שלום, כיום סטודנט למשפטים שנה א בבינתחומי ומתלבט מאד איך להמשיך. הנתונים החשובים הם שאני בן 24, עם סכמת בגרות יחסית טובה (110) אך ללא פסיכומטרי
מרגיש שאני נקרע כיצד להמשיך מכאן. מצד אחד, הבינתחומי נחשב מוסד לא רע בכלל, והאנשים והמרצים ברמה גבוהה. מצד שני השכר גבוה בצורה מוגזמת, ובשוק מוצף כמו משפטים, כל יתרון נחשב (אוניברסיטה). שלא לציין שהכיוון זה להמשיך לתואר שני בIvy.
הדילמות שלי נעות סביב זה שאתחיל את הלימודים בגיל 25 (לעומת זאת אחסוך שכר לימודי שמסתכם ב120K)
והעובדה שנשארו לי רק 2 מועדי פסיכומטרי לצלוח אותם. התנאים עומדים על כ650, ואני רוצה להאמין שאני מסוגל, אבל דברים קרו. מה אעשה במידה ולא אצלח ב2 המועדים? אחזור בבושת פנים לבינתחומי?
ולפיכך הדילמה, והתחושות שקורעות אותי מבפנים. מצד אחד לא רע בבינתחומי, ובוגרים בהחלט משתלבים יפה, מצד שני מאמין שיכול יותר ושהמסלול חיים אחר כך יותר טוב. הודה ואומר שבאיזשהו מקום האגו משחק, אבל אני מנסה לא לתת לו להשפיע יותר מדי.
אשמח לשמוע דעות
מרגיש שאני נקרע כיצד להמשיך מכאן. מצד אחד, הבינתחומי נחשב מוסד לא רע בכלל, והאנשים והמרצים ברמה גבוהה. מצד שני השכר גבוה בצורה מוגזמת, ובשוק מוצף כמו משפטים, כל יתרון נחשב (אוניברסיטה). שלא לציין שהכיוון זה להמשיך לתואר שני בIvy.
הדילמות שלי נעות סביב זה שאתחיל את הלימודים בגיל 25 (לעומת זאת אחסוך שכר לימודי שמסתכם ב120K)
והעובדה שנשארו לי רק 2 מועדי פסיכומטרי לצלוח אותם. התנאים עומדים על כ650, ואני רוצה להאמין שאני מסוגל, אבל דברים קרו. מה אעשה במידה ולא אצלח ב2 המועדים? אחזור בבושת פנים לבינתחומי?
ולפיכך הדילמה, והתחושות שקורעות אותי מבפנים. מצד אחד לא רע בבינתחומי, ובוגרים בהחלט משתלבים יפה, מצד שני מאמין שיכול יותר ושהמסלול חיים אחר כך יותר טוב. הודה ואומר שבאיזשהו מקום האגו משחק, אבל אני מנסה לא לתת לו להשפיע יותר מדי.
אשמח לשמוע דעות