בשנת 2013 נכנסו להשקעה נדלנית גדולה שבעטיה לקחנו משכנתא גדולה. ההשקעה גם לא הניבה שכירות משמעותית (עד לא מזמן) ולכן שכנעתי את אשתי שכדי להגביר את הבטחון, נעבור לגור לשכירות באיזור ונשכיר את בית המגורים בו גרנו עד אז.
עקב כך הגדלנו את החסכון החודשי שלנו בעוד כ-6,000 ש"ח לחודש.
היינו זוג עם 2 ילדים קטנים, וזה היה לי מאוד הגיוני לחסוך את ההפרש כדי להקטין סיכון. בנוסף, הבית שהשכרנו (בו גרנו עד אותה שנה) היה ענק (כ-7 חדרים). מצד שני, אם כבר אז כבר ודי התקמצנו ועברנו ליחידת דיור של 2 חדרי שינה סה"כ (כ-50 מטר).
אני בטוח שבעלי הבית שהשכירו לנו את היחידה הקטנה, לא שיערו שהדיירים החדשים שלהם שווים 10 מיליון...
אחרי כשנה וחצי, נולד הילד השלישי. עדיין, כדי לחסוך, עברנו לאחד הנכסים שהוא בעצם בית ענתיקה בן 3.5 חדרים. שיפצנו אותו קלות בלבד וגרנו בו עוד כמה שנים (חסכנו כ-4,000 שקלים בחודש).
ורק כשהילד השלישי כבר גדל, לפני כמה שנים, חזרנו לגור בבית הגדול.
אז חסכנו כ-250,000 ש"ח אבל אם נהוון את זה חסכנו הרבה יותר כי הכל למעשה הושקע בנדל"ן בשנים 2013 ועד היום.
אני לא אגיד שאין לזה השפעות רעות. הילד הגדול הרגיש שחלק מהחברים שלו גרים בבתים יפים וגדולים יותר (כמו שהוא גם גר בכזה).
בשנים הללו, עדיין לא הצלחתי להסביר לו מה הוא עושר אמיתי. הוא קרא "טחון" לכל חבר שלו שהיה לו בית חדיש ולאבא שלו אוטו מגניב (בחושבו שהוא לא כזה).
והאמת, יש גם מבוגרים שלעולם לא יבינו כי לא לימדו אותם. גם אותי לא לימדו. למזלי למדתי לבד בגיל 32.