אני לא ראיתי את הסרטון של עמית סגל, אבל הסרטון הזה בברור מגמתי... (במיוחד עם תקרא את הכתבה שהוא מביא בסרטון...)
הנידון הוא לא כמה דתיים יש בייחס לדתיים באוכלוסייה, ולא כמה חרדים יש (שאת זה הוא בכלל שכח שיש קבוצה כזאת באוכלוסייה) אלא כמה שמרנים וכמה ליברליים.
אין שום בעיה מהותית (באמון הציבור כן יש בעיה, אבל לא בעיה בגוף הפסיקות) שכולם יהיו חילוניים אשכנזים, אבל חשוב שיהיה חלוקה של שמרנים וליברלים לפי הייחס שיש באוכלוסייה. (שזה אומר שאם כולם חילוניים אז לפחות 50 אחוז מצביעי ליכוד)
וללכת ולטעון שהשופטים הם כבר היום מייצגים את האוכלוסייה, זה זכותך אבל חשוב להיות כנה.
לדעתי, עד שלא יהיה ייצוג דומה בין שופטי בית המשפט העליון לבין הכנסת, מבחינת חרדים, דתיים, ערבים, אשכנזים ומזרחיים, העם לא ירגע. ותמיד תעלה הביקורת שבית המשפט העליון אינו מייצג את העם.
איני מוטרד מהזהות של שופט העליון, אלא רק מהמקצועיות שלו. כראייה אני נותן את אביחי מנדלבליט, אדם דתי שומר מצוות, מינוי הכי אישי ואינטימי של בנימין נתניהו, אבל, אדם שהתמנה לתפקיד בעקבות קריירה מפוארת, ולא אחד שהנחיתו משום מקום כדי למלא את רצונו של הפטרון. ואותו מנדלבליט, מינוי אישי של נתניהו, אדם דתי מסורתי, שומר מצוות, זועק היום בציבור שהרפורמה המשפטית של בנימין נתניהו היא "תועבה חקיקתית, שתוביל לשפיכות דמים", ושיש "חובה מוסרית על בית המשפט העליון לפסול אותה". בנוסף, כל שופטי בית המשפט העליון, כולל הדתיים והמזרחים, חשבו שאין מקום לאשר לדרעי להתמנות לשר. אני חושב ששופטים מקצועיים יגיעו בסופו של דבר למסקנות דומות, לפחות במקרי הקיצון (כמו במקרה דרעי, או המהפכה המשטרית הזו).
אני רוצה להוסיף כאן נקודה נוספת לגבי מנדלבליט ודעתו על המינוי של דרעי לשר, כדי להראות שאין כאן סתירה ומנדלבליט לא חושב בהכרח שהיה נכון למנות את דרעי לשר (חשוב לי להתעכב על הנקודה הזו, כי הרי אמרתי שאנשים מקצועיים יגיעו למסקנות דומות, לפחות במקרי קיצון, והמינוי של דרעי לשר הוא מקרה קיצון של חסר סבירות). מנדלבליט טען אצל אילנה דיין ב-"עובדה" שההסכם עם דרעי לא כלל בשום פנים ואופן התחייבות של דרעי שלא לרוץ לכנסת שוב. מנדלבליט צודק, וזה עדיין לא אומר שמנדבליט אומר שראוי למנות את דרעי לשר. העניין הוא אחר, דרעי ביצע עבירת מס, אם הדיון על עבירת המס הזה היה ממשיך, הוא עלול להיה לקבל קלון (בד"כ בעבירות כאלו שנעשות בזמן השירות הציבורי, מקבלים קלון). כדי להפסיק את הדיון בעבירת הקלון, דרעי פרש מהכנסת, ואז אין עניין לדון בנושא הקלון כי הוא כבר לא בתפקיד ציבורי ולכן אין משמעות לקלון. עד פה הכל טוב ויפה. ברגע שדרעי מחליט לחזור לכנסת, שזה דבר שמותר לו לחלוטין ומנדלבליט צודק, נושא בדיקת הקלון, שהופסק בתום הכנסת הקודמת כי דרעי פרש מהחיים הציבוריים, חוזר שוב להיות רלוונטי, כי צריך לברר אם אדם שרוצה תפקיד ציבורי (שר בממשלה ועוד שר האוצר), אכן עשה עבירה כלכלית שיש עימה קלון או שלא. אם מנדלבליט היה חלק משופטי העליון בדיון על דרעי, לדעתי הוא פשוט היה מצטרף לשופט שהיה בדעת מיעוט וטען שיש לחזור ולמצות את הדיון האם העבירה שעשה דרעי ראויה לקלון. דרעי לא מוכן לבדיקה הזו כי רוב הסיכויים שהוא יקבל קלון, ואז נגמר הסיפור שלו מבחינת היכולת להתמנות לשר. לכן, לא להתבלבל, מנדלבליט לא אמר שראוי למנות את דרעי לשר, מנדלבליט אמר שההסכם לא חייב את דרעי לפרוש מהחיים הפוליטים לצמיתות, ועם זאת, אם דרעי רוצה לחזור לחיים הפוליטיים ולהתמנות לשר, יהיה צורך למצות תחילה את הדיון האם היתה או לא היתה עבירת קלון.