היי, אני בת 28. מאז ומתמיד אני מופנמת, מרגישה קצת שונה, מרגישה פחות טובה, מרגישה חרדה לכסף.
תמיד היה לי רצון לחסוך, תמיד היה לי מוסר עבודה, באתי דווקא מבית שלא היה בו חסר כלום, ההורים שלי קנו לי מה שרציתי אבל מצד שני גם לימדו אותי לחסוך, ראש כלכלי לא היה (השקעות\נדלן וכו) ההורים שלי פשוט האמינו בעבודה קשה.
כך גדלתי, עשיתי צבא כמו כולם, תואר שלא מאוד רציתי (ריאלי) והתחלתי לעבוד בהייטק.
אני כבר באיזור השלוש שנים בתחום, סובלת.
נחשפתי לסולידית לפני כשנה, ומאז אני מרגישה שהשתנו לי החיים, אני מרגישה שסוף סוף מישהו מבין אותי, אבל מצד שני גם חווה כאב נורא גדול סביב הנושא של כסף. אני מרגישה שכל היום שלי סובב סביב כסף,
הצלחתי לחסוך 230K לאורך השנים. בשנה האחרונה פשוט מתבהר לי כמה משמעותי לחסוך,
אני מרוויחה 11K נטו, מתוכם מצליחה לחסוך באיזור ה 65-70%. תקציב העצמות היבשות שלי עומד על 2800 אבל אם אני מחשיבה חול בערך פעמיים בשנה (500 בחודש בערך) ועוד שאר ההוצאות, אני חיה יחסית יפה מ 4000 שח בחודש. (גרה עם בן זוג, מתחלקים חצי חצי בהכל), אני לא רואה את עצמי עם ילדים, לא מוציאה כסף מיותר, חוסכת איפה שאפשר,
אני בנאדם שאוהב בית אז הבילויים שלי מסתכמים בלבשל בבית או נטפליקס, מידי פעם קצת טיולים, סרטים וכו.
אני רוצה לצאת לחופש כלכלי כמה שיותר מוקדם. שנאתי תמיד לעבוד (לא משנה באיזה תחום), אז בשלב מסויים הבנתי שפשוט עדיף להרוויח כמה שיותר ולעבוד כמה שפחות.
מהחישוב שלי, זה אומר שאני צריכה לעבוד באיזור ה 9-10 שנים ולחסוך כפי שאני חושבת עכשיו. בנוסף, להישאר במוד של לא להביא ילדים.
מה הבעיה?
קשה לי,
קשה לי להישאר בתחום, לא מרגישה טובה במה שאני עושה וגם זה שוחק ותובעני מידי (זה התחום הכי מתגמל, לא רואה את עצמי עושה הסבה למשהו אחר כי זה פשוט לא ריווחי), בנוסף תמיד יש פחד מפיטורים, תמיד יש פחד להיות לא רלוונטי.
קשה לי בהתמודדות עם אנשים אחרים כשמדברים על כסף, אני תמיד שונה בדעות שלי.
קשה לי עם בזבוז כסף שגורר ריבים עם אנשים (יציאות צרכניסיטיות, מתנות כל שני וחמישי בעבודה לזאת שילדה, לזאת שהתחתנה..), יציאות לאכול בחוץ, חתונות,מסיבות רווקות,דברים שהבן זוג רוצה ואני לא וכו...
קשה לי בגדול גם לשחרר ולבזבז, כשאני יודעת שזו המטרה שלי. מרגישה בגדול שאין כל כך טעם בחיים והמטרה שלי נהייתה רק לרדוף אחרי כסף במטרה לצאת לחופש כלכלי, אבל מצד שני לא בא לי לבזבז את השנים בהן אני עוד צעירה רק בשביל להגיע לפרישה עם הלשון בחוץ.
קשה לי לחיות מתלוש משכורת לתלוש משכורת. אני מרגישה שאחרים תמיד נהנים ממה שהם עושים ואותי זה מתסכל, קשה לי עם ילדי שמנת שפשוט מקבלים מלא כסף מההורים, או כאלה שעשו חצי שנה קד"צ ב 8200 ומשתחררים ומקבלים משכורת של 20K. מרגישה שאני צריכה לעבוד ממש קשה כדיי להישאר במרוץ הזה, בדרך מרגישה שאיבדתי קצת את עצמי.
עצות.? אשמח לדברים פרקטיים מניסיון אישי.
תמיד היה לי רצון לחסוך, תמיד היה לי מוסר עבודה, באתי דווקא מבית שלא היה בו חסר כלום, ההורים שלי קנו לי מה שרציתי אבל מצד שני גם לימדו אותי לחסוך, ראש כלכלי לא היה (השקעות\נדלן וכו) ההורים שלי פשוט האמינו בעבודה קשה.
כך גדלתי, עשיתי צבא כמו כולם, תואר שלא מאוד רציתי (ריאלי) והתחלתי לעבוד בהייטק.
אני כבר באיזור השלוש שנים בתחום, סובלת.
נחשפתי לסולידית לפני כשנה, ומאז אני מרגישה שהשתנו לי החיים, אני מרגישה שסוף סוף מישהו מבין אותי, אבל מצד שני גם חווה כאב נורא גדול סביב הנושא של כסף. אני מרגישה שכל היום שלי סובב סביב כסף,
הצלחתי לחסוך 230K לאורך השנים. בשנה האחרונה פשוט מתבהר לי כמה משמעותי לחסוך,
אני מרוויחה 11K נטו, מתוכם מצליחה לחסוך באיזור ה 65-70%. תקציב העצמות היבשות שלי עומד על 2800 אבל אם אני מחשיבה חול בערך פעמיים בשנה (500 בחודש בערך) ועוד שאר ההוצאות, אני חיה יחסית יפה מ 4000 שח בחודש. (גרה עם בן זוג, מתחלקים חצי חצי בהכל), אני לא רואה את עצמי עם ילדים, לא מוציאה כסף מיותר, חוסכת איפה שאפשר,
אני בנאדם שאוהב בית אז הבילויים שלי מסתכמים בלבשל בבית או נטפליקס, מידי פעם קצת טיולים, סרטים וכו.
אני רוצה לצאת לחופש כלכלי כמה שיותר מוקדם. שנאתי תמיד לעבוד (לא משנה באיזה תחום), אז בשלב מסויים הבנתי שפשוט עדיף להרוויח כמה שיותר ולעבוד כמה שפחות.
מהחישוב שלי, זה אומר שאני צריכה לעבוד באיזור ה 9-10 שנים ולחסוך כפי שאני חושבת עכשיו. בנוסף, להישאר במוד של לא להביא ילדים.
מה הבעיה?
קשה לי,
קשה לי להישאר בתחום, לא מרגישה טובה במה שאני עושה וגם זה שוחק ותובעני מידי (זה התחום הכי מתגמל, לא רואה את עצמי עושה הסבה למשהו אחר כי זה פשוט לא ריווחי), בנוסף תמיד יש פחד מפיטורים, תמיד יש פחד להיות לא רלוונטי.
קשה לי בהתמודדות עם אנשים אחרים כשמדברים על כסף, אני תמיד שונה בדעות שלי.
קשה לי עם בזבוז כסף שגורר ריבים עם אנשים (יציאות צרכניסיטיות, מתנות כל שני וחמישי בעבודה לזאת שילדה, לזאת שהתחתנה..), יציאות לאכול בחוץ, חתונות,מסיבות רווקות,דברים שהבן זוג רוצה ואני לא וכו...
קשה לי בגדול גם לשחרר ולבזבז, כשאני יודעת שזו המטרה שלי. מרגישה בגדול שאין כל כך טעם בחיים והמטרה שלי נהייתה רק לרדוף אחרי כסף במטרה לצאת לחופש כלכלי, אבל מצד שני לא בא לי לבזבז את השנים בהן אני עוד צעירה רק בשביל להגיע לפרישה עם הלשון בחוץ.
קשה לי לחיות מתלוש משכורת לתלוש משכורת. אני מרגישה שאחרים תמיד נהנים ממה שהם עושים ואותי זה מתסכל, קשה לי עם ילדי שמנת שפשוט מקבלים מלא כסף מההורים, או כאלה שעשו חצי שנה קד"צ ב 8200 ומשתחררים ומקבלים משכורת של 20K. מרגישה שאני צריכה לעבוד ממש קשה כדיי להישאר במרוץ הזה, בדרך מרגישה שאיבדתי קצת את עצמי.
עצות.? אשמח לדברים פרקטיים מניסיון אישי.