גילגה
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 20/10/20
- הודעות
- 775
- דירוג
- 1,601
אני כאן כבר תקופה קצרה ומה שלמדתי על עצמי זה שאני אוהבת לספר סיפורים וזה גם עוזר לי לסכם דברים בתבניות. אז החלטתי לפוח גם חוט פרטי ולנצל את הבמה לדון בכל מיני נושאים שמעסיקים אותי.חשבתי לכתוב קצת על ניהול זמן, אבל לפני שאני ניגשת לזה חשבתי להציג את עצמי קצת יותר מסודר שזה לא יהיה תלוש.
בת 37 נשואה +2, חוקרת באוניברסיטה, גרה בבאר שבע. משקיעת ערך לשעבר ועכשיו בעלת נכס נדל"ן להשקעה ומגורים (כתבתי עליו באתר של הנועזת - סיפור השקעה מעניין לדעתי ותודה ל@סנופי שערכה אותו בצורה שהוא מובן לבני אדם שהם לא אני).
לגבי כלכלה, אין לנו עצמאות כלכלית עדיין אבל אנחנו לא מאוד רחוקים, מסוגלים להתקיים ולחסוך יפה מהמשכורת שלי בלבד. יש לנו היקף נכסים נאה, ואנחנו חיים בצמצום, מאוד מחושביים. אין כאן אידיאולוגיה גדולה פשוט סדר עדיפויות. כסף קנה לי את היכולת לרדת 50% במשכורת מחוקרת בתעשייה לחוקרת באקדמיה. הוא נתן למשפחה את החופש להתקיים משמכורתי האחת, ולבנזוג שקט ללימודים. והוא מאפשר לנו לבלות יותר זמן עם הילדים. אוטונומיה על הזמן שלנו מצדיקה מבחינתנו צמצום כלכלי אבל באמת שלא חסר דבר. סיבה אחרת שאנחנו חוסכים היא רצון לא לגרום לייצור מיותר של פרטים, אנחנו משתדלים לא לזרוק דברים ולהעביר לקהילה את מה שאנחנו לא צריכים ולקבל בחזרה. (לדוגמא רוב הבגדים של הילדים לא נקנו על ידינו, וחלק מהרהיטים שלנו קיבלנו במתנה מאנשים טובים שלא היו צריכים אותם).
מתחביביי אנרגיות מתחדשות. השקעתי במערכת סולארית ביתית מה שלימד אותי לא מעט על שיווק. ברגע ששמתי אותה על הגג הגיעו במוקדם או במאוחר כל השכנים לשאול אותי על הפלא הזה שמניב תשואה דו סיפרתית. מסתבר שהדבר שהכי מניע אנשים לפעולה זו קנאה בין שכנים או לא לצאת פראיירים. והנה יש לנו כבר ארבע מערכות קיימות בשכונה ועוד שלוש (שאני יודעת עליהן) בשלבי הקמה. קיבלתי קצת עמלת referral על זה אבל מבחינתי זו תרומתי הצנועה להפוך את העולם למקום טוב יותר.
לקחתי גם קפיצה למים והתחלתי לעבוד על הצעת מחקר יזמית רחוקה מאוד מתחומי ההתמחות שלי, יוזמה חברתית - אבל גם כלכלית של הפקת חשמל וחימום מים באמצעות ביוגז המתקבל מפירוק פסולת אורגנית. אני עובדת על הצעה שניתנת ליישום במעונות של האוניברסיטה, להיות הכנסה משמעותית אבל בעיקר לטפל יותר נכון באשפה ולמנוע מגזי חממה להתפזר.
אתגרים קצת יותר קטנים בקיימות, יש לי מערכת שטיפה לפאנלים הסולארים ואני מנסה להקים מערכת שתתפוס את המים מהמרזב ותאפשר לי להשקות את הגינה איתם. התחלנו גם בגידול אוכל בגינה, וזה מאוד מספק. (תחביבי סגר). אני מתכננת בעתיד לקנות מתקן ביוגז וקומפוסטר לגינה למרות שהם לא ממש כלכליים (לדעתי צריך מערכות גדולות יותר לרווחיות) נשמע לי כמו חינוך טוב לילדים. שילמדו לגדל פרחים וירקות ושהגינה תהיה עצמאית לגמרי מבלי להזדקק למשתלה.
אז יש לי שני ילדים חמודים, (בן 3.5 ובת 6) והשנה עם הקורונה זה מאוד מאתגר. הקטן גם על הספקטרום האוטיסיטי סיפור קסום אבל אני מנסה להישאר ממוקדת. בכל מקרה, החלטנו להשאיר את שניהם בבית איתנו ולהקים להם ממש גן לימי הסגר עם סדר יום מוגדר היטב ופעילות אטרקטיבית. לימודים לגדולה, פגישות עם חברים בשטח פתוח וכו'. המטרה להתייחס לזמני כקבוע ולהפוך את הסגר לתקופה קסומה עבורם עם המון זמן הורים איכותי, וגם עם חיי חברה במסגרת האפשר.
קל להבין שדבר כזה בא על חשבון העבודה, ואין ברירה אם לא רוצים להושיב את הילדים עם בייביסיטר או מול מסך יש לזה מחיר אז נהייתי קצת יותר מוצלחת בניהול הזמנים שלי ונרתמנו כל המשפחה למעבר מסודר לחינוך ביתי בהצלחה, לקח לנו שלושה סגרים אבל עכשיו אנחנו כבר ממש טובים בזה. הנושא של ניהול זמן עלה באחד הדיונים, ולא הייתי בטוחה שיש לי מה להגיד. אבל מצד שני אני כן מרגישה שאנחנו מתמודדים נהדר עם הקורונה, אז החלטתי לנסות לסדר את המחשבות ולכתוב את 2 האגורות שלי על ניהול נכון של זמן. אני מקווה שזה רלוונטי למישהו - כי העבודה שלי באקדמיה קצת שונה מרוב העבודות האחרות. אבל גם אם לא זה הכריח אותי לסדר את המחשבות ולתעד את ההתנהלות שלי וזה גם טוב בשבילי.
לפחות מקווה שתהיה קריאה מעניינת.
אז למי שמתעניין, המחשבות שלי על ניהול זמן.
טיפ מספר 1: להיות אמיתית עם עצמי לגבי כמה זמן אני מסוגלת לעבוד. לא לעבוד יותר מידי - וכשאני נחה אז לנוח בגדול ולעשות באמת את מה שאני רוצה - לא להיראות עסוקה.
החוויה שלי מניהול זמן זה שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לדעת כדי לנהל את הזמן נכון זה להבין מהם הצרכים שלנו מבחינת מנוחה, בידור ופנאי. זה שמישהו גולש לפייסבוק בעבודה, או מנסה לעבוד ולא מצליח לדעתי זה בגלל מחסור בהפרדה ברורה בין זמן עבודה לזמן פנאי. פגשתי לא מעט אנשים שטוענים שהם עובדים המון שעות אבל בפועל הם ניצלו כל הזדמנות כדי לא לעבוד. שיחות ארוכות, הפסקות ארוכות, פייסבוק, פלאפון וכו'.
מה שאני אומרת הוא שפנאי זה דבר חשוב וצריך לכבד אותו. לא לעשות אותו על הדרך כשמנסים לעבוד. מצד שני, עבודה זה דבר חשוב וצריך לכבד את זה שהקשב האנושי מוגבל. אני מכירה את עצמי ויודעת שאני לא מסוגלת לעבוד הרבה שעות ביום. אני יודעת לעבוד 5-6 שעות ביום באופן עקבי, ובמצב דחק אני יכולה להתמיד לתקופה קצרה של ו8-9 שעות ביום. אבל לאחר התקופה הזאת אני אזדקק למנוחה רבה וייתכן ולא אגיע גם ל5-6 שעות שלי. אני רואה כל עבודה של מעל ל5-6 שעות ביום כהלוואה בריבית שתגרום לי לעבוד פחות בטווח הארוך.
נשמע מעט נכון?
אבל שימו לב שאני מדברת על לעבוד לא על "להיות בעבודה". כחברת סגל אני עצמאית, אין לי בוס או שעון נוכחות זה רק אני המשבות סטודנטים וקולגות. זמני עבודה כאלה הפכו אותי לחוקרת מצליחה, וגם כשעבדתי בהייטק לא עבדתי יותר (הייתי יותר במשרד, אבל ממש לעבוד יותר לא). גם שם לא הייתה לי בעיה עם פרודקטיביות. גם בתואר ראשון, תקופת מבחנים הייתי לומדת מ8 עד 13 ואז הולכת לנוח עד אחרי הצהריים, אם הייתי מאוד לחוצה הייתי לומדת גם בערב שעתיים. גם בתואר שני גם בדוקטורט מעולם לא הצלחתי להגדיל את האינטנסיביות מעל זהאלה לזמן קצר מאוד, ולאחר מכן הייתי זקוקה לימים שלמים של מנוחה כדי לחזור לעצמי.
מה הסוד? כשאני עובדת אני רק עובדת. ואפילו לא עונה לפלאפון.
אבל אני לוקחת במודע גם שעות ארוכות שהן זמן מנוחה. לפעמים אפילו ימים שלמים. מבחינתי ברגע שיש לי 5 שעות אפקטיביות של עבודה יום העבודה הסתיים. אני יכולה להמשיך לעבוד אם אני רוצה, אבל לשבת לראות בינג' בנטפליקס או לשחק במחשב זה לגיטימי. גם ללכת לישון, או לעסוק בתחביבים. כל דבר שלא קשור למחקר ומפעיל חלקים אחרים במוח מאלה שעייפים זה מנוחה בעיני. אני לא מרגישה צורך להיראות עסוקה, אני לא נמדדת בשעות עבודה אני נמדדת במאמרים, פטנטים, גרנטים, סטודנטים, תרומה לקוד פתוח והשפעה על העולם.
טיפ 2: מה זה בעצם זמן מנוחה?
אספר שבמהלך התואר הראשון חלק מהזמן מנוחה שלי היה עבודה בתכנות. כי מתמטיקה ותכנות אלה מטלות שונות שמפעילות חלקים אחרים במוח ולכן אם הייתי לומדת מתמטיקה הייתי הרבה פעמים מתכנתת כדי לנוח. (וגם מרוויחה קצת כסף). לעומת זאת עם הייתי לומדת הנדסת תוכנה, המנוחה שלי הייתה מוזיקה, משחקי מחשב או פעילות ספורטיבית. מנוחה בשבילי היא פעולה שלא מפעילה את אותם חלקים במוח שהעבודה מפעילה.
אם אני נחה אני נחה עד הסוף, אני לא קוראת אימייל (שאולי ילחיץ אותי) או יגרום לי פתאום לענות ולעבוד. אני אשלם על האימייל הזה בריבית, כי רק המחשבה על זה שפתאום יש עוד משהו שאני צריכה לעשות כבר תיקח לי אנרגיות. אם אני נחה אני לא בודקת מיילים.
לנוח זה חשוב מאוד, זה נותן לי תחושה של בעלות על הזמן שלי ועושה אותי שמחה. חשוב לדעת לנוח כמו שצריך, הרבה מהחברים שלי מרגישים שהם צריכים לעבוד יותר משהם יכולים והם בפועל נחים אבל תוך כדי המנוחה יש להם רגשות אשם או שהראש נודד לעבודה. המחשבות צריכות להיות איפה שנמצאים. אם אני עובדת כל העולם מת, ואם אני נחה אין לי קריירה כרגע. מקסימום הנאה, בלי רגשות אשם. אני עושה גם דברים מאוד יצירתיים בזמן המנוחה שלי, לדוגמא כותבת הצעת השקעה על אנרגיה מתחדשת, כותבת סיפור ילדים לילדה (אשתי עורכת והילדה מציירת). מציירת קומיקס לפעמים, קוראת ספרים, מקשיבה לפודקאסטים. בעבר זמן המנוחה שלי כלל ניתוחי מניות, או קריאת ספרות כלכלית. היום קצת פחות.
הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה להעמיד פנים שעובדים כשלא - זה זמן שהוא לא באמת עבודה ולא באמת מנוחה. מציצים קצת בפייס, ואז בווטס אפ אבל לא נהנים באמת ומצד שני לא עובדים. זה בזבוז זמן אמיתי, ולמעשה התפטרתי מעבודה לאחר שאמרתי שאין לי מספיק שעות של עבודה ואני רוב היום מכינה שעורים ומחכה שיגמרו שעות העבודה, אז המנהל אמר שזה בסדר מבחניתו כל עוד אני נראית עסוקה ואין מה לתת לי עוד מטלות כי אני עוד מעט מסיימת את התואר גם ככה.
במקום התפטרתי והתחלתי לעבוד בסטארט אפ בלונדון כדי לא לעשות כאילו אני עובדת. אם אני עובדת אני רוצה לעבוד באמת. אני לא אוהבת לערבב מנוחה ועבודה.
טיפ מספר 2: צריך לתכנן ברזולוציות שונות.
הסכנה בלחלק את הדברים למטלות זה שלפעמים אנחנו מנצחים בקרב אבל מפסידים במלחמה. אנחנו עושים את כל המטלות הדחופות אבל מרוב העיסוק היומיומי לא מצליחים להגיע לדברים שחשובים באמת. בהייטק זה הרגיש לי שאנחנו כל היום מטפלים בבאגים אבל לא מפתחים. באקדמיה זה שאני כל היום כותבת מאמרים ויושבת עם הסטודנטים אבל את הגרנט שיפרנס את הסטודנטים הבאים שלי לא הגשתי כי תמיד היה מאמר או תרומה לקוד פתוח או משהו שהיה דחוף לקדם. (גם היום המחקר שלי מאוד אפליקטיבי). כלומר אני מרגישה פרודקטיבית - אבל ההתנהגות העכשווית שלי תפגע בהישגים לטווח ארוך.
לכן, חלק משעות העבודה שלי זה מטה-עבודה אני מתכננת מה אני רוצה להספיק ברזולוציה שבועית, רבעונית שנתית וחמש שנתית. ואני דואגת שלכל מטלה גדולה יש תאריכים שאני מתכוונת לבצע אותה בהם ושאם אני חלילה דוחה אותה זה לתאריך קונקרטי ולא למשהו מוגדר כמו "כשאתפנה". והכי חשוב אני מקבלת את המחיר שיש למטלות הגדולות ויודעת שהסטודנטים יקבלו פחות הנחיה, שהשותפים למחקר יראו אותי פחות וכו'. כאן נכנס עוד שלב של תכנון שאני אכתוב עליו עוד יותר. מה שצריך להבין זה שלכל דבר יש מחיר - וצריך להשלים עם זה.
טיפ מספר 3: אי אפשר לעשות הכי טוב את הכל. זמן זה סדר עדיפויות.
עכשיו יכול להיות מצב שיש הרבה יותר מה לעשות משעות ביממה - שימו לב לכלל 1, אי אפשר להתמיד בלעבוד יותר. לנסות לעבוד יותר זה לשקר לעצמי, ואז אני פתאום מוצאת את עצמי בפייסבוק כשאני מנסה לעבוד, או במילים אחרות הזמן מנוחה והזמן עבודה שלי מתערבבים. מה שמוריד לי מאוד את הפרודקטיביות. מה זה אומר? שאני לא מבצעת כל מטלה על הצד הטוב ביותר . יש את הבדיחה ברעיונות עבודה שצריך להגיד מה החיסרון שלך ואנשים אומרים שהם פרפקציוניסטים. בעיני זה חיסרון נוראי.
חלק מהמטלות אני משקיעה מעט זמן ועושה באיכות נמוכה כי הן פחות חשובות לי. חלק מהמטלות אני בוחרת לא לעשות כי הן עוד פחות חשובות לי (אני אתמודד עם התוצאה). בתעשייה לא תמיד עשיתי את כל מה שביקשו אבל הבאתי מאמרים, פטנטים ופיצ'רים למוצרים שהחברה מרוויחה מהם כסף אז סלחו לי. באקדמיה - לדוגמא מאז תחילת הקורונה הפסקתי לעשות תרומה לקהילה. אין לי זמן לזה - אם זה בא על חשבון מחקר ממש.
טיפ מספר 4: אני בעצם לא מנהלת רק את עצמי - אני מנהלת גם את הסטודנטים ואת הקולגות.
אז נהייתי סוג של מנהלת. אני עובדת עם כ30 חוקרים מכל העולם על המון פרוייקטים שונים. וכאן יש לי לא מעט אתגרים. אני צריכה שיהיו לי בעיות חשובות להעסיק את כל הקבוצות שמשתפות איתי פעולה כדי שהן ימשיכו לעבוד איתי לאורך זמן. אני צריכה לתזמן את שיתופי הפעולה לאורך השנה ככה שתהיה פחות פעילות כשאני עסוקה מאוד ויותר כשאני פחות עסוקה. אני צריכה להיות מודעת לצרכים של הסטודנטים שלי - מתי כל אחד רוצה לסיים לדוגמא, מי רוצה דוקטורט. אני צריכה לדאוג שיהיה מימון לכל אחד מהם.
אני מרכיבה צוותים מחקריים או של פיתוח תוכנה והמטרה שלי היא להיות מיותרת. כשהצוות מצליח הם צריכים ממני מעט קשב, וזה מפנה אותי. כשהצוות מסתבך הם מקבלים ממני המון קשב אני משתדלת לחזות מראש איזה פרוייקטים צריכים ממני יותר קשב ואיזה פחות ולשבץ את לוחות הזמנים שלהם ככה שאני אף פעם לא צוואר הבקבוק של הפרוייקט. אני גם לא מתביישת לחלוק הנחיה עם עוד קולגה כשאני חושבת שזה יתרום לסטודנט ויוריד ממני עומס. העיקר לא להיות אף פעם צוואר הבקבוק שמונע מסטודנט או מפרוייקט מחקרי להתקדם. כשעבדתי בתעשייה זה לא פעם היה מנהל שעצר לנו את העבודה כי היה עסוק מכדי להדריך אותנו טוב, אני מנסה לא ליפול בזה בעצמי. רוצה להיות מנהלת טובה מהמנהלים (הדיי גרועים) שהיו לי.
בחזרה לתכנון הרב שנתי, כאן יש מטלות חשובות מאוד אבל אף פעם לא דחופות ולכן חייבים לשים אותן מתישהו ולשלם את המחיר. התכנון זמן שלי הוא למזער את המחיר של המטלות האלה. אני מתכננת את הלוז בעיקר של הפרוייקטים המתקשים שיהיו פחות מהם כשאני מקדישה את עצמי לפרוייקט גדול שדורש ממני הרבה קשב. זה אומר שאני אדחה קצת את הסטודנטים המתקשים אוציא אותם לInternship בתעשייה (שיעשו קצת כסף) כשאני עסוקה מכדי לתת להם את כמות הקשב הדרושה, אוסיף להם מנחה נוסף פנוי ממני או אם כלו כל הקיצים אודיע להם שהסימסטר הזה יתמקדו בלימודים כי הם עוד זקוקים לי ואני כותבת גרנט חשוב. אבל בסימסטר הבא אהיה פנויה אליהם ואני מצפה שיקדישו 100% למחקר. תזמון נכון של הרשת האקדמית שלי מאפשר להמון מחקר להתקדם גם כשאני אישית לא זמינה. בעצם במצב האידיאלי לא צריכים אותי כלל.
טיפ מספר 5: להימנע מדיונים ארוכים, אני מתאמצת כדי שהפגישות עם הסטודנטים יהיו קצרות וענייניות ומעדיפה להעביר דיונים עמוקים למייל. כשאני קוראת יש לי זמן להתעמק, אבל בדיון לא בטוח שאני יכולה לחשוב על המקום על תגובה מתאימה. אני צריכה זמן לעקל ולחשוב לאט, לפעמים אני גם אוהבת לישון על מחשבה ולכתוב תשובה בבוקר אחרי שאני קוראת שוב פעם את מה שהקולגה חושב. כשזה תלוי בי 20 דקות פגישה ממוקדת עם סטודנט צריכה להספיק לנו לשבועיים, כמה מיילים מקדמים כשברור על מה מדברים.
כאן אני מודה שלא הכל תלוי בי ואין לי יותר סבל מלראות דיון של שעה וחצי בו רק חלק קטן מהשתתתפים נחוצים. אני מפעילה את כל המשקל שלי כדי לצמצם דיונים ארוכים או לפטור את מי שלא נחוץ בהם מלהגיע. (הרבה פעמים גם את עצמי).
כיום בקורונה מה שאני לא מצליחה להתחמק ממנו עושה לי שמות ביום עבודה.
טיפ מספר 6: לא לחכות לדדליינים - לעבוד מסודר כל הזמן - עבודה זה מאמץ מתון מתמשך לא ספרינט. מבחינתי אם הגשתי מאמר עם לילה לבן, נכשלתי. כשהייתי סטודנטית - אם עוד למדתי לבחינה בלילה שלפני המבחן כשלתי בניהול הזמן. היום שלפני המבחן הולכים לים, או לבריכה. נרגעים קצת, ישנים טוב וניגשים למבחן במצב נפשי ופיזי אידיאלים.
על לילות לבנים אני משלמת בריבית כי אהיה עייפה ביום למחרת. אני רצה מרתון לא ספרינט. אני מסיימת מאמרים שבוע לפני הדדליין בהגדרה. וכל השותפים שלי מודעים לזה וכל עוד אני משפיעה מספיק זה הדדליין של כולם. קורה שאנחנו מתקדמים לתוך הדדליין, אבל זה קורה בגלל תקלות בדרך כלל. יוצא מהכלל אלה שותפי מחקר בכירים ממני (ולפעמים סופר סטארז) שיש להם הרגלים רעים ואני לא במקום לחנך אותם. כל עוד אני מנהלת את העניינים, אנחנו מתכננים את הזמן מראש ועובדים בקצב מתון כל הזמן, לא נכנסים לטירוףרגע לפני קו הסיום. כאן אני ממש מלחיצה את הסטודנטים שיסיימו שבוע לפני את כל מה שהחלטנו לעשות. כי אני מסבירה להם שכל יום שאנחנו מפסידים זה עריכה ברמה נמוכה יותר של המאמר וסיכויי הצלחה פחותים.
טיפ קורונה 7 ואחרון: בגדול הקורונה זה אתגר לא פשוט, ואנחנו לקחנו אותו קצת לאקסטרים כי לקטן יש לנו מסגרת וויתרנו עליה כי היא לא יותר מבייביסיטר ואנחנו רוצים יותר מזה בשבילו. בנינו לילדים מסגרת מסודרת ומיטבית ללא מסכים ועם אינטרקציה איכותית עם ההורים ואפילו עם חברים במידת האפשר. זה שיתוף פעולה עם המשפחה אבל אני איךשהו מצליחה להגיע ל4 שעות (על הנייר 5 אבל אני בת תמותה).
מה אני עושה, אני קמה בבוקר והולכת לעבוד לפחות שעתיים. עד 10:00 אחרי זה אני לוקחת את הילדים לטייל או מפעילה אותם בבית עד 14:00 זה מבחינתי זמן מנוחה. כי טיפול בילדים מעייף בצורה אחרת ממחקר. אני שותה קפה במקום יפיפה כל בוקר, הילדים רוכבים על אופניים אני הולכת חמישה קילומטרים אחריהם. הם משחקים בגינה - לפעמים אני מצרפת חבר או חברה שלהם לטיול הזה, לפעמים לא. (זה מאוד משנה את האינטרקציות החברתיות בינינו).
ב15:00 אחרי שהם סיימו צהרים והקטן ישן אני מתחילה זמן עבודה נוסף עד 17:00 זה נותן לי 4 שעות. הזמן עבודה הבא שלי הוא ב21:00 אחרי שהם ישנים -אבל כאן אני מוצאת שכבר אני קצת מתקשה ובערך בחצי מהימים אני עובדת עוד שעתיים. בגלל זה מגיעה 4-5 שעות. אז אני סה"כ נפגעת בעובדה בצורה מתונה כרגע, בגלל שלמדתי לנצל את הזמן משפחה שלי כזמן מנוחה.
כשהם בבית זה קצת יותר מאתגר, אבל אני מנסה ליזום רצף של פעילויות בנות 45 דקות כמו יצירה, משחק, הרכבת פאזלים. סיפורים. מתוך ארבע שעות אני ממש אהיה איתם שעה וחצי ושעתיים וחצי הם ישחקו עם עצמם ואני אסדר אנקה, ואקשיב לספר. בסוף הזמן ילדים שלי כשהבנזוג ייקח פיקוד. אני אכנס למשרד שלי (יש לי משרד מקסים בבית) ואגיע במצב בו יש לי אנרגיה לעבוד ואני נהנית לסגור את הדלת מאחורי ולשכוח מהמשפחה לשעתיים. עכשיו אני 100% בעבודה לזמן קצר וקצוב וידוע מראש.
בפועל זה עובד לי 80% מהזמן בערך כי כשאני מצרפת חברה של הגדולה לטיול שלנו אז הקטן כל הזמן איתי ואז אני מותשת מידי לעבוד אחרי זה. (מצד שני היא צריכה חברות). הגדולה יותר גמישה וגם כשאני מצרפת אלינו חבר של הקטן היא משחקת עם שניהם ואז אני מצליחה לתפקד. אין לי פתרונות לכל הבעיות - חינוך ביתי ועבודה זה קשה וזה לוקח את המשמעת העצמית שלי לקצה.
בת 37 נשואה +2, חוקרת באוניברסיטה, גרה בבאר שבע. משקיעת ערך לשעבר ועכשיו בעלת נכס נדל"ן להשקעה ומגורים (כתבתי עליו באתר של הנועזת - סיפור השקעה מעניין לדעתי ותודה ל@סנופי שערכה אותו בצורה שהוא מובן לבני אדם שהם לא אני).
לגבי כלכלה, אין לנו עצמאות כלכלית עדיין אבל אנחנו לא מאוד רחוקים, מסוגלים להתקיים ולחסוך יפה מהמשכורת שלי בלבד. יש לנו היקף נכסים נאה, ואנחנו חיים בצמצום, מאוד מחושביים. אין כאן אידיאולוגיה גדולה פשוט סדר עדיפויות. כסף קנה לי את היכולת לרדת 50% במשכורת מחוקרת בתעשייה לחוקרת באקדמיה. הוא נתן למשפחה את החופש להתקיים משמכורתי האחת, ולבנזוג שקט ללימודים. והוא מאפשר לנו לבלות יותר זמן עם הילדים. אוטונומיה על הזמן שלנו מצדיקה מבחינתנו צמצום כלכלי אבל באמת שלא חסר דבר. סיבה אחרת שאנחנו חוסכים היא רצון לא לגרום לייצור מיותר של פרטים, אנחנו משתדלים לא לזרוק דברים ולהעביר לקהילה את מה שאנחנו לא צריכים ולקבל בחזרה. (לדוגמא רוב הבגדים של הילדים לא נקנו על ידינו, וחלק מהרהיטים שלנו קיבלנו במתנה מאנשים טובים שלא היו צריכים אותם).
מתחביביי אנרגיות מתחדשות. השקעתי במערכת סולארית ביתית מה שלימד אותי לא מעט על שיווק. ברגע ששמתי אותה על הגג הגיעו במוקדם או במאוחר כל השכנים לשאול אותי על הפלא הזה שמניב תשואה דו סיפרתית. מסתבר שהדבר שהכי מניע אנשים לפעולה זו קנאה בין שכנים או לא לצאת פראיירים. והנה יש לנו כבר ארבע מערכות קיימות בשכונה ועוד שלוש (שאני יודעת עליהן) בשלבי הקמה. קיבלתי קצת עמלת referral על זה אבל מבחינתי זו תרומתי הצנועה להפוך את העולם למקום טוב יותר.
לקחתי גם קפיצה למים והתחלתי לעבוד על הצעת מחקר יזמית רחוקה מאוד מתחומי ההתמחות שלי, יוזמה חברתית - אבל גם כלכלית של הפקת חשמל וחימום מים באמצעות ביוגז המתקבל מפירוק פסולת אורגנית. אני עובדת על הצעה שניתנת ליישום במעונות של האוניברסיטה, להיות הכנסה משמעותית אבל בעיקר לטפל יותר נכון באשפה ולמנוע מגזי חממה להתפזר.
אתגרים קצת יותר קטנים בקיימות, יש לי מערכת שטיפה לפאנלים הסולארים ואני מנסה להקים מערכת שתתפוס את המים מהמרזב ותאפשר לי להשקות את הגינה איתם. התחלנו גם בגידול אוכל בגינה, וזה מאוד מספק. (תחביבי סגר). אני מתכננת בעתיד לקנות מתקן ביוגז וקומפוסטר לגינה למרות שהם לא ממש כלכליים (לדעתי צריך מערכות גדולות יותר לרווחיות) נשמע לי כמו חינוך טוב לילדים. שילמדו לגדל פרחים וירקות ושהגינה תהיה עצמאית לגמרי מבלי להזדקק למשתלה.
אז יש לי שני ילדים חמודים, (בן 3.5 ובת 6) והשנה עם הקורונה זה מאוד מאתגר. הקטן גם על הספקטרום האוטיסיטי סיפור קסום אבל אני מנסה להישאר ממוקדת. בכל מקרה, החלטנו להשאיר את שניהם בבית איתנו ולהקים להם ממש גן לימי הסגר עם סדר יום מוגדר היטב ופעילות אטרקטיבית. לימודים לגדולה, פגישות עם חברים בשטח פתוח וכו'. המטרה להתייחס לזמני כקבוע ולהפוך את הסגר לתקופה קסומה עבורם עם המון זמן הורים איכותי, וגם עם חיי חברה במסגרת האפשר.
קל להבין שדבר כזה בא על חשבון העבודה, ואין ברירה אם לא רוצים להושיב את הילדים עם בייביסיטר או מול מסך יש לזה מחיר אז נהייתי קצת יותר מוצלחת בניהול הזמנים שלי ונרתמנו כל המשפחה למעבר מסודר לחינוך ביתי בהצלחה, לקח לנו שלושה סגרים אבל עכשיו אנחנו כבר ממש טובים בזה. הנושא של ניהול זמן עלה באחד הדיונים, ולא הייתי בטוחה שיש לי מה להגיד. אבל מצד שני אני כן מרגישה שאנחנו מתמודדים נהדר עם הקורונה, אז החלטתי לנסות לסדר את המחשבות ולכתוב את 2 האגורות שלי על ניהול נכון של זמן. אני מקווה שזה רלוונטי למישהו - כי העבודה שלי באקדמיה קצת שונה מרוב העבודות האחרות. אבל גם אם לא זה הכריח אותי לסדר את המחשבות ולתעד את ההתנהלות שלי וזה גם טוב בשבילי.
לפחות מקווה שתהיה קריאה מעניינת.
אז למי שמתעניין, המחשבות שלי על ניהול זמן.
טיפ מספר 1: להיות אמיתית עם עצמי לגבי כמה זמן אני מסוגלת לעבוד. לא לעבוד יותר מידי - וכשאני נחה אז לנוח בגדול ולעשות באמת את מה שאני רוצה - לא להיראות עסוקה.
החוויה שלי מניהול זמן זה שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לדעת כדי לנהל את הזמן נכון זה להבין מהם הצרכים שלנו מבחינת מנוחה, בידור ופנאי. זה שמישהו גולש לפייסבוק בעבודה, או מנסה לעבוד ולא מצליח לדעתי זה בגלל מחסור בהפרדה ברורה בין זמן עבודה לזמן פנאי. פגשתי לא מעט אנשים שטוענים שהם עובדים המון שעות אבל בפועל הם ניצלו כל הזדמנות כדי לא לעבוד. שיחות ארוכות, הפסקות ארוכות, פייסבוק, פלאפון וכו'.
מה שאני אומרת הוא שפנאי זה דבר חשוב וצריך לכבד אותו. לא לעשות אותו על הדרך כשמנסים לעבוד. מצד שני, עבודה זה דבר חשוב וצריך לכבד את זה שהקשב האנושי מוגבל. אני מכירה את עצמי ויודעת שאני לא מסוגלת לעבוד הרבה שעות ביום. אני יודעת לעבוד 5-6 שעות ביום באופן עקבי, ובמצב דחק אני יכולה להתמיד לתקופה קצרה של ו8-9 שעות ביום. אבל לאחר התקופה הזאת אני אזדקק למנוחה רבה וייתכן ולא אגיע גם ל5-6 שעות שלי. אני רואה כל עבודה של מעל ל5-6 שעות ביום כהלוואה בריבית שתגרום לי לעבוד פחות בטווח הארוך.
נשמע מעט נכון?
אבל שימו לב שאני מדברת על לעבוד לא על "להיות בעבודה". כחברת סגל אני עצמאית, אין לי בוס או שעון נוכחות זה רק אני המשבות סטודנטים וקולגות. זמני עבודה כאלה הפכו אותי לחוקרת מצליחה, וגם כשעבדתי בהייטק לא עבדתי יותר (הייתי יותר במשרד, אבל ממש לעבוד יותר לא). גם שם לא הייתה לי בעיה עם פרודקטיביות. גם בתואר ראשון, תקופת מבחנים הייתי לומדת מ8 עד 13 ואז הולכת לנוח עד אחרי הצהריים, אם הייתי מאוד לחוצה הייתי לומדת גם בערב שעתיים. גם בתואר שני גם בדוקטורט מעולם לא הצלחתי להגדיל את האינטנסיביות מעל זהאלה לזמן קצר מאוד, ולאחר מכן הייתי זקוקה לימים שלמים של מנוחה כדי לחזור לעצמי.
מה הסוד? כשאני עובדת אני רק עובדת. ואפילו לא עונה לפלאפון.
אבל אני לוקחת במודע גם שעות ארוכות שהן זמן מנוחה. לפעמים אפילו ימים שלמים. מבחינתי ברגע שיש לי 5 שעות אפקטיביות של עבודה יום העבודה הסתיים. אני יכולה להמשיך לעבוד אם אני רוצה, אבל לשבת לראות בינג' בנטפליקס או לשחק במחשב זה לגיטימי. גם ללכת לישון, או לעסוק בתחביבים. כל דבר שלא קשור למחקר ומפעיל חלקים אחרים במוח מאלה שעייפים זה מנוחה בעיני. אני לא מרגישה צורך להיראות עסוקה, אני לא נמדדת בשעות עבודה אני נמדדת במאמרים, פטנטים, גרנטים, סטודנטים, תרומה לקוד פתוח והשפעה על העולם.
טיפ 2: מה זה בעצם זמן מנוחה?
אספר שבמהלך התואר הראשון חלק מהזמן מנוחה שלי היה עבודה בתכנות. כי מתמטיקה ותכנות אלה מטלות שונות שמפעילות חלקים אחרים במוח ולכן אם הייתי לומדת מתמטיקה הייתי הרבה פעמים מתכנתת כדי לנוח. (וגם מרוויחה קצת כסף). לעומת זאת עם הייתי לומדת הנדסת תוכנה, המנוחה שלי הייתה מוזיקה, משחקי מחשב או פעילות ספורטיבית. מנוחה בשבילי היא פעולה שלא מפעילה את אותם חלקים במוח שהעבודה מפעילה.
אם אני נחה אני נחה עד הסוף, אני לא קוראת אימייל (שאולי ילחיץ אותי) או יגרום לי פתאום לענות ולעבוד. אני אשלם על האימייל הזה בריבית, כי רק המחשבה על זה שפתאום יש עוד משהו שאני צריכה לעשות כבר תיקח לי אנרגיות. אם אני נחה אני לא בודקת מיילים.
לנוח זה חשוב מאוד, זה נותן לי תחושה של בעלות על הזמן שלי ועושה אותי שמחה. חשוב לדעת לנוח כמו שצריך, הרבה מהחברים שלי מרגישים שהם צריכים לעבוד יותר משהם יכולים והם בפועל נחים אבל תוך כדי המנוחה יש להם רגשות אשם או שהראש נודד לעבודה. המחשבות צריכות להיות איפה שנמצאים. אם אני עובדת כל העולם מת, ואם אני נחה אין לי קריירה כרגע. מקסימום הנאה, בלי רגשות אשם. אני עושה גם דברים מאוד יצירתיים בזמן המנוחה שלי, לדוגמא כותבת הצעת השקעה על אנרגיה מתחדשת, כותבת סיפור ילדים לילדה (אשתי עורכת והילדה מציירת). מציירת קומיקס לפעמים, קוראת ספרים, מקשיבה לפודקאסטים. בעבר זמן המנוחה שלי כלל ניתוחי מניות, או קריאת ספרות כלכלית. היום קצת פחות.
הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה להעמיד פנים שעובדים כשלא - זה זמן שהוא לא באמת עבודה ולא באמת מנוחה. מציצים קצת בפייס, ואז בווטס אפ אבל לא נהנים באמת ומצד שני לא עובדים. זה בזבוז זמן אמיתי, ולמעשה התפטרתי מעבודה לאחר שאמרתי שאין לי מספיק שעות של עבודה ואני רוב היום מכינה שעורים ומחכה שיגמרו שעות העבודה, אז המנהל אמר שזה בסדר מבחניתו כל עוד אני נראית עסוקה ואין מה לתת לי עוד מטלות כי אני עוד מעט מסיימת את התואר גם ככה.
במקום התפטרתי והתחלתי לעבוד בסטארט אפ בלונדון כדי לא לעשות כאילו אני עובדת. אם אני עובדת אני רוצה לעבוד באמת. אני לא אוהבת לערבב מנוחה ועבודה.
טיפ מספר 2: צריך לתכנן ברזולוציות שונות.
הסכנה בלחלק את הדברים למטלות זה שלפעמים אנחנו מנצחים בקרב אבל מפסידים במלחמה. אנחנו עושים את כל המטלות הדחופות אבל מרוב העיסוק היומיומי לא מצליחים להגיע לדברים שחשובים באמת. בהייטק זה הרגיש לי שאנחנו כל היום מטפלים בבאגים אבל לא מפתחים. באקדמיה זה שאני כל היום כותבת מאמרים ויושבת עם הסטודנטים אבל את הגרנט שיפרנס את הסטודנטים הבאים שלי לא הגשתי כי תמיד היה מאמר או תרומה לקוד פתוח או משהו שהיה דחוף לקדם. (גם היום המחקר שלי מאוד אפליקטיבי). כלומר אני מרגישה פרודקטיבית - אבל ההתנהגות העכשווית שלי תפגע בהישגים לטווח ארוך.
לכן, חלק משעות העבודה שלי זה מטה-עבודה אני מתכננת מה אני רוצה להספיק ברזולוציה שבועית, רבעונית שנתית וחמש שנתית. ואני דואגת שלכל מטלה גדולה יש תאריכים שאני מתכוונת לבצע אותה בהם ושאם אני חלילה דוחה אותה זה לתאריך קונקרטי ולא למשהו מוגדר כמו "כשאתפנה". והכי חשוב אני מקבלת את המחיר שיש למטלות הגדולות ויודעת שהסטודנטים יקבלו פחות הנחיה, שהשותפים למחקר יראו אותי פחות וכו'. כאן נכנס עוד שלב של תכנון שאני אכתוב עליו עוד יותר. מה שצריך להבין זה שלכל דבר יש מחיר - וצריך להשלים עם זה.
טיפ מספר 3: אי אפשר לעשות הכי טוב את הכל. זמן זה סדר עדיפויות.
עכשיו יכול להיות מצב שיש הרבה יותר מה לעשות משעות ביממה - שימו לב לכלל 1, אי אפשר להתמיד בלעבוד יותר. לנסות לעבוד יותר זה לשקר לעצמי, ואז אני פתאום מוצאת את עצמי בפייסבוק כשאני מנסה לעבוד, או במילים אחרות הזמן מנוחה והזמן עבודה שלי מתערבבים. מה שמוריד לי מאוד את הפרודקטיביות. מה זה אומר? שאני לא מבצעת כל מטלה על הצד הטוב ביותר . יש את הבדיחה ברעיונות עבודה שצריך להגיד מה החיסרון שלך ואנשים אומרים שהם פרפקציוניסטים. בעיני זה חיסרון נוראי.
חלק מהמטלות אני משקיעה מעט זמן ועושה באיכות נמוכה כי הן פחות חשובות לי. חלק מהמטלות אני בוחרת לא לעשות כי הן עוד פחות חשובות לי (אני אתמודד עם התוצאה). בתעשייה לא תמיד עשיתי את כל מה שביקשו אבל הבאתי מאמרים, פטנטים ופיצ'רים למוצרים שהחברה מרוויחה מהם כסף אז סלחו לי. באקדמיה - לדוגמא מאז תחילת הקורונה הפסקתי לעשות תרומה לקהילה. אין לי זמן לזה - אם זה בא על חשבון מחקר ממש.
טיפ מספר 4: אני בעצם לא מנהלת רק את עצמי - אני מנהלת גם את הסטודנטים ואת הקולגות.
אז נהייתי סוג של מנהלת. אני עובדת עם כ30 חוקרים מכל העולם על המון פרוייקטים שונים. וכאן יש לי לא מעט אתגרים. אני צריכה שיהיו לי בעיות חשובות להעסיק את כל הקבוצות שמשתפות איתי פעולה כדי שהן ימשיכו לעבוד איתי לאורך זמן. אני צריכה לתזמן את שיתופי הפעולה לאורך השנה ככה שתהיה פחות פעילות כשאני עסוקה מאוד ויותר כשאני פחות עסוקה. אני צריכה להיות מודעת לצרכים של הסטודנטים שלי - מתי כל אחד רוצה לסיים לדוגמא, מי רוצה דוקטורט. אני צריכה לדאוג שיהיה מימון לכל אחד מהם.
אני מרכיבה צוותים מחקריים או של פיתוח תוכנה והמטרה שלי היא להיות מיותרת. כשהצוות מצליח הם צריכים ממני מעט קשב, וזה מפנה אותי. כשהצוות מסתבך הם מקבלים ממני המון קשב אני משתדלת לחזות מראש איזה פרוייקטים צריכים ממני יותר קשב ואיזה פחות ולשבץ את לוחות הזמנים שלהם ככה שאני אף פעם לא צוואר הבקבוק של הפרוייקט. אני גם לא מתביישת לחלוק הנחיה עם עוד קולגה כשאני חושבת שזה יתרום לסטודנט ויוריד ממני עומס. העיקר לא להיות אף פעם צוואר הבקבוק שמונע מסטודנט או מפרוייקט מחקרי להתקדם. כשעבדתי בתעשייה זה לא פעם היה מנהל שעצר לנו את העבודה כי היה עסוק מכדי להדריך אותנו טוב, אני מנסה לא ליפול בזה בעצמי. רוצה להיות מנהלת טובה מהמנהלים (הדיי גרועים) שהיו לי.
בחזרה לתכנון הרב שנתי, כאן יש מטלות חשובות מאוד אבל אף פעם לא דחופות ולכן חייבים לשים אותן מתישהו ולשלם את המחיר. התכנון זמן שלי הוא למזער את המחיר של המטלות האלה. אני מתכננת את הלוז בעיקר של הפרוייקטים המתקשים שיהיו פחות מהם כשאני מקדישה את עצמי לפרוייקט גדול שדורש ממני הרבה קשב. זה אומר שאני אדחה קצת את הסטודנטים המתקשים אוציא אותם לInternship בתעשייה (שיעשו קצת כסף) כשאני עסוקה מכדי לתת להם את כמות הקשב הדרושה, אוסיף להם מנחה נוסף פנוי ממני או אם כלו כל הקיצים אודיע להם שהסימסטר הזה יתמקדו בלימודים כי הם עוד זקוקים לי ואני כותבת גרנט חשוב. אבל בסימסטר הבא אהיה פנויה אליהם ואני מצפה שיקדישו 100% למחקר. תזמון נכון של הרשת האקדמית שלי מאפשר להמון מחקר להתקדם גם כשאני אישית לא זמינה. בעצם במצב האידיאלי לא צריכים אותי כלל.
טיפ מספר 5: להימנע מדיונים ארוכים, אני מתאמצת כדי שהפגישות עם הסטודנטים יהיו קצרות וענייניות ומעדיפה להעביר דיונים עמוקים למייל. כשאני קוראת יש לי זמן להתעמק, אבל בדיון לא בטוח שאני יכולה לחשוב על המקום על תגובה מתאימה. אני צריכה זמן לעקל ולחשוב לאט, לפעמים אני גם אוהבת לישון על מחשבה ולכתוב תשובה בבוקר אחרי שאני קוראת שוב פעם את מה שהקולגה חושב. כשזה תלוי בי 20 דקות פגישה ממוקדת עם סטודנט צריכה להספיק לנו לשבועיים, כמה מיילים מקדמים כשברור על מה מדברים.
כאן אני מודה שלא הכל תלוי בי ואין לי יותר סבל מלראות דיון של שעה וחצי בו רק חלק קטן מהשתתתפים נחוצים. אני מפעילה את כל המשקל שלי כדי לצמצם דיונים ארוכים או לפטור את מי שלא נחוץ בהם מלהגיע. (הרבה פעמים גם את עצמי).
כיום בקורונה מה שאני לא מצליחה להתחמק ממנו עושה לי שמות ביום עבודה.
טיפ מספר 6: לא לחכות לדדליינים - לעבוד מסודר כל הזמן - עבודה זה מאמץ מתון מתמשך לא ספרינט. מבחינתי אם הגשתי מאמר עם לילה לבן, נכשלתי. כשהייתי סטודנטית - אם עוד למדתי לבחינה בלילה שלפני המבחן כשלתי בניהול הזמן. היום שלפני המבחן הולכים לים, או לבריכה. נרגעים קצת, ישנים טוב וניגשים למבחן במצב נפשי ופיזי אידיאלים.
על לילות לבנים אני משלמת בריבית כי אהיה עייפה ביום למחרת. אני רצה מרתון לא ספרינט. אני מסיימת מאמרים שבוע לפני הדדליין בהגדרה. וכל השותפים שלי מודעים לזה וכל עוד אני משפיעה מספיק זה הדדליין של כולם. קורה שאנחנו מתקדמים לתוך הדדליין, אבל זה קורה בגלל תקלות בדרך כלל. יוצא מהכלל אלה שותפי מחקר בכירים ממני (ולפעמים סופר סטארז) שיש להם הרגלים רעים ואני לא במקום לחנך אותם. כל עוד אני מנהלת את העניינים, אנחנו מתכננים את הזמן מראש ועובדים בקצב מתון כל הזמן, לא נכנסים לטירוףרגע לפני קו הסיום. כאן אני ממש מלחיצה את הסטודנטים שיסיימו שבוע לפני את כל מה שהחלטנו לעשות. כי אני מסבירה להם שכל יום שאנחנו מפסידים זה עריכה ברמה נמוכה יותר של המאמר וסיכויי הצלחה פחותים.
טיפ קורונה 7 ואחרון: בגדול הקורונה זה אתגר לא פשוט, ואנחנו לקחנו אותו קצת לאקסטרים כי לקטן יש לנו מסגרת וויתרנו עליה כי היא לא יותר מבייביסיטר ואנחנו רוצים יותר מזה בשבילו. בנינו לילדים מסגרת מסודרת ומיטבית ללא מסכים ועם אינטרקציה איכותית עם ההורים ואפילו עם חברים במידת האפשר. זה שיתוף פעולה עם המשפחה אבל אני איךשהו מצליחה להגיע ל4 שעות (על הנייר 5 אבל אני בת תמותה).
מה אני עושה, אני קמה בבוקר והולכת לעבוד לפחות שעתיים. עד 10:00 אחרי זה אני לוקחת את הילדים לטייל או מפעילה אותם בבית עד 14:00 זה מבחינתי זמן מנוחה. כי טיפול בילדים מעייף בצורה אחרת ממחקר. אני שותה קפה במקום יפיפה כל בוקר, הילדים רוכבים על אופניים אני הולכת חמישה קילומטרים אחריהם. הם משחקים בגינה - לפעמים אני מצרפת חבר או חברה שלהם לטיול הזה, לפעמים לא. (זה מאוד משנה את האינטרקציות החברתיות בינינו).
ב15:00 אחרי שהם סיימו צהרים והקטן ישן אני מתחילה זמן עבודה נוסף עד 17:00 זה נותן לי 4 שעות. הזמן עבודה הבא שלי הוא ב21:00 אחרי שהם ישנים -אבל כאן אני מוצאת שכבר אני קצת מתקשה ובערך בחצי מהימים אני עובדת עוד שעתיים. בגלל זה מגיעה 4-5 שעות. אז אני סה"כ נפגעת בעובדה בצורה מתונה כרגע, בגלל שלמדתי לנצל את הזמן משפחה שלי כזמן מנוחה.
כשהם בבית זה קצת יותר מאתגר, אבל אני מנסה ליזום רצף של פעילויות בנות 45 דקות כמו יצירה, משחק, הרכבת פאזלים. סיפורים. מתוך ארבע שעות אני ממש אהיה איתם שעה וחצי ושעתיים וחצי הם ישחקו עם עצמם ואני אסדר אנקה, ואקשיב לספר. בסוף הזמן ילדים שלי כשהבנזוג ייקח פיקוד. אני אכנס למשרד שלי (יש לי משרד מקסים בבית) ואגיע במצב בו יש לי אנרגיה לעבוד ואני נהנית לסגור את הדלת מאחורי ולשכוח מהמשפחה לשעתיים. עכשיו אני 100% בעבודה לזמן קצר וקצוב וידוע מראש.
בפועל זה עובד לי 80% מהזמן בערך כי כשאני מצרפת חברה של הגדולה לטיול שלנו אז הקטן כל הזמן איתי ואז אני מותשת מידי לעבוד אחרי זה. (מצד שני היא צריכה חברות). הגדולה יותר גמישה וגם כשאני מצרפת אלינו חבר של הקטן היא משחקת עם שניהם ואז אני מצליחה לתפקד. אין לי פתרונות לכל הבעיות - חינוך ביתי ועבודה זה קשה וזה לוקח את המשמעת העצמית שלי לקצה.
