אפשר הסבר?
כל המעסיקים אותו דבר?
באמת?
כן
כולם ככולם. לא אתן לך תשובה מתייפייפת. הייתי במספיק מקומות עבודה בחיי. אתם תמיד אותו דבר. כי אם לא הייתם כאלה, לא היו מקדמים אותכם או שלא הייתם שורדים בתפקיד.
מה שמעניין אותכם מעל הכל זה לסגור חורים ושהעבודה תתוקתק, הרצונות של העובד זה איפושהו בתחתית הרשימה, וגם שם, זה רק נובע מאינטרס, לא מטוב לבבב.
זה שכל המעסיקים שהגיבו פה אוטומטית תמכו ללא עוררין בעמדת המעסיק אומר דרשני.
יש לא מעט כאן שמסכימים איתי בעניין הזה אבל פשוט בוחרים לא להגיב כי אין להם כוח להתווכח איתכם. אחד אפילו שלח לי הודעה פרטית ואמר שמסכים עם כל מילה שלי.
נ.ב
אין לי טענות כלפיכם שאתם ככה. אני יודע שיש לכם עסק על הראש והרבה לחצים כתוצאה מכך, אבל כמו שהאינטרס שלכם הוא מעל הכל, כך גם שלי.
@Tsachi01
אני מציע לך להחליף דיסקט, בלי התגמשות לא תגיע רחוק באף ג'וב אלא אם תחליט לעבוד בשליחויות או זבן בחנות שזה מאוד מוגדר.
מצטער שאני נשמע כזה חד ונוקב אבל זה מניסיון חיים של הרבה, הרבה שנים.
אין חכם כבעל נסיון, אני מאוד מאמין במשפט הזה ומעריך כמובן את העצה, וגם פחות או יותר מסכים איתך -
צריך להראות גמישות כן, וכבר ציינתי שידעתי בעבר להראות גמישות שהבקשה סבירה והגיונית בעיניי. כאן היא לא הייתה סבירה בעיניי, אז שמתי קו אדום. ככה צריך בחיים. חייבים. אין ברירה. אדם שאינו יודע לשים קווים אדומים כי ״לא נעים לו מהתגובה״ הוא אדם שלא יתקדם בחיים. הוא אדם שרק ינצלו אותו וידרכו עליו כל חייו.
אסור להיות yesman . אף אחד לא מעריך yesman, לא המעסיק שלך, לא הבת זוג שלך, ואפילו לא אמא שלך.
החברה התחרותית והאינטרסנטית בה אנו חיים רק מחפשת סדק בשריון כדי לנצל אותך. למשל במקרה הנ״ל של סגירת חורים, נתת אצבע? רק פתחת למעסיק את התאבון לדרוש עוד. מעתה אתה הראשון אליו הוא יפנה כל פעם שיהייה לו חור, מנסיון. וכבר יהייה לך הרבה יותר קשה להגיד ״לא״ אחרי שכבר הרגלת אותו ל״כן״.
שוב אני אומר - להציב קוים אדומים בחיים זה חשוב. אם בעבודה, אם בזוגיות ואם בכל מקום. אז כן, אולי ההצבה הראשונית לא תמיד תהייה נעימה, אבל מהר מאוד הצד השני לומד לכבד אותה. ובסופו של תהליך הוא רק יעריך אותך שאתה עומד על שלך ועל מה שחשוב לך, גם אם כמובן לא יודה בזה, אתה בהחלט תרגיש את זה בשינוי החיובי, ביחס כלפייך (שינוי חיובי במידה ואתה לא פוץ ויודע גם לבוא לקראתו, כל עוד זה לא חוצה קו אדום שלך. גמישות כמו שאמרת. אבל גמישות בתוך גבולות ברורים.
יש גם בונוס נחמד שאתה בא לקראתו אחרי שאמרת ״לא״ כמה פעמים, הוא מעריך את ה״כן״ שבעתיים .
כי לצערי ככה אנחנו בני אדם: שהמים זורמים בשפע , אנחנו לוקחים את השפע הזה כמובן מאליו, אבל שזה בא בטיפטופים, אנחנו מעריכים כל טיפה. ).
אני יוצאת מנקודת הנחה שהתפקיד הנוסף שונה מהותית מהתפקיד שאתה אמור לעשות/שמתאים להשכלה שלך, ושאתה מאוד לא אוהב את התפקיד הנוסף. ולכן אני מודה שאני בהחלט מבינה את ההתמרמרות.
אמת.
אני גם מודה שהתשובה שלי היא לא שחור לבן ובין השאר תלויה בכמה פרמטרים.
לדוגמא:
1. עד כמה התפקיד הנוסף משפיע/מפריע לך לבצע את התפקיד הראשי שלך. למשל, אם התפקיד החדש לא היה מאפשר לי לבצע כראוי את התפקיד הראשי זה היה מגביר את ההתנגדות שלי.
לא מפריע כלל, כי זה לא במקום, זה בנוסף.
מצד שני, אם בתפקיד הראשי יש רגיעה/חסר עבודה מה שיוצר ״אבטלה סמויה״ זה דווקא היה מעודד אותי לקחת את התפקיד הנוסף ולתת לזה צ׳אנס שדווקא זה יהיה מעניין/מאתגר (או לפחות יסגור את הפינה של ״אבטלה סמויה״).
חח ממש לא רגיעה, אלא חתיכת כאב ראש נוראי שלא שווה את השכר
2. עד כמה התפקיד החדש לא תואם את הכישורים וההשכלה שלי. למשל אם בתפקיד הראשי אני מתכנתת/מהנדסת/עורכת דין/רופאה בכירה עם המון שנות ניסיון והשכלה אקדמית בתחום, ועכשיו מבקשים ממני לעבוד כמחסנאית או כפקידה/מזכירה זה בהחלט היה יוצר התנגדות (ולמי שחושב שהמצאתי את הסיטואציה אז אני יכולה להגיד שזה מנסיון של עמיתה לעבודה).
ממש לא תואם את כישוריי, וממש נותן להרגיש שירדת כמה רמות בדרגה
3. עד כמה אתה לא יכול לסבול את העבודה בתפקיד הנוסף. לי אישית חשוב לקום בשמחה לעבודה. אם התפקיד החדש היה גורם לי לסבל ומשנה מהותית את ההנאה שלי מהעבודה הייתי מסרבת לעשות אותו.
לא יכול לסבול
אם אחד או יותר מהסעיפים היה מתקיים כנראה שהייתי מסרבת לבצע את העבודה (בטח לטווח ארוך) בידיעה שזה עלול לעלות לי בקידום/בפיטורין.
בכל מקרה לא הייתי מתפטרת אלא פשוט מתקשרת את חוסר המוכנות שלי לבצע את התפקיד בצורה נעימה אך אסרטיבית כולל הסברים למה אני לא מוכנה לבצע את התפקיד (בהתאם לסעיף הרלוונטי) ומציעה פתרונות אחרים (במידת האפשר).
זה מה שעשיתי פחות או יותר. עדיין נגמר בניתוק בטלפון וטון רגזני מצידו. בסדר, יעבור לו בסוף.
