עצה שאולי תפתח לך איזשהו כיוון מחשבה:
לקרוא את "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פראנקל.
א. הוא מכניס לפרופורציות שזה תמיד טוב (סיפורים "מדהימים" עד כמה שניתן לומר, ממלחמת העולם השנייה).
ב. הוא היה פסיכיאטר, ואדם מאוד חכם לדעתי. גישת הטיפול שהוא הגה, "לוגותראפיה" (טיפול באמצעות משמעות) לא מקבלת מספיק במה לטעמי. בטוח לא תתאים לכל אחד, אבל אולי שווה לנסות אם שיטות יותר קלאסיות לא נמצאו מאוד יעילות. הוא גם מלא בביקורת על פסיכולוגיה קלאסית, ואולי תתחבר אליה.
ברוח הדברים, ההתרשמות המאוד לא מבוססת ולא מקצועית שלי היא ששווה לך לשאול את עצמך למה אתה עושה את מה שאתה עושה (תכנות). אולי יש תחום אחר לגמרי שמחכה לפרוץ, ושווה לתת על כך את הדעת.
בהצלחה!
הסיבה שהתחלתי מתכנות היה כי זה נתן ליצרתיות שלי לפרוץ כשהייתי צעיר, אהבתי את זה והלכתי על זה, זה נראה היה גם כתחום שyou can make a living, באופן פורמלי אין לי הרבה ניסיון אבל בפועל מהפעם הראשונה שכתבתי שורת קוד עד היום עברו בערך 10 שנים. מהפעם הראשונה שפיתחתי משהו למטרות רווח, ועד היום עברו 7 שנים. זה לא המון אבל גם לא כל כך קצת. אתה מתחיל לגבש דעה על העולם ועל הקונספט הזה. יש דברים שמעניינים אותי אבל הessence של מה שמעניין אותי זה ליצור משהו מאפס, לרוב גם משהו מרגש עם משמעות כלשהי, בין אם זה כי הרבה אנשים ירצו להשתמש בו(ספריה למשל, אבל גם שיר והופעה מול קהל זה דבר כזה) בין אם זה כי הוא יכול להניב רווח כלכלי(גם מצביע על סוג של צורך מסויים) ועוד סיבות.
משהו בגישה שלי הוא שבשביל שאני אצליח או שאני צריך להיות מומחה בתחום שאני מפתח בו - למשל משהו שקשור לai אז לפחות תואר שני בנושא או איזה גושפנקא אחרת וידע רב בתחום, או לחילופין להיות עם תעודות בנושא ניהול ולגייס צוות. אישית עם כמה שהייתי רוצה להיות מנהל ולהוביל, אתם מבינים שבתור בן אדם שהוא לא במצב הכי מזהיר בחיים, גם סביב בטחון עצמי וגם עוד דברים שכאלה(ציניות למשל) קשה לבוא לאנשים ולהגיד בואו יחד נקים משהו כשאתה בעצמך מרגיש שאין לך מה לתרום, (מעבר ללהגיד מה אתה רוצה ולנהל שזה מצד אחד הכי חשוב ומצד שני מאוד קשה לכמת את זה ומאיפה לי להיות מנהל טוב, על סמך מה אני עושה את זה? ).
לכן שני המסלולים שאני חושב עליהם, אחד קצת יותר מרתיע אותי כי זה להשאר יותר במשרה לא ניהולית והוא להתמקצע, למשל בAI, שמצד אחד אני מכיר אנשים שעשו את זה בלי תואר אבל בשבילי זה אומר לעשות תואר שני לפחות וללכת לעבוד איפושהו לפחות 2-3 שנים(אם לא 5-6), כלומר מסע של 6-7 שנים לפחות, לא שזה רע, אבל הייתי רוצה פשוט להגיד f**k it אני רוצה ליזום בוא נקום נתארגן על החיים שלי שנה שנתיים ופשוט ניזום . עוד קריטריון שלא בטוח בכלל שזה מעניין אותי
הדרך השנייה מבחינתי היא ללכת ולהתקדם לאט לאט לניהול, ושם בעצם זה פותר לי שתי בעיות, גם העובדה שבסוף אני מכיר בזה שאני אדם מוכשר אבל גם עצלן, ובטוח לא הכי מבריק שיש. ובסוף אני אישית לא אוכל ליצור את המוצר של עצמי מא׳ ועד ת׳ ואם אני רוצה באמת ליזום אני אצטרך מתישהו לעשות את הshift הזה בשביל הimpact. אני גם מאוד אוהב לעבוד *עם אנשים* לכן חשבתי ללכת לעולמות של הפרודקט, שם אני גם לא חייב להיות מנהל פרופר של אנשים(פיטורין, שימועים, נזיפות, שעות, דד ליינים חלקית) וגם יש לי הזדמנות לעשות impact רוחבי. עם הזמן אני אולי אקבל תחתיי ניהול של אנשים אבל זה מרגיש לי לא הוגן שבן אדם עם חרדה/דכאון/... ינהל אנשים בשלב שהוא לא הוכיח את עצמו מעבר למה שאדם ״רגיל״ צריך.
נ.ב אם זה מעניין מישהו אני במצב קצת יותר טוב, יש לי מבחן באוניברסיטה בקרוב ואני מקווה להצליח אותו, הסמסטר לדעתי היה הסמסטר הכי גרוע שלי, אבל לא נורא. יש לי עוד כל מיני תוכניות(לטווח של הכמה חודשים הקרובים) אבל בנתיים אני שומר אותם לעצמי .