גם גננת/סייעת במשרה מלאה (ואפילו חלקית) היא עבודה קשה מאד, אפילו יותר מאמא. כשאדם צריך לטפל במקביל בכמה זאטוטים שאף אחד מהם לא שלו, אין לו את הפניות ותשומת הלב למצבו האישי של כל ילד. זה אולי מקל על ההורים אבל בטח לא על הילד, ובטח לא בשלבי חייו הראשונים. מצד שני, אין סיבה לא לחלוק את הנטל עם המשפחה המורחבת ואפילו להיעזר במטפל.ת ר"ל.
וואלה? זה מה שהרגשתי עם שלי, אבל קראתי ראיונות עם גננות וכאלה, שאמרו שהילדים הגיעו על הפנים אחרי הקורונה: לא גמולים, לא מבינים הוראות בהתאם לגילם, לא מתקשרים. אבל אולי מדובר על משפחות שלא היה מי שיהיה איתם, והם רק ראו טלוויזיה או משהו.
הילד נרדם כל לילה, מתעורר בכאבים באמצע הלילה... אהה ועברו כבר 8 שנים מאז.
כל קומבינציה של הורה וילד זה מערכת יחסים יחודית עם אילוצים משלהם. הבת הבכורה שלי מקסימה, עושה מה שאומרים לה (ילדה טובה ירושלים). הבן האמצעי טרוריסט (מתוקי, אבל עדיין, נהנה להפיץ כאוס). לקח לי זמן להפנים שהדרך שגידלו וחינכנו אותה לא עובדת עליו, ושהוא צריך יד קשה יותר. ובפרט, אני שגדלתי בבית רוסי יודע לחנך ביד קשה יותר ואשתי לא, ונוצרה דינמיקה שונה מאד ביני לבין הילד ובינה לבין הילד (למשל הוא מקשיב לי הרבה יותר משהוא מקשיב לה, ברור למה ..). מנגד, כשאני עם הילדים מבחינתי שיראו טלוויזיה וישחקו בטאבלט כל היום, לא מסוגל להיות המבדר האישי שלהם במשרה מלאה, בזמן שאשתי עושה את האקסטרה ומנסה להפעיל אותם עם על מי פעילויות. ואני בכלל לא מדבר על ילדים עם צרכים מיוחדים, זה יכול לפרק הורה.
כי יש עוד השלכות לקורונה
+1
כן. די הרבה אפילו.
גם את זה חוויתי. בעיקר בתקופת הקורונה אבל לא רק. זו בהחלט עבודה קשה ולא מוערכת (וכמובן לא מתוגמלת) מספיק
אף אחד לא נותן המלצות. זו גם לא הנקודה. הכתיבה היא תיאורטית בהתייחס למציאות חיים מסויימת כמו זו שהסולידית מתארת ויכולה להיות רלוונטית לאנשים אחרים.
@הסולידית
.אולי הגזמת לשם חנופה ?
לאור הזמן, שהבלוג קיים, ולאור סדרי הגודל של מספר הקוראים, ולאור הרף הנמוך, שהצבתי ("ולו במקצת"), נראה לי סביר מאוד...
גם, אין לי כוונה להתחנף, כי אין לי מה להרוויח מזה. פשוט, כשכל יצורי הטוויטר קוראים לך היטלר, זה יכול להיות מעט צורם.
אחוזי תמותת ילדים היו מאד גבוהים - כרבע עד חצי מהנולדים לא הגיעו לגיל חמש. התמותה ממחלות היתה ככ גבוהה שהשקעת משאבים גדולים במניעת תאונות לא היתה משנה הרבה. ההורים עבדו קשה בשדה, בהכנת מזון, בכביסה והילדים פשוט היו בסביבה, עד שגדלו ויכלו לעזור בעבודה - לא היתה השגחה 24/7 כנהוג בימינו. ילדים מתו ממחלות וגם מתאונות ושניהם נחשבו בלתי ניתנים למניעה באופן זהה - נתפס כ״רצון האל״ או כחלק מהחיים.
בני עוד מעט בן 4. הוא עוזר לאמא לשטוף כלים, מפנה אחריו מהשולחן, אוסף את הצעצועים, ואפילו מנסה לנקות עם הדייסון את השטיח. לפעמים הנ"ל קורה מיוזמתו, ולפעמים תוך עידוד הורי נוקשה.
כמו שזה יתרון זה יכול להיות דווקא חיסרון
אוקי, האם הוא כבר ניסה להקים את העסק הראשון שלו כמו שקיוסאקי שנמצא כרגע בחובות מעודד? גיל 4 זה כבר דיי מאוחר לדעתי.
