דווקא
יש
מה משנה דעתו הפוליטית של מרצה להיסטוריה של ימי הביניים, או לאנתרופולוגיה תרבותי שחוקר את אפריקה, או מרצה לקולנוע שמתמחה בקולנוע העולם השלישי? מדוע אתה חושב שדעותיו הפוליטיות של אדם קשורות קשר בדוק כל כך למחקרו ותעשייתי האקדמית? מניסיוני הסובייקטיבי באקדמיה מרצים לא ערבבו את דעותיהם הפוליטיות בחומר הלימוד והציגו תמונה מאוזנת.
ברמה האינדיבידואלית זה אכן לא משנה. ברמה הכללית - כשהאקדמיה שחוקרת תחום מסויים לא מייצגת דעות לגיטימיות בו, אז משהו חסר. אנשים שמתעקשים שחייבים מגוון אתני ומגדרי בפקולטות שלהם, לא יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם כשהן לא מייצגות לחלוטין ציבור ענק שהוא ממש לא כולו טיפש, חשוך, בור או גזען.
התשובה ההפוכה היא ששתי פקולטות אלו עוסקות בניתוח ובביקורת החברה האנושית, ולכן זה רק טבעי שאנשים שמרניים שמרוצים מהמצב הקיים לא ימשכו לתחומים אלו ואילו אלו שהם ביקורתיים - כן. לכן בנוף הפוליטי הישראלי לא מפליא לגלות שבקרב העושקים במחקר חברתי יהיו יותר אנשים שלא מרוצים מהמצב ההגמוני הקיים (כיבוש השטחים, אפליה עדתית ומגדרים בישראל, כלכלה נאו ליברלית, ועוד) זה מבלי לציין את הנטייה האנטי-אינטלקטואלית הכללית של הפוליטיקה הימנית.
הייתי יכול אולי איכשהו לקבל את ההסבר של: 'אלה אנשים שרע להם ורוצים לשנות' עבור ישראל, אך התופעה קיימת ביתר שאת גם במדינות אחרות, בהן הימין לא שולט בפרלמנט באופן נצחי.
לגבי הקביעות, הביטחון התעסוקתי של אנשי האקדמיה הכרחי להבטחת מחקרם. הנה אתה עצמך למעלה קשרת בין פוליטיקה למחקר, ובלי קביעות טענות שגויות שכאלו יובילו לאיום על אנשי אקדמיה ולפגיעה במחקרם. אתמול התפרסם שמרצה למשפטים כלל תוכן פוליטי-סטירי בבחינה שנתן, ובפרסום אחר כבר דווח שרגב כבר דורשת את פיטוריו. לדעתי בחירת המרצה לשלב פוליטיקה בבחינה, גם אם נעשתה בתום לב, היא שגיאה. מכאן ועד פיטורין יש דרך ארוכה. ראינו את שקרי השטנה של תנועת ״אם תרצו״ כנגד אנשי אקדמיה ואת הדוחות המגוכחים שלהם, אבל יש מי שמאמצים אותם בחום. ללא מוסד הקביעות כבר היו מרצים מושלכים מהאקדמיה. אם אנחנו מבקשים מאנשי האקדמיה לחקור את האמת, אנחנו צריכים להגן על יכולתם לעשות זאת, וקביעות, על כל הבעייתיות שבה, היא חלק הכרחי מכך. דמיין איזה איש אקדמיה יפרסם מחקר על הימין המשיחי, יעז לטעון שבית המקדש לא היה קיים ולכן אין ליהודים שום תביעה היסטורית על הר הבית אם לא תהייה לו קביעות? אפשר להביא דוגמאות הפוכות 180 מעלות תחת שלטון השמאל.
אני מסכים שצריך להימנע ממצב בו פוליטיקאים רודפים אנשי אקדמיה, אך יש לטפל בכך באמצעות חיזוק הפרדת הרשויות ולא הפיכת האקדמיה לחונטה בה האליטה ממנה אנשים בצלמה ובדמותה, שהולכת ומתרחקת משאר הציבור הישראלי בדומה למערכת המשפט. אני יכול להעלות טיעונים מאותו הסגנון כדי לתמוך בקביעות בערך לכל עובד במגזר הציבורי, ואולי אף מעבר לכך.
את פירות הבאושים של חוסר היכולת לפקח על המערכת האקדמית אנחנו כבר רואים: מחקרים הזויים כמו המצאה של מעשי טבח יש מאין, טענות כגון "חיילי צה"ל כ"כ גזענים עד כדי כך שהם לא אונסים פלסטיניות", ופרופסורית לסוציולוגיה שדווקא קיבלה במה רחבה ונגישה לציבור הרחב ב"עיתון לאנשים חושבים" שיצאה נגד טיפולים פסיכולוגיים, כי מי שרע לו הוא בוודאי מדוכא וצריך לשנות את החברה ולא אותו (שוב מתקשר לפוסט האחרון של הסולידית).
לגבי הנגשת המידע, אכן יש עבודה רבה, אבל הנגשת פרסומים מדעיים איננה הדבר החשוב ביותר. רוב הז׳רגון המקצועי כלל לא נהיר לאנשים מחוץ לתחום. יש צורך בהנגשת המידע ולא רק בהפיכת המידע לנגיש. יש פרוייקטים שכאלו. צריך עוד. לגבי פתיחה לציבור של הרצאות או חומרי לימוד אני לא רואה לכך צידוק.
אז מה זה בעצם מבחינתך הנגשת המידע? להנגיש פרסומים אקדמיים - יוק, להנגיש חומרי לימוד והרצאות - יוק. נכון שלא כל הציבור הולך להבין כל פרסום, אבל הרעיון של "אני לא אספר לך כי אתה גם ככה לא תבין" תמיד יעורר אנטגוניזם, ואם זה לא מועיל, קשה לי לראות כיצד זה מזיק. כיום כשליותר ויותר אנשים יש תואר אקדמי, כמעט מכל פרסום יהיה מי שיפיק תועלת אם הוא היה נגיש יותר.
האם הפרויקטים שאתה מדבר עליהם הם כל מיזמי ה-OCW וקורסים מקוונים כגון coursera, udacity וכו'? אין לי בעיה איתם לכשעצמם, אך הם מהווים קמצוץ מהידע האקדמי, ועדיין קשה לי למצוא הצדקה לכך שיד אחת דואגת להסתיר חומרים קיימים, יד אחרת משחררת במשורה חלק קטן מהם, והפה אומר: "מטרתנו היא להנגיש ידע לציבור".
כאשר די ברור שהרעיון של לתת לכל אחד ללמוד באוניברסיטה מה שהוא רוצה בחינם הוא לא ישים, קשה לי לראות משהו מועיל יותר מאשר פשוט לפרסם כמה שיותר מידע.
לגבי פרסומים מדעיים, הם מפורסמים בכתבי עת מקצועיים שעולים כסף רב כי יש עלויות להפקתם. אם המדינה תממן אותם: אדרבה, שיחולקו בחינם. אשמח מאוד לקבל אותם, אבל מישהו צריך לשלם. הציבור לא משלם עליהם היום.
אני מסכים שהפרסומים עולים כסף, אך ניתן לשפר את המצב, למשל להוזיל אותם למחירי עלות. כמו כן, על חלק מהתוצרים האלה הציבור כן משלם ע"י מימון האוניברסיטאות, אז אין שום סיבה שהוא לא יהנה מהם.
כמובן שאם כסף הוא הבעיה של האוניברסיטאות, אז יש להן הרבה מה להתייעל לפני שהן מתחילות להפוך את הפרסומים שלהן לפרה חולבת. שכר הלימוד בארה"ב עלה יותר מאשר מדדים כגון האינפלציה, מחירי הדיור ומחירי הטיפול הרפואי. מה האוניברסיטאות שנהנות מחופש אקדמי וקביעות עושות עם הכסף שהן עושקות מסטודנטים שיסיימו אותן עם חוב עצום? ממשיכות להחזיק מערך אדמיניסטרציה מסואב, שלא קטן למרות המהפכות הטכנולוגיות שאיפשרו לתחום להתייעל בעשורים האחרונים, וממציאות תפקידים חדשים ומתגמלים, כמו "אחראי דייברסיטי" שעשושיים להרוויח שכר עתק של 200,000$ בשנה ויותר במוסדות העשירים. העיקר לא להנגיש לציבור את התוצרים שלהן, בתואנות שונות ומשונות, החל מ-"אין כסף" ועד ל-"הציבור גם ככה לא יבין".
