בלת"ק --- יש בעיה עם ג'וניורים שאני מקווה שאף אחד אחר לא הזכיר קודם כי קראתי את הדיון ברפרוף -
והיא שגם אם השקעת בהם, וההשקעה השתלמה, והתגלה שהם תותחים וכו' - שום דבר לא מונע מהם מחר פתאום לעזוב - רגע אחרי ש-"סיימת" להכשיר אותם.
כלומר, אם אתה (כמעסיק) לוקח על עצמך "ללמד" מישהו משהו - כדאי מאוד שיהיה לו ערך חיובי מלכתחילה, אחרת אתה בעצם מממן לו לימודים על חשבונך (מבחינה כלכלית).
אם אין לו ערך חיובי, ואין שום דבר שמחייב אותו להישאר אצלך אחרי שהשקעת בו - אז גם אין שום סיבה רציונאלית שתשקיע מלכתחילה.
גם אם המחיר (הישיר) של ההעסקה שלו הוא אפס (כלומר, הוא עובד בחינם), בפועל המחיר הוא לא אפס, כי אנשים אחרים (סיניורים, ועוד) צריכים להשקיע זמן בהכשרה, בלימוד, בפיקוח עליו וכו' -- וכל אלה גובים מחיר יקר שלא היית משלם בכלל על מישהו שכן יודע את העבודה. אז כל ג'וניור "מתחיל" למעשה מערך שלילי - ועל גבי זה צריך לראות אם אפשר להביא ל-BREAK EVEN או לתועלת חיובית כלשהי...
אני חושב שגם הדיון (שוב, מרפרוף) משום מה עוסק בכל מיני דברים כמו יכולות וכו' - זה דווקא הבעיה הכי קטנה בעולם שניתן לכנותו "חסמי כניסה להייטק" (ולמעשה, בחסמי כניסה בכלל, לכל תחום מקצועי שהוא). קל יחסית - בהינתן אדם בעל אינטלקט גבוה מספיק (ועם משמעת עצמית וחריצות מספיק גבוהות) - ללמוד כיום כמעט כל דבר באופן עצמאי, שלא לדבר כמובן על תארים, קורסים, וכו'.
אז שתי הבעיות האמיתיות כפי שאני רואה אותן:
1. לנסיון יש הרבה ערך (לא רק בהייטק, זה נכון גם לגבי עורכי דין למשל או ברפואה), וגם בהינתן לימודים זהים --- הפער בין בעל מקצוע עם נסיון ובלי נסיון הוא עצום. מצד שני, אין דרך "קלה ומהירה" לצבור נסיון - זה משהו שרק מפגש אמיתי עם מצבור רחב מאוד של מצבים שונים ומשונים יכול ללמד. לצורך העניין, זה כמו הזמן שדרוש כדי לפתח "אינטואציה" לעומת הזמן שדרוש כדי לדעת עובדות יבשות כלשהן.
מקצועות כמו רפואה או עריכת דין פתרו את זה בכך שיש למעשה גילדה שמחייבת אותך בזמן מינימלי של צבירת נסיון --- ושבלעדיו לא תוכל בכלל לעבוד בשום מקום (או לצפות לתנאים טובים) כבעל מקצוע מן המניין, וגם אם תנטוש את ההתמחות שלך סתם כך באמצע תצטרך לספק הרבה הסברים וזה ירים הרבה גבות ויצור לך קשיים ובעיות.
מצב כזה לא מתקיים בהייטק. מה שכן מתקיים מתחבר לבעיה הבאה ---
2. "קליקה" - בפועל, בטח במדינה כמו ישראל (אבל גם במדינות אחרות), היכן שאין גילדה רשמית מתפתחת "קהילה" או "קליקה" של בעלי מקצוע - שמעבירים בין אחד לשני אינפורמציה, מועמדים, אינפורמציה על מועמדים, וכו'. לפעמים הדרך היחידה (או העיקרית) להגיע למקום מסויים היא דרך קשרים. אני לא מכיר את ה-"סצנה" בארה"ב באופן אישי אבל התרשמתי שגם שם יש דברים כאלה - רק בצורות קצת שונות (נניח יש חשיבות מאוד גדולה ל-NETWORKING באוניברסיטאות, יש חשיבות גדולה מאוד לאיזה מוסד מתקבלים - מה שנותן יתרון לבעלי ממון או קשרים וכו'). אני מנחש שבכל זאת המצב שם קצת יותר טוב מפה, שכאן זו באמת איזה "ביצה" קטנטנה ושבקושי אפשר לזוז פה בלי שיכירו אותך. כבר היום אחרי לא המון שנים - יש לי מכר או חבר בכמעט כל אחת מחברות ההייטק המשמעותיות בארץ (ואם לא מכר שלי, אז קשר מדרגה שניה). ורובם בכלל לא נוצרו בגלל ההייטק עצמו אלא בגלל דברים כמו צבא, תיכון, אוניברסיטה.
לעבודה הראשונה שלי התקבלתי אחרי שקרובת משפחה רחוקה שלי (לא קשר דם) המליצה עלי לבוס. כמובן שנבחנתי ועברתי את הראיונות וכו' - אבל עדיין. איזה מושיקו מהפריפריה לא קיבל את ההזדמנות הנ"ל להוכיח את עצמו, גם אם היו לו יכולת כמוני.
אגב, במובן מסויים הדבר הזה הוא בעצמו סוג של פתרון ל-(1), כי המלצות שאפשר לסמוך עליהן מחפות במידה מסויימת על העובדה שבהיעדר נסיון מוכח, קשה יותר לדעת מי יביא לערך חיובי במהירות.
הפתרון לטעמי הוא קודם כל להתמודד עם (2) ע"י הרחבת כור ההיתוך + הקניית חינוך בסיסי מעולה לכולם,
ועם (1) כנראה ע"י התפתחות של משהו שדומה לפרקטיקת הגילדה - כלומר - איזשהו קונספט של "התמחות" שמצד אחד מייצר מסלול ברור ואחיד של כניסה לשוק, ומצד שני, מאפשר למעסיקים להיות בטוחים שהם מקבלים החזר על ההשקעה שלהם. אני לא יודע אם זה בהכרח פתרון "טוב" (או ישים, או כדאי, וכו') - אבל זה סוג של פתרון.