אני אתחיל מהסוף. נכון לסוף שנת 2023, ההון שלי מחולק כך:
פנסיה S&P 500 - ש"ח 6,813 (2.61%)
אוסף נומיסמטי - ערך נמוך, רק המתכת, כ-5,000 ש"ח, ערך גבוה, מחיר קנייה, 10,000. (1.91%)
מזומן פיסי - 3,000 ש"ח (1.15%)
מכונית - 10,000 ש"ח (3.83%)
עו"ש - 6,138 ש"ח (2.35%)
פקדון ריבית יומי (פר"י) - 10,000 ש"ח (3.83%)
ארבעה פקדונות לארבעה חודשים ברווח של חודש - 56,001 ש"ח (21.49%)
תוכנית חיסכון לשנתיים (פירעון ב3.25) - 50,000 קרן, ריבית 4.2 שנתית, סה"כ - 54,284 ש"ח (20.83%)
שוק ההון - 109,307 ש"ח (41.95%)
דולרים - 88$
סך-הכל: 260,543 ש"ח, 88$
אפרט מעט על הסיבה לחלוקה המוזרה של ההון:
ראשית, ההוצאה החודשית הצפוייה שלי למשך התואר השני היא 5,000 לחודש. מבחינתי, העו"ש עומד על 0 אם יש בו את סכום ההוצאה החודשית. אין דבר כזה להיות במינוס בשבילי, וגם לעולם לא היה. אחד הלקחים הכי חשובים מבחינתי שלמדתי מסבא שלי היה שבשום פנים ואופן לא נכנסים לחובות, לא מינוסים, לא הלוואות, ומשכנתא רק כשזה יותר משתלם משכירות.
את הכסף בפר"י אני שומר מסיבה דומה, ביחד עם העו"ש אלו שלושה חודשי מחיה בהוצאות הסדירות, או שנה אם אצטמצם במיוחד (לחזור להורים, לשלם רק על ההכרחי ביותר).
אני שומר בצד את כל הכסף שיהיה הכרחי לי כדי שאוכל לא לעבוד אפילו יום אחד במהלך התואר השני. הרבה יותר חשוב לי ללמוד את החומר כמו שצריך, לעשות עבודת תזה, לקבל ציונים מעולים, להכיר את המרצים והסטודנטים ולפתח קשרים, מאשר לחסוך עוד כסף כרגע. התוכנית הנוכחית היא לעבוד יום או יומיים בשבוע בעבודה הנוכחית במעט מעל שכר מינימום, ואולי "מלגה" (עבודה בלי זכויות) אם אתקבל. אנסה למצוא עבודה בכותלי האוניברסיטה כעוזר מחקר, אבל זה כמובן לא בטוח. כל הכסף שאשתכר בו, אוכל להעביר להשקעה בשוק ההון ושמירה על פיקדון של לפחות שלושה חודשי מחיה.
למעשה, הסיבה שקיבלתי את האומץ לכתוב את הפוסט הזה, היא שקיבלתי החלטה שהייתה קשה עבורי - למכור את המכונית. למכונית ערך סינטמנטאלי חזק עבורי מאחר וקיבלתי אותה כירושה מסבי. מבחינתי, האוטו שווה הרבה יותר מערך המחירון שלו. ועדיין, הוצאות שנתיות של 12,000 ש"ח לא מצדיקות את זה; מה גם, השחרור הרגשי עצמו מחתיכת אלומיניום שמזהמת את הסביבה, גורמת לפקקים ומשמינה יהיה שווה את זה בפני עצמו. סבא יצטרך להתנחם בזה שהנכד שלו יחיה חיים יותר טובים בלי המכונית שהוא אהב.
את אוסף המטבעות הישנים (- עד מלחמת העולם הראשונה) התחלתי כתשוקה, בלי שאיפה למכור אותו ברווח. במידה והכל יסתדר לטובה, אוכל לתרום אותו למוזיאון בזקנתי כשיהיה הרבה יותר מרשים. כמובן שאם המצב יהיה גרוע אוכל גם להישען עליו לזמן קצר, ובמקרה הגרוע ביותר למכור אותו כמתכת יקרה (רק מטבעות כסף וזהב). בעקבות מספר נפילות בהן קניתי מטבעות מזוייפים (לא יוצרו בשנה המקורית על-ידי המדינה, עדיין צריך להבין האם יוצרו בשנים המקוריות כזיוף או בתקופה יותר מודרנית ובדיוק באילו אחוזי כסף-נחושת), אני לומד את התחום יותר טוב.
מסבתא שלי למדתי על הכוח של השקעה בשוק ההון. בילדות המוקדמת כבר קראתי את כל סדרת הספרים של רוברט קיוסאקי, אבל לצערי באותן שנים הסכומים שהיו לי היו כל-כך קטנים, והבנק הרשה לי להפקיד אותם לכל היותר בתוכנית "האגרסיבית" שמקצה רק 20% למניות. מאז ביצעתי עוד כמה טעויות קשות, החמורה בינהן כללה הפסד של כ-50,000 שקלים בעקבות רכישה גחמתית של חברת ביו-טכנולוגיה ב-2021. באותה תקופה קניתי גם קרן סל ישראלית שעוקבת אחרי MSCI World. החלוקה הייתה לגמרי עקומה, ובקרן שמתי אחוז זניח לעומת חברת הביו-טכנולוגיה. עדיין, אחרי שנתיים הקרן הניבה רווח נאה למדי של כ-12,000 ש"ח.
במרץ השנה הבנתי שאני צריך לעשות מה שהוא עם כל הכסף שישב לי בעו"ש. לא ידעתי מה לעשות ומהלחץ שמתי את הכסף בתוכנית פיקדון לשנתיים. יכול להיות שזו הייתה החלטה טובה, יכול להיות שלא, עם זה אני תקוע עד למרץ 2025. בימים ובשבועות שאחרי ההפקדה לפיקדון הבנקאי עלה לי הקול של סבתא שלי, בחלומות, בערות: תשקיע בשוק-ההון. נזכרתי בזה שהיא הכירה לי את הבלוג של הסולידית, כבר ב-2013 בערך, כשהוא היה ממש בהתחלה. התחלתי לקרוא את כל הפוסטים של הסולידית בעקביות, וחידדתי את ההבנה שלי, שעדיין יש לה המון מקום לצמוח. הבנתי שהבחירה בMSCI World הייתה בחירה טובה, אבל כל הקרנות שמצאתי בישראל לקחו דמי-ניהול גבוהים ביחס לחלופות בארה"ב. לא הצלחתי לקנות דרך הבנק ETF של MSCI World או ACWI שלמדתי להעדיף עם המחקר, אז החלטתי ליצור אותו בעצמי.
במעבר על הדו"חות של MSCI והיעדר אמון אישי בצמיחה של ארה"ב בעשורים הבאים הגעתי לחלוקה של:
55% מניות ארה"ב - russel 3000 IWV
35% מניות מדינות מפותחות ללא ארה"ב - SPDW Developed world ex-usa
10% מדינות מתפתחות - VWO FTSE emerging markets
אני יודע שכבר נכתבו ספרים רק בפורום הזה על חוסר החשיבות הרציונאלית של דיבידנדים. אני גם יודע שאחרים כתבו רק בפורום הזה ספרי תירוצים לדיבידנדים (שבהם בעיקר הרבה אי-הבנה של הנושא). אתחיל בלומר דבר והיפוכו: אני מודע רציונלית היטב לזה שלדיבידנדים אין משמעות פיננסית, ואפילו משמעות שלילית (העברת כסף מחשבון הבנק של החברה, מיסוי והגעה לחשבון הבנק של הבעלים). ועדיין, יש להם המון משמעות התנהגותית ורגשית בשבילי. מבחינה התנהגותית, זה שהקרנות האלו מחלקות דיבידנדים מאפשר לי להאמין שגם אם המחירים של המניות שמרכיבות אותם יורדים ולכן גם מחיר הקרן יורד, יש לאנשים סיבה טובה להחזיק אותן. בלי דיבידנדים, הסיבה היחידה להחזיק את המנייה היא כדי למכור אותה לאדם אחר שיסכים משום-מה לשלם יותר. הסיבה השנייה היא שהם מאפשרים לי "להרגיש" את הרווחים של השקעה בשוק ההון באופן רבעוני, ולא רק עוד עשרות שנים. גם זה יאפשר לי להישאר מושקע כשהמחירים יורדים.
המטרה שלי בהשקעה היא לאפשר לי להתפרנס רק מהתחביבים שלי ומעבודה מזדמנת. להצליח לפתח את עצמי למלוא הפוטנציאל שלי בתחומים שמעניינים אותי, ולחיות חיים של "איש אשכולות". אני מעריך שאני צריך בשביל זה כ-10,000 שקלים בחודש. המטרה מאוד רחוקה, במיוחד לאור העובדה שבשנתיים הבאות שיעור החיסכון שלי יהיה שלילי או (בתקווה) אפסי. ועדיין אני בטוח שאם לא אגע בכסף שכבר בשוק ההון, ומדי פעם אכניס עוד, וכשאסיים את התואר, בקביעות, אני אגיע לשם. בנתיים אני נהנה מהמסע שהוא חיי.
פנסיה S&P 500 - ש"ח 6,813 (2.61%)
אוסף נומיסמטי - ערך נמוך, רק המתכת, כ-5,000 ש"ח, ערך גבוה, מחיר קנייה, 10,000. (1.91%)
מזומן פיסי - 3,000 ש"ח (1.15%)
מכונית - 10,000 ש"ח (3.83%)
עו"ש - 6,138 ש"ח (2.35%)
פקדון ריבית יומי (פר"י) - 10,000 ש"ח (3.83%)
ארבעה פקדונות לארבעה חודשים ברווח של חודש - 56,001 ש"ח (21.49%)
תוכנית חיסכון לשנתיים (פירעון ב3.25) - 50,000 קרן, ריבית 4.2 שנתית, סה"כ - 54,284 ש"ח (20.83%)
שוק ההון - 109,307 ש"ח (41.95%)
דולרים - 88$
סך-הכל: 260,543 ש"ח, 88$
אפרט מעט על הסיבה לחלוקה המוזרה של ההון:
ראשית, ההוצאה החודשית הצפוייה שלי למשך התואר השני היא 5,000 לחודש. מבחינתי, העו"ש עומד על 0 אם יש בו את סכום ההוצאה החודשית. אין דבר כזה להיות במינוס בשבילי, וגם לעולם לא היה. אחד הלקחים הכי חשובים מבחינתי שלמדתי מסבא שלי היה שבשום פנים ואופן לא נכנסים לחובות, לא מינוסים, לא הלוואות, ומשכנתא רק כשזה יותר משתלם משכירות.
את הכסף בפר"י אני שומר מסיבה דומה, ביחד עם העו"ש אלו שלושה חודשי מחיה בהוצאות הסדירות, או שנה אם אצטמצם במיוחד (לחזור להורים, לשלם רק על ההכרחי ביותר).
אני שומר בצד את כל הכסף שיהיה הכרחי לי כדי שאוכל לא לעבוד אפילו יום אחד במהלך התואר השני. הרבה יותר חשוב לי ללמוד את החומר כמו שצריך, לעשות עבודת תזה, לקבל ציונים מעולים, להכיר את המרצים והסטודנטים ולפתח קשרים, מאשר לחסוך עוד כסף כרגע. התוכנית הנוכחית היא לעבוד יום או יומיים בשבוע בעבודה הנוכחית במעט מעל שכר מינימום, ואולי "מלגה" (עבודה בלי זכויות) אם אתקבל. אנסה למצוא עבודה בכותלי האוניברסיטה כעוזר מחקר, אבל זה כמובן לא בטוח. כל הכסף שאשתכר בו, אוכל להעביר להשקעה בשוק ההון ושמירה על פיקדון של לפחות שלושה חודשי מחיה.
למעשה, הסיבה שקיבלתי את האומץ לכתוב את הפוסט הזה, היא שקיבלתי החלטה שהייתה קשה עבורי - למכור את המכונית. למכונית ערך סינטמנטאלי חזק עבורי מאחר וקיבלתי אותה כירושה מסבי. מבחינתי, האוטו שווה הרבה יותר מערך המחירון שלו. ועדיין, הוצאות שנתיות של 12,000 ש"ח לא מצדיקות את זה; מה גם, השחרור הרגשי עצמו מחתיכת אלומיניום שמזהמת את הסביבה, גורמת לפקקים ומשמינה יהיה שווה את זה בפני עצמו. סבא יצטרך להתנחם בזה שהנכד שלו יחיה חיים יותר טובים בלי המכונית שהוא אהב.
את אוסף המטבעות הישנים (- עד מלחמת העולם הראשונה) התחלתי כתשוקה, בלי שאיפה למכור אותו ברווח. במידה והכל יסתדר לטובה, אוכל לתרום אותו למוזיאון בזקנתי כשיהיה הרבה יותר מרשים. כמובן שאם המצב יהיה גרוע אוכל גם להישען עליו לזמן קצר, ובמקרה הגרוע ביותר למכור אותו כמתכת יקרה (רק מטבעות כסף וזהב). בעקבות מספר נפילות בהן קניתי מטבעות מזוייפים (לא יוצרו בשנה המקורית על-ידי המדינה, עדיין צריך להבין האם יוצרו בשנים המקוריות כזיוף או בתקופה יותר מודרנית ובדיוק באילו אחוזי כסף-נחושת), אני לומד את התחום יותר טוב.
מסבתא שלי למדתי על הכוח של השקעה בשוק ההון. בילדות המוקדמת כבר קראתי את כל סדרת הספרים של רוברט קיוסאקי, אבל לצערי באותן שנים הסכומים שהיו לי היו כל-כך קטנים, והבנק הרשה לי להפקיד אותם לכל היותר בתוכנית "האגרסיבית" שמקצה רק 20% למניות. מאז ביצעתי עוד כמה טעויות קשות, החמורה בינהן כללה הפסד של כ-50,000 שקלים בעקבות רכישה גחמתית של חברת ביו-טכנולוגיה ב-2021. באותה תקופה קניתי גם קרן סל ישראלית שעוקבת אחרי MSCI World. החלוקה הייתה לגמרי עקומה, ובקרן שמתי אחוז זניח לעומת חברת הביו-טכנולוגיה. עדיין, אחרי שנתיים הקרן הניבה רווח נאה למדי של כ-12,000 ש"ח.
במרץ השנה הבנתי שאני צריך לעשות מה שהוא עם כל הכסף שישב לי בעו"ש. לא ידעתי מה לעשות ומהלחץ שמתי את הכסף בתוכנית פיקדון לשנתיים. יכול להיות שזו הייתה החלטה טובה, יכול להיות שלא, עם זה אני תקוע עד למרץ 2025. בימים ובשבועות שאחרי ההפקדה לפיקדון הבנקאי עלה לי הקול של סבתא שלי, בחלומות, בערות: תשקיע בשוק-ההון. נזכרתי בזה שהיא הכירה לי את הבלוג של הסולידית, כבר ב-2013 בערך, כשהוא היה ממש בהתחלה. התחלתי לקרוא את כל הפוסטים של הסולידית בעקביות, וחידדתי את ההבנה שלי, שעדיין יש לה המון מקום לצמוח. הבנתי שהבחירה בMSCI World הייתה בחירה טובה, אבל כל הקרנות שמצאתי בישראל לקחו דמי-ניהול גבוהים ביחס לחלופות בארה"ב. לא הצלחתי לקנות דרך הבנק ETF של MSCI World או ACWI שלמדתי להעדיף עם המחקר, אז החלטתי ליצור אותו בעצמי.
במעבר על הדו"חות של MSCI והיעדר אמון אישי בצמיחה של ארה"ב בעשורים הבאים הגעתי לחלוקה של:
55% מניות ארה"ב - russel 3000 IWV
35% מניות מדינות מפותחות ללא ארה"ב - SPDW Developed world ex-usa
10% מדינות מתפתחות - VWO FTSE emerging markets
אני יודע שכבר נכתבו ספרים רק בפורום הזה על חוסר החשיבות הרציונאלית של דיבידנדים. אני גם יודע שאחרים כתבו רק בפורום הזה ספרי תירוצים לדיבידנדים (שבהם בעיקר הרבה אי-הבנה של הנושא). אתחיל בלומר דבר והיפוכו: אני מודע רציונלית היטב לזה שלדיבידנדים אין משמעות פיננסית, ואפילו משמעות שלילית (העברת כסף מחשבון הבנק של החברה, מיסוי והגעה לחשבון הבנק של הבעלים). ועדיין, יש להם המון משמעות התנהגותית ורגשית בשבילי. מבחינה התנהגותית, זה שהקרנות האלו מחלקות דיבידנדים מאפשר לי להאמין שגם אם המחירים של המניות שמרכיבות אותם יורדים ולכן גם מחיר הקרן יורד, יש לאנשים סיבה טובה להחזיק אותן. בלי דיבידנדים, הסיבה היחידה להחזיק את המנייה היא כדי למכור אותה לאדם אחר שיסכים משום-מה לשלם יותר. הסיבה השנייה היא שהם מאפשרים לי "להרגיש" את הרווחים של השקעה בשוק ההון באופן רבעוני, ולא רק עוד עשרות שנים. גם זה יאפשר לי להישאר מושקע כשהמחירים יורדים.
המטרה שלי בהשקעה היא לאפשר לי להתפרנס רק מהתחביבים שלי ומעבודה מזדמנת. להצליח לפתח את עצמי למלוא הפוטנציאל שלי בתחומים שמעניינים אותי, ולחיות חיים של "איש אשכולות". אני מעריך שאני צריך בשביל זה כ-10,000 שקלים בחודש. המטרה מאוד רחוקה, במיוחד לאור העובדה שבשנתיים הבאות שיעור החיסכון שלי יהיה שלילי או (בתקווה) אפסי. ועדיין אני בטוח שאם לא אגע בכסף שכבר בשוק ההון, ומדי פעם אכניס עוד, וכשאסיים את התואר, בקביעות, אני אגיע לשם. בנתיים אני נהנה מהמסע שהוא חיי.
