אני חושב שאחד הפקטורים באמת שאנשים פחות התמקדו בו (כולל אני) וש
@קפיצת הדרך האירה, אולי עקב נסיונה האישי, הוא הגיל הצעיר שלך.
גיל 22 זה "גיל עשיר". גיל עשיר באנרגיה, באפשרויות, בחוויות. זאת הרפתקאה.
והרפתקאה, מתוקף היותה הרפתקאה, היא מרגשת, מעניינת, וזה גם בגלל שהיא
מאתגרת. לרוב, היא גורמת לנו לממש את מלוא הפוטנציאל שלנו, עוד לפני שידענו שהוא בכלל חבוי בנו.
בבואך להשקיע כל כך הרבה כסף בגיל כל כך צעיר (מקרה קיצון) עליך לדעת שהשקעה היא לא רק דבר שמכניס כסף,
היא ממש התווית דרך החיים לאורך זמן בלתי מבוטל.
אם תקנה דירה אחת, או שתיים, תיקח משכנתא או לא, או שתשכיר באייר בי אנד בי, כל אלו ישפיעו על
אורח החיים שלך לבילתי היכר.
אפילו אציין בעדינות שאולי גיל 22 הוא לא בדיוק הגיל לתכנן את שארית החיים (מבחינת בחירת מקום מגורים למשל, מי אמר שזה יהיה בארץ?). לפחות לרוב, זה הגיל להתנסות, לטעות, להכשל, ללמוד, ולבנות את עצמך מחדש כדי להצליח. זאת מעין "הזכות הבסיסית" שלך כבן 22.
אפשר להגיד שהזכות הזאת מעט נחמסה ממך במצב הקיים. לרוב בני 22 טועים ומתנסים עם כמה אלפי שקלים, לא עם שני מליון שקל מכספי הירושה שלהם. אתה לא רוצה לטעות עם שני מליון שקלים, אפילו שאתה בן 22.
ועם זאת אני עומד על זה שאתה חייב לטעות להתאמץ ולהתפתח כי זה הגיל לעשות את זה, וזה שלב חשוב.
יהיה מאד חבל, בעיני, אם שני המליון האלה "יחסכו לך כמה שלבים" בהתפתחות ויהפכו אותך (חלילה) מבן 22 צעיר שאפתן ומלא חיים, למעין "מבוגר" בעל נכס עצום שרק דואג להשכיר אותו, ושכל החברים שלו מסתכלים עליו קצת מוזר כי במקום לגור איתם בדירת שותפים הוא כלוא בנכס ענק וגר לבד. אולי כל עולם הדייטינג משתנה (ולא בהכרח לטובה) כשאתה במצב כזה. אולי הנוחות הכללית עלולה לגרום לך לא להתאמץ מדי, וזה בעיני יהיה הפסד גדול.
תחשוב על כל סדרת הרפתקאות שקראת. אם הפתרון היה נפתר בהתחלה, לא היה פה סיפור.
נכתב כאן ש"זכית בלוטו". זה אמנם קצת צרם לי, בכל זאת מדובר בירושה שאין לנו מושג מה הקשר שלך לנפטר, אז "זכיה" היא לא המילה המתאימה כאן.
ועם זאת אני רוצה לציין שזה דומה לזכיה בלוטו דוקא במובן המסוכן של המושג. זכיה בלוטו היא לרוב כסף שנופל מהשמיים, לרוב לידיים לאנשים בלי מושג פיננסי (כאלו שממלאים לוטו). זכיות בלוטו הן דבר מסוכן מאד שלרוב גורם ליותר בעיות מאשר פותר אותן.
האמת? במחשבה שניה, הייתי במקומך מחכה מעט עם ההשקעה, נותן לדברים לשקוע, נותן לעצמי לחשוב איזה סוג חיים אני מאחל לעצמי הרבה לפני "מקסום מס הרכישה".
לאחר מכן (ולאחר מכן יכול להיות גם אחרי חצי שנה בהודו לצורך העניין), הייתי מחפש דרך השקעה פאסיבית ולא מורגשת ככל הניתן, דוקא לא כדי לא להתאמץ, הפוך, כדי לשכוח ממנה לגמרי, ולחיות את חייך כצעיר שאפתן ואנרגטי שחוסך לקראת פרישה ומבין מה נחוץ ולא נחוץ לו בחיים. אמנם תהיה לך דאגה אחת פחות, אבל בהחלט לא הייתי פורש כלכלית (גם אם זה באפשרותך הכלכלית) בגיל כל כך צעיר. הייתי דוחה את זה לפחות בכמה שנים.
לא הייתי משתף חברים שלי במצבי הכלכלי, ובטח שלא הייתי גר בנכס עצום כצעיר בן 22 כשכל חברי ממלצרים כדי לשכור דירת שותפים. זה היה עלול להרחיק אותי מאנשים מצויינים. אולי זה אני, אבל אני הייתי שוכר יחד איתם או מקסימום שוכר לבד, אבל שוכח מההכנסה הפאסיבית של הנכס שהייתי קונה, ומתעסק בפיתוח עצמי ופיתוח קריירה.
ועוד דבר, הייתי שומר לעצמי בצד איזה 20 30 אלף או סכום אחר שתבחר - כסף להתנסות ולטעות בו, ומתייחס אליו כאל חשבון הבנק בפועל שלי לעשור הקרוב.