המהנדל
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 24/1/21
- הודעות
- 513
- דירוג
- 1,173
האמת שכשנולדה הבת, כאילו בבת אחת, נפלו עלי רוגע ומשפחתיות (ועייפות).נכדה ראשונה ואני מניח שאתם קרובים (תהיו קרובים יותר) להורים?
תן להם לפנק אותה. נצל את שרותי הבייביסיטר ברגע שאפשר.
אני הייתי במקום אחר לחלוטין היום אם לא היתה עזרה מההורים.
אני וחמתי מצאנו מכנה משותף באהבתנו לילדה,
אני הופך על עידון הניסוח שלי, אבל העייפות לא עוזרת.ליתר הסיפור נראה לי שכדאי להיות מוכן ליום שהוצאות רפואיות של ההורים יפלו עליכם (ברגע שלהם אין כסף זה נופל על הילדים).
במקרה שלהם כשאני אומר עניים, אני מתכוון בעיקר לחוסר היכולת לדחות סיפוקים או לתכנן לטווח ארוך. כבר לפחות עשור שאמא שלי חולמת על שיפוץ מאסיבי בבית אבל לא מסוגלת להביא את עצמה לחסוך אליו.
חצי נחמה? האבות שלנו כפסע מהפרישה החוקית (אליה התחילו לחסוך בשנות ה90) ולאמהות יש פנסיה תקציבית.
בנוסף, שני ההורים שלה מקבלים קצבאת נכות, כך שהפגיעה בעקבות הבעיות הבריאותיות היא אמנם גדולה, אבל לא מאסיבית.
נקווה לטוב, אבל נתכונן גם לזה...
בוודאי, הכי חשוב.נ.ב.
תזכור תמיד לומר תודה בסוף. כמה פעמים שלא יגידו "אין על מה"/ "לא צריך".
אסור לקחת את זה כמובן מאליו.
אישית, הכרת תודה (גם אם מובנת מאליה) מחממת לי את הלב.