחות בארץ טובה יותר.
אל תשכחי שבארץ אנשים (עם קו"ח מתאימים) פשוט מתקבלים להתמחות שהם רוצים. כאן בארה"ב כדי להתקבל להתמחות במקצוע מבוקש במקום טוב, צריך ציונים גבוהים, כמות מחקרים מטורפת (ולכן הרבה נתקעים פה ל-1-2 שנות מחקר לפני ההתמחות), המון קשרים וכדאי גם להראות ממש טוב.

מרכז העולם בעיני עצמם. החדשנות לא מגיע משם. לא באמת. תסתכל על הספרות, זה תמיד מתחיל בניתוח / פרוצדורה / הליך שחשב עליו איזה אירופאי/ דרום אמריקה לפעמים כמו עם השתלת הלב הראשונה (דרום אפריקה) ואז עשה אותו כמה פעמים, נכשל . בסוף הצליח כמה שנים שהפרוצדורה הופכת להיות סטנדרט אחרי שכולם שילמו דמי לימוד על המטופלים שלהם. ואז האמריקאים הופכים את זה להיות מושלם ועושים מיליון כאלה ומפרסמים סדרות ענק שעל פיהם ישק דבר.

בתחום שלי זה 90% אמריקאים בבסיס ובחדשנות של היום.
אולי בתחומים אחרים זה אחרת, אבל אני התרשמתי מאד מהמחקרים פה.
למשל במקום שאני עובד בו, יש לנו MRI משלנו של המחלקה למחקרים בלבד, יש מיקרוסקופים ודגימות אדם למחקרים היסטולוגים, יש מחשב על עם הקצאה נדיבה רק לנו, יש 2 דוקטורנטים שכותבים ומאמנים מודלי AI על החומר, יש מתכנתים כמו זבל לכל דבר שאבקש, יש מחשבים ממש חזקים לכל ה- fellows, אפשר לטוס לכנסים על חשבון העבודה, כולל לכנסים טכנולוגיים שאינם רפואיים פרופר. כמות מחקר הבסיס שיוצאת מפה היא עצומה. ואני fellow קליני, לא מחקרי. יש רופאים שמגיעים לפה לכמה שנות מחקר ומפרסמים עשרות מחקרים.
כשאחזור לארץ (וגם באירופה), אין סיכוי למצוא מעבדה עם 10% מזה.
יש הרבה אנשים מחו"ל שיש להם רעיון טוב אבל הוא לא ניתן לביצוע עקב חוסר תקציב, ואז הם מוצאים את עצמם במעבדה אמריקאית ומממשים אותו כאן. זאת העוצמה שלהם. להביא את ההון האנושי הכי טוב בעולם ולהפגיש אותו עם גרנטים אינסופיים וניהול מחקרי מסודר.

המזרח מתחיל לגנוב להם את הבכורה והודו וסין לחלוטין מפרסמות סדרות עצומות ועושים דברים בווליום מטורף, אבל הם עדין נחשבים עולם שלישי ויש בעיה עם אמינות והמחקרים שהם מפרסמים.

המנתחים מהודו מצויינים ויש להם המון נסיון. לדעתי פי 3 מהאמריקאים. יש מצב שבעתיד הם יקחו את הבכורה.
לגבי הסינים, עוד לא יצא לי להתקל כמעט במאמר אחד שאני לא חושד בו בזיוף.
ואני לא היחיד. גם במחלקה שלי בארץ וגם פה בארה"ב מתייחסים אליהם בחשדנות רבה מאד. לכן, בשלב הזה אני לא מתייחס לסין כאל תחרות לארה"ב בתחום הזה.

 

[efrat]

בתחום שלי זה 90% אמריקאים בבסיס ובחדשנות של היום.

אתה צודק בכל מה שאתה כותב. לאמריקאים יש תקציבים, כוח אדם סופר איכותי, ויכולת להניע פרוייקטי ענק. אבל הם בקושי מחדשים משהו בכירורגיה מודרנית. הם לא ממציאים איזה הליך חדש שאף אחד לא עושה לפני, או תפר ממש מיוחד או זוית חדשה על גישה ניתוחית. הם משכללים את מה שיש בטירוף ומגיעים לקצה היכולת של הדבר עם טכנולוגיה מטורפת ודאטה שרק בחלומות שלנו אנחנו אי פעם נראה בישראל. הם לוקחים ניתוח קיים ומשחיזים אותו לשלמות שאני לעולם לא אגיע אליה. אבל לקחת את הסכין מילימטר שמאלה ימינה ? לעשות את הגישה מהצד השני ? לעשות את ההשקה אחרת ? מהניסיון שלי זה פחות, אבל מאוד יכול להיות שאני טועה כי אני לא שם אותה כן.

המנתחים מהודו מצויינים ויש להם המון נסיון. לדעתי פי 3 מהאמריקאים. יש מצב שבעתיד הם יקחו את הבכורה.

חד משמעית. יש להם מספרים מטורפים, פולואפ שלא קיים אז אין כילשונות, ויכולת לעשות מה שהם רוצים בלי הלסינקי וFDA

ואני לא היחיד. גם במחלקה שלי בארץ וגם פה בארה"ב מתייחסים אליהם בחשדנות רבה מאד. לכן, בשלב הזה אני לא מתייחס לסין כאל תחרות לארה"ב בתחום הזה.

מסכימה גם עם זה רוב המאמרים מסין / רוסיה נקראים עם חשד מסויים ברמה שחלק מהבכירים שלי פה מצטטים אותם כמה לא לפרסם כי הסינים בטח משקרים.
התכוונתי יותר בתחום הכירורגיה פרופר שיש להם תקציבי ענק ויכולת לנתח מהבוקר עד הלילה את הוריד הימיני של העין תחת מיקרוסקופ ולהגיע לרמה שבלתי אפשרי להגיע אליה כיום. בלי מרפאה בלי עבודה שחורה, רק לשבת כל היום מול מיקרוסקופ. באחד הכנסים שנה שעברה היה פרופסור מסין. ואחרי שהוא סיים להפיל את כל האירופאים על הריצפה עם התוצאות והמספרים שלו, הוא הציג את השיטה. 7 חדרי ניתוח של מיקרו ביום !, 4 פלואים שרצים בין החדרים ובכיר לכל חדר מהבוקר עד הלילה. אחד מרים מתלה אחד עושה השקה, מסיים עובר לחדר הבא מרים עוד מתלה. זה טירוף.