חסמי כניסה להייטק

[Captain Sparo]

@סולי - הטענה שמי מוכן "להתזז" ו"להתקדר" 3 שנים מהבוקר עד הלילה, כולל סופ"שים - אז הוא לא בהכרח כישרוני, מתמיד ואוהב מקצוע היא מעניינת.
אמנם היא נכונה חלקית, אבל יש גם כאלה שמוכנים לכל התענוג הזה ונחשבים כישרוניים, אוהבי מקצוע ומתמידים.
זאת הסיבה שלא מקבלים כל בוגר אוניברסיטה אוטומטית.

 

[דגגגג]

מבחינתי זו החלטה קרה. יש רף מסויים שצריך לעבור ומי שעובר מתקבל. הרף הוא להיות טוב יותר מ 50 אחוז מהעובדים שעושים את אותו תפקיד באותה רמה. לא מעניין אותי מוסד לימודים, אני לעיתים רחוקות בכלל קורא את הקורות חיים כי הם עברו סינון לפני שהגיעו אלי. מגיע נקי לגמרי לראיין בלי דעות קדומות. כולם מקבלים את אותו זמן, אותה רמת שאלות.

השאלות הטכניות הן מדידות ונשאלות ברמת קושי עולה. כאשר מתחיל יקבל את השאלה בצורתה הפשוטה והמובנת ביותר, אסלח לו על כל מיני הנחות ואנסה לדחוף אותו עד לנקודה בה הוא לא מצליח על ידי הוספת דרישות, השמטת פרטים, נתינת דוגמאות מכשילות...

השאלות אישיות גם הן מדידות ואני מחפש התאמה חברתית לחברה לפי ערכי החברה. כאשר ממתחיל מצופה לעמוד בערכי חברה מסויימים אבל לא באחרים (לדוגמה לא אצפה ממתחיל לעמוד בערך של פיתוח האנשים שמסביבו אבל כן בלמידה וסקרנות).

ישנו את הרף, יתקבלו יותר אנשים.

 

[סולי]

@סולי - הטענה שמי מוכן "להתזז" ו"להתקדר" 3 שנים מהבוקר עד הלילה, כולל סופ"שים - אז הוא לא בהכרח כישרוני, מתמיד ואוהב מקצוע היא מעניינת.
אמנם היא נכונה חלקית, אבל יש גם כאלה שמוכנים לכל התענוג הזה ונחשבים כישרוניים, אוהבי מקצוע ומתמידים.
זאת הסיבה שלא מקבלים כל בוגר אוניברסיטה אוטומטית.

הרשה לי לנסח מחדש.
אני שואל על איזו תכונה אנחנו שואפים לעשות אופטימיזציה. כרגע נראה שזו קשיחות/עמידות ולאו דווקא התכונות האחרות. מדוע? כי להעביר סטודנט 3 שנים (ובאחוזים ניכרים 4 שנים ויותר) סיוט תיאורטי מתמשך שלא מתכתב הרבה עם המקצוע, נשמע מיותר אחרת.
כלומר, אם חפצת לבדוק כשרון וזיקה למקצוע, היה אניתןלעשות זאת בפחות זמן, בפחות דקדוקי עניות, וביותר ערך מוסף ללומד.

 

[Captain Sparo]

@סולי
זאת לא תכונה אחת. אנחנו מבצעים אופטימיזציה על הרבה תכונות.
רשימה לא סופית שעולה לי לראש - לא לפי סדר חשיבות.
1. עמידה בזמנים.
2. חשיבה ביקרתית.
3. חשיבה לוגית.
4. דיוק.
5. צניעות וענווה.
6. התמדה.

לכתוב קוד ? אני יכול ללמד כמעט כל אחד. להוריד למישהו את עוצמת היהירות - גדול עליי.

 

[סולי]

@Captain Sparo
אני נוטה להסכים, אבל זה פשוט מוגזם מדאי ומקדש את העמידות מדאי.
סוג של הצדקה של בדיעבד.
מראש אף אחד לא היה חולם לבסס את המערכת באופן שכזה.

 

[Deleted member 1990]

אני בספק אם בקצב המטורף הנוכחי של התפתחות הטכנולוגיה גם בעוד 20-30 שנה אנשים עדיין ילמדו חדו"א וליניארית כדי להיכנס להייטק. התעשייה דורשת יותר ויותר ידיים עובדות, ההיצע מוגבל, ולדעתי בנקודה מסוימת לא תהיה ברירה אלא להמציא פתרונות חלופיים וקצרים יותר.

 

[Minimi]

לא הבנתי. הטענה שלי היא שבוגרים עם ציונים גבוהים בולטים מעל 95% של כל הג'וניורים. כלומר יש 5% של ג'וניורים שבולטים

אתה שואל ברצינות? זה כמו לומר שהאחרונים תמיד בסוף.

הלימודים קשים לרוב האוכלוסיה לכן חלק גדול מנסה לחפש קיצורי דרך ואלו שכן הולכים ללמוד, רובם נאבקים לסיים את התואר.
לחלק מהאנשים יש היכרות עם היכולות שלהם ולכן מכוונים נמוך. מראש.

 

[Captain Sparo]

לחלק מהאנשים יש היכרות עם היכולות שלהם ולכן מכוונים נמוך. מראש.

ולהם צריך לתת הזדמנות?

 

[Minimi]

ולהם צריך לתת הזדמנות?

לא יודע למה אתה מתכוון ובאיזה הקשר. לתת הזמנות ללמוד בלי תנאי קבלה, אולי יצליחו? לקבל לעבודה, להכשיר ולהדריך ואולי יצליחו?

בסה"כ הסברתי למה לדעתי הלימודים הם חסם (וגם פילטר לא רע) לאופי וליכולות של אדם. לא מושלם אבל עושה את העבודה.
ברור שיש יוצאי דופן כמו אדם מוכשר וחסר ביטחון, אולי רקע משפחתי או קשיים כלכליים וכו.

 

[drx]

אני בספק אם בקצב המטורף הנוכחי של התפתחות הטכנולוגיה גם בעוד 20-30 שנה אנשים עדיין ילמדו חדו"א וליניארית כדי להיכנס להייטק. התעשייה דורשת יותר ויותר ידיים עובדות, ההיצע מוגבל, ולדעתי בנקודה מסוימת לא תהיה ברירה אלא להמציא פתרונות חלופיים וקצרים יותר.

ההפך. המשימות הפשוטות יעלמו הודות לאוטומציה ואנשים ללא ידע ויכולות מתקדמות ימצאו את עצמם בחוץ.

 

[albert yaron]

ממה שאני מכיר:
1. מחשבה כי יש פוטנציאל לעבודה ברמת עניין נמוכה יותר כמתכנת. זה חסם לאנשים שיש להם כבר מקצוע מדיסיפלינות אחרות (משפטים / כלכלה / עבודה סוציאלית / חלקים נרחבים מהמגזר ציבור ככלל לדוגמא).

2. חלק אחר מהאנשים לא יודע עדיין היכן להתחיל, במידה ופרט לא רוצה ללכת במסלול אקדמאי. אני לא מהעולם הזה - אבל אני שומע המון מושגים - שפות שונות / תפקידים שונים (פרונטאנד, בקאנד, אמו, מנתח נתונים) שלא אומרים לי כלום, ולכן לא הייתי יודע במה להתמקד. מי שלא מכיר את העולם הזה, לא יודע איפה הוא יכול להשתלב.

 

[vigaror]

2. פרוייקטים מורכבים ולא איזה אתר גנרי בJS גנרית.
3. תרומה לקוד פתוח - לאחרונה קיבלתי 140 קו"ח של ג'וניוריום. לא ראיתי אחד שפיתח לפרוייקט של קוד פתוח.

עצם העובדה שמישהו מצפה שיתנו לו הזדמנות, מבלי לקרוע את התחת ולהקיז דם - כבר עילה לפסילה.

אם אתה עובר על 140 קו"ח לא יהיה לך כוח לקרוא את הפרויקטים שלהם, צריך מנגנון יותר מהיר ופחות מעמיס - לאחרונה ראיתי מערכות אוטומטיות להערכת מועמד - הם נותנות תרגיל + קופיילר + כמה unit test למועמד והוא להגיש פתרון.

המערכת לוקחת את הפתרון מריצה אותו עם עוד מספר unit test שהוא לא מודע אליהם וכנראה עוד כמה בדיקות ונותנת לו ציון.

זה נראה לי הרבה יותר סביר.

 

[vigaror]

אני שואל על איזו תכונה אנחנו שואפים לעשות אופטימיזציה. כרגע נראה שזו קשיחות/עמידות ולאו דווקא התכונות האחרות.

הכוונה היא לא לקשיחות/עמידות, יש רצף של תכונות אחרות שבוגרי אוניברסיטה מקבלים:
1.התמדה
2.למידה עצמית (החומר לא תמיד הכי מונגש)
3.התמודדות עם בעיות
4.לוחות זמנים
5.וקצת עבודה בצוות

 

[c881]

לגבי כשרון ויכולת להגיע לאוניברסיטה...
יש סיפור על הקורס הראשון במדעי המחשב שהעלו לרשת. מהרווארד.
כשבדקו את הציונים, הראשון מהכיתה היה במקום ה - 200+.
אבל כמה הודים יכולים לשלוח את הילד ללמוד ב-הרווארד ולהתמודד על המקום?

אני לדוגמה, לא ניגשתי לטכניון, כי עזרתי להורים ונשארתי במרכז.

 

[minimizer]

אני חושב שהמתאם בין הצלחה באקדמיה להצלחה בעבודה הוא נמוך מאוד. יש כל כך הרבה דוגמאות נגדיות שמיותר לנסות להסיק משהו מגליון הציונים.

 

[Tim_Duncan]

נכנסתי פעם לאתר פורטפוליו שבוגר מקורס כלשהו פיתח, אחת הליבות במעבד קפצה ל100%. המועמד הזה נפסל מיד.

נשמע קצת כמו Gatekeeping. מה אם היית פוגש אותו ומבין שמדובר במישהו מבריק שאתה רוצה להשקיע כמה שבועות בללמד אותו איך לא לגרום לאחת הליבות לקפוץ ל-100%?

אני מבין שזה סובייקטיבי, אבל עם כל הכבוד לא כל מי שיושב לחרוש 16 שעות ביממה כדי לקבל 85 ולא רק 70 באינפי הוא כזה מוצלח וחד בתכנות א-סינכרוני.

 

[optimum]

אני חושב שהמתאם בין הצלחה באקדמיה להצלחה בעבודה הוא נמוך מאוד. יש כל כך הרבה דוגמאות נגדיות שמיותר לנסות להסיק משהו מגליון הציונים.

החומר שלומדים בתואר ברובו לא רלוונטי לעבודה,
אבל קח בחשבון שעבור רוב האנשים (להוציא כאלו ששירתו ביחידות טכנולוגיות/מבצעיות בצבא) התואר הוא הפעם הראשונה בחייהם שהם נמצאים בסביבה של לחץ, שהם צריכים לג'נגל בין מיליון ואחת משימות, ושנדרש מהם לעמוד במחויבויות שנראות להם מנקודת מבטם כמיותרות (קורסי מתמטיקה למשל) בלי להתבכיין ולשבור את הכלים.
כל אלו תכונות שמעסיקים מחפשים אצל העובדים שלהם, והאקמיה עושה אחלה סינון מהבחינה הזאת וחוסכת ראיונות מיותרים עם מועמדים שיפלו בראיון על משהו מהנ"ל ממילא.

 

[Captain Sparo]

מה אם היית פוגש אותו ומבין שמדובר במישהו מבריק שאתה רוצה להשקיע כמה שבועות בללמד אותו איך לא לגרום לאחת הליבות לקפוץ ל-100%?

יש לי 140 כאלה. רק שיחת פתיחה לוקחת 20 דקות. רק כדי לדבר איתם אני אצטרך 46 שעות, שיחה אחרי אחרי שיחה. אתה מציע פתרון לפרט. אני צריך פתרון לאוכלוסיה.

אני חושב שהמתאם בין הצלחה באקדמיה להצלחה בעבודה הוא נמוך מאוד. יש כל כך הרבה דוגמאות נגדיות שמיותר לנסות להסיק משהו מגליון הציונים.

אני מסכים, אבל אפילו אם מתוך 10 אקדמאים רק 2 הם הצלחה ומ10 אנשים אקראים רק 1 הוא הצלחה, אז עדיף לי להתמקד באקדמאים.

אם אתה עובר על 140 קו"ח לא יהיה לך כוח לקרוא את הפרויקטים שלהם, צריך מנגנון יותר מהיר ופחות מעמיס - לאחרונה ראיתי מערכות אוטומטיות להערכת מועמד - הם נותנות תרגיל + קופיילר + כמה unit test למועמד והוא להגיש פתרון.

המערכת לוקחת את הפתרון מריצה אותו עם עוד מספר unit test שהוא לא מודע אליהם וכנראה עוד כמה בדיקות ונותנת לו ציון.

זה נראה לי הרבה יותר סביר.

מכיר. אחלה מערכת. שב חודש באתר מיועד - תכיר את כל התרגילים, אני יודע, עשיתי את זה

 

[soject]

לצערנו האונבריסטאות הן המדד הכי בטוח בכדי לצפות מהם אחוזי ההצלחה של מועדמד לטווח הקצר, בינוני.
אני אומר לצערנו כי השיטה הזאת משאירה ואף מעצימה את פערי המעמדות.
לרוב (כן כן תמיד יש את היוצאי דופן), סטודנטים למדעי המחשב באונבריסטות מוביליות (שלא נדבר מכללות) באים מרקע סוציואקונומי גבוה, יכולות לעשות כמה מבחני פסיכומטרי בכדי עמידה בתנאי הקבלה המטורפים ללימודים במוסדות האלו, יכולת לקבל תמיכה מההורים תוך כדי לימודים סיזיפיים וקשים וכך להתמקד כל כך בלימודים בלי הסחות דעת, מודעות מהסביבה והבית בו הם גדלו לגבי לימודים/קריריה בהייטק, שיעורים פרטיים תוך כדי התואר ועוד ועוד.
ממה שאני רואה סביבי בחברות הייטק, לרוב הרקע של העובדים בחברות האלו הוא דיי דומה.
עכשיו, אני מאמין בשיוון הזדמנויות ולא בשיוויון תוצאה ולכן אני מאמין שהממשל ואולי אפילו חברות הייטק פרטיות צריכות לדחוף אנשים עוד מזמן בתי הספר להיפתח למגוון האופציות עם סיבסודים למען אנשים הבאים מרקעים יותר קשים ושהייטק לא תהיה נחלתם של אלו שכבר בטופ האוכלוסיה הישראלית.

 

[Tim_Duncan]

יש לי 140 כאלה. רק שיחת פתיחה לוקחת 20 דקות. רק כדי לדבר איתם אני אצטרך 46 שעות, שיחה אחרי אחרי שיחה. אתה מציע פתרון לפרט. אני צריך פתרון לאוכלוסיה.

ועדיין אני מנסה להבין למה בן אדם שישב וכתב פרויקטים (מוצלחים יותר או פחות) מפסיד אצלך בתעדוף אוטומטית למישהו שסיים תואר בממוצע 79 באוניברסיטה ואולי לא יודע על תכנות WEB כלום?

זה גורם לי שוב לתהות למה אוניברסטאות בישראל שמות דגש כל כך מופרך על מתמטיקה (למתמטיקאים!) ותאוריה. מי שירצה לעשות ML כמו שצריך יעשה תואר שני ויכנס לאמ-אמא של המתמטיקה. אני משווה סילבוס של תואר במדמח בהארוורד לכל אחת מהטופ4 בישראל ומגלה אצלם פרקטיקה גדולה בהרבה. וזה עוד לפני שמדברים על כל תכניות הInternship (כבר מסוף שנה א' כל קיץ) שמוטעמת חזק.

מסכים מאוד עם מה שאמרת קודם - עדיף גם וגם, ועדיף תרומה לפרויקט קוד פתוח. מה לעשות, לך בתור מתכנת מנוסה תרומה לקוד פתוח נראית הדבר הכי מובן מאליו, למישהו שעוד לא עשה את זה זה מהמורה כמעט בלתי אפשרית.