קודם כל - תסביר.
שנית כל - אני אסביר ואוסיף שבשיר הרצינות (!) הפעם זה לא חישוב כלכלי בעבורי... זה שיקול רגשי.
אני קשור אליה. למכונית שלי. קשור רגשית. מודה בזה.
המכונית שלי משרתת אותי כבר כעשור, מאז שהייתי סטודנט לתואר ראשון (לקראת סוף התואר). היא לקחה אותי לאיפה שלא רציתי כולל למסיבות הטבע הכי נידחות בדרום ובצפון ובדרכי השטח הכי עקלקלות, כולל לדרום, כולל לרמת הגולן, כולל לאיפה לא הרפתקאות וחוויות וזיכרונות, נתקעה תמיד בדיוק בזמן הנכון והלא נכון והעניקה לי תובנות מאלפות, סבלנות חשובה, עצבים בכביש ועצמאות בל תיאמן.
היא היתה נאמנה לי יותר מכל אחת אחרת.
הבטחתי לה בקול ובעברית שעד שהיא לא מוותרת עליי, אני לא מוותר עליה (אל תשאל אותי מה זה אומר כשהיא תוותר עליי, אני אדע כשנגיע לשם).
הייתי מחליף כבר ממזמן לרכב מודרני והגיוני שנעים לצאת איתו לדייטים (בהנחה והייתי עושה את זה) וכל המסביב. אבל זה לא יקרה כי הבטחתי לה.
השיקול הכלכלי היחיד הוא שהיא עושה 550~ ק"מ על 38~ ליטר דלק, שזה 1:15 אז בשבילי זה מעולה (1 ליטר דלק לכל 15 ק"מ נסועה).