נכון. העניין הוא שבביטוח לאומי ניתן לדעת בעוד מועד מי הם חסרי המזל. בהעדר כפייה סידור כזה לא היה יכול להיות להימשך מכיוון שאותם האנשים שהיו יודעים שהסיכוי שלהם לקבל פיצוי מביטוח לאומי כל-כך נמוך היו פורשים מהביטוח, עד כדי הבאת המצב שלא היה ניתן לממן את הפיצויים מהפרמיות המגבות.
לא נכון. ביטוח קובע את הפרמיה לפי תוחלת הסיכון, לעומת זאת ביטוח לאומי גובה יותר ממי שמרוויח יותר, ללא קשר לתוחלת הסיכון שלו.
כולי קנאה.
זה מה שכתבתי (לא יודע למה לא הופיע אצלך)
איזה מפלגות היום קוראות לביטול מדינת הרווחה והסולידריות החברתית? שאלה קלה יותר - איזה מפלגות דוגלות היום בביטול קצבאות הביטוח הלאומי? איזה תומכות לפחות בביטול הקצבאות האוניברסליות?
כנראה לא הייתי ברור, אבהיר בעזרת דוגמא.
אין סיבה לא לבטח. כפי שכתבתי ההבדל הוא בפרמיה. בביטוח פרטי תשלם פרמיה פחותה משחקן פוטבול (וגם בביטוח לאומי
)
אף אחת. אבל זה לא נובע מאידאולוגיה סדורה, אלא מכך שהרבה אנשים נהנים מכספם של מעט אנשים. כך שמפלגה שתדגול בביטול מדינת הרווחה תקבל מעט מאוד קולות.
נו זה מובן מאליו. אם הפרמיה לא לפי סיכון אז מה שכתבת ברור מאליו.
איך משהו שנכפה יכול להיחשב סולידריות?
לא הבנתי איך אתה יודע מתי תמיכה היא אידיאולוגית ומתי אחרת.
החוק משקף את ערכי החברה. אם הרוב במדינה היה חושב כמו הרוב בפורום גם החוק היה שונה.
אין קשר בין החוק לסולידריות.
לא הבנתי איך קודם חשבת שזה מוגחך אבל עכשיו זה מובן מאליו?
איזה לחץ הפעילו היתומים,למשל, שזיכה אותם בקצבה?
כשאדם תומך בהסדר שהוא נהנה ממנו, זה לא בהכרח תמיכה אידאולוגית. אתה צודק שאין הכרח להפך, אבל ההתרשמות שלי היא שרוב הציבור לא באמת חושבים שהם צריכים לשלם אלפי שקלים בחודש בשביל "צדק חברתי". גם לא ראיתי אנשים שמשלמים מיסים בכיף ומתוך תחושת שליחות (בניגוד לתרומה לעמותות חסד).
קצבאות נכות כן זוכות לתמיכה ציבורית רחבה משתי סיבות: 1. נכה הוא אדם שאינו יכול (בהרבה מן המקרים) לפרנס את עצמו. 2. העלות למדינה של קיצבאות הנכים נמוכה בהרבה משלל קצבאות אחרות.
בקלפי הוא מיעוט.
רוב הציבור נהנה ממדיניות הרווחה. החוק מרצה את הרוב על ידי שהוא כופה על המיעוט לממן אותו.
החוקים בארץ לא נקבעים רק בקלפי. תחשוב על מילצ'ן שקיבל חוק, תאר לך איך משפיעים כל המילצ'נים יחד כשהם רוצים משהו. המספר שלהם בקלפי לא רלוונטי.
אבל על זה מדובר. סולידריות ציבורית משמעה תמיכה בחלשים. לא הבנתי למה לא הסכמת בפוסטים הקודמים.
1. שחיתות היא עדיין לא תופעה שקובעת מדיניות כלכלית במדינת ישראל. כך אני מקווה לפחות. יש כנראה שחיתויות פה ושם, אבל אין לתמוה מדוע לא הכל שחיתות.
אידאולוגיה זו תפיסת עולם שאני מוכן ליישם אותה ולהקריב למענה. בוחרי הבית היהודי אינם בעד התנחלויות, הם בעד ארץ ישראל השלמה, ולמענה הם מוכנים לגור בקארוונים. בוחרי יהדות התורה אינם נגד גיוס, הם בעד לימוד תורה ולכן הם מוכנים להקריב את חייהם לכך. (נכון, יש שאומרים שהם סתם משתמטים, ולגירסתם זו באמת אינה אידאולוגיה).
כי יש חלשים ויש חלשים. ההתרשמות שלי היא שיש תמיכה ציבורית רחבה לגבי קצבאות נכות, אבל לא לגבי מדיניות רווחה באופן כללי.
ככה זה בכל מדינה דמוקרטית. זו תמימות לחשוב שהעשיר והעני משפיעים באותה מידה.
בדיוק. הרוב בעד מדינת רווחה, גם כשהם לא מרוויחים ממנה (נכים, יתומים, עניים וכו').
כולם אידיאולוגים ומרוויחים - בוחרי הבית היהודי נהנים מתקציבי ההתנחלויות ותומכי לימוד התורה מוכנים בתיאוריה להקריב חייהם ובאופן מעשי מעדיפים שהילדים שלי יקריבו את חייהם מאשר ילדיהם.
אבל החלשים של ביטוח לאומי זה בעיקר נכים, יתומים וכד'. זה עיקר מדינת הרווחה. מעבר לכך יש קצבאות ילדים (אכן קבוצת אינטרסים), מילואים, אבטלה, אמהות ועוד כמה עניינים קטנים. מילואים, אבטלה ואמהות קשורים לשכר כך שלא ממש תקציב רווחה.
הפרמיה היא העיקר וזה מה שכתבתי כל הזמן. גם בביטוח רגיל יש רמות סיכון שונות, אבל הפרמיה השונה הופכת אותו לכדאי גם לך וגם לשחקן הפוטבול.
