הבעיה היא לא במדגם העבודות, הבעיה היא שתפיסת העולם שלך עוברת איתך מעבודה לעבודה.
היא מתעצבת ומתחזקת מעבודה לעבודה, שאתה רואה שמעסיקים מתנהגים בדפוסים דומים
אנשים נתנו לך כאן את נקודת המבט שלהם, אתה שם לב שלא כולם רואים את זה כמוך? סימן שיש עוד אפשרויות איך להתייחס לבעיה שהעלת, ואולי חלק מהן יעזרו לך יותר כאשר תרצה למקסם את האינטרסים שלך.
היו כאן סהכ שתי נקודות מבט :
שלי - להציב קו אדום
של רובכם - להראות גמישות
העניין הוא, שאני מסכים איתכם, אין כאן באמת מחלוקת בתמונה הרחבה: צריך לדעת להראות גם גמישות.
אבל אתם, התעלמתם באלגנטיות שהסברתי לכם שהראתי גמישות כמה וכמה פעמים שזה היה הגיוני וסביר בעיניי. וגם הסברתי כאן שאף הראתי בעבר גמישות ספציפית לסגור חורים במחלקה y , ולכן הצבתי את הקו האדום שהצבתי לאחרונה. הוא הגיע לאחר שכבר סגרתי את החור הזה מספר פעמים והבנתי שזה לא בשבילי.
לא שללתי מראש מבלי שחוויתי את אופי העבודה.
אז מה האינטרס שלך בעבודה?
בעבודה הנוכחית? לשלם חשבונות ולצמצם את החוב שפתחתי ביומן מסע ככל הניתן. אבל דווקא בגלל שאני בחוב, ועוד לומד במקביל -
חשוב גם לא להרוג את עצמי על הדרך ולשמור על well being.
קודם כל להתפרנס ככל יכולתך,
עניתי
אחר-כך להנות מהעבודה ומהקולגות,
זה בהחלט בונוס, אבל ממש לא בסדר העדיפויות כרגע
ואולי אצלך גם יש אינטרס חזק יותר מאצל אחרים שיתייחסו אליך בכבוד רב כפי שאתה תופס אותו. צדקתי?
ממש אבל ממש לא. הצורך שלי להציב קו אדום לא נובע משום כבוד או אגו, חבל שזה הרושם שקיבלת.
הצורך להציב קו אדום נובע אך ורק כי אני לא יכול להרשות לעצמי להישחק בעבודה על חשבון הלימודים.
גם ככה השילוב שאני עושה עם הלימודים מאוד שברירי.
או שיש לך סדר עדיפויות שונה?
סדר העדיפויות הוא על פי סדר חשיבות:
הבריאות המנטלית והפיזית שלי
לימודים
משפחה וחברים
עבודה
אז בעולם העבודה, כדי שהאינטרסים שלך יקודמו - יש צורך לשלב עם האינטרסים של האחרים (הבוס, הקולגות, המנקה...) כדי שכלל העסק יתפקד היטב וישיא רווחים.
יפה מאוד כתבת ומסכים . אבל אנחנו לא חיים בעולם אוטופי ואי אפשר שכולם יהיו מרוצים . אז כל אחד מתגמש כמה שהוא יכול במסגרת המגבלות שאופפות אותו.
אם אתה תתפקד מצויין אבל שאר המחלקה לא, או שהמחלקה שלך תתפקד מצויין אבל מחלקה אחרת לא - מה זה יעזור לך אם בסופו של דבר זה יוביל להקטנת רווח, להפסד, לסגירת העסק או להחלפתך ע"י מי שרואה את טובת כלל העסק?
זה לא ענייני ובמסגרת תפקידי איך מחלקות אחרות מתפקדות. שאהייה בדרג ניהולי זה יהייה ענייני.
כמובן שאשמח שכולם מתפקדים, אבל יש גבול ליכולות שלי.
אז האינטרס שלך הוא לראות את טובת כלל העסק כדי להמשיך להתפרנס.
טוב זה משפט מאוד כללי. ודו צדדי.
על אותו משקל האינטרס שלי זה טובת המדינה כדי שאמשיך לחיות כאן בשלווה, אבל איפה עובר הגבול? כמה אני צריך לתת למדינה על חשבון עצמי? נתתי 3 שנים, משלם מיסים, מצביע בבחירות וכו׳. אם אתן יותר מדי, המדינה גם תינזק מזה - כי אני יפגע.
למדינה צריך להיות אינטרס זהה שאני יחייה בטוב, כי ככל שלי יהייה טוב, כך אוכל לתרום יותר מעצמי למדינה. זה דו כייווני.
ואם נחזור לטובת העסק -
נתחיל מזה שעצם היותי בעסק תורם לעסק אחרת לא הייתי שם. ולראייה חוץ מ״נו נו נו״ המעסיק עד כה לא עשה דבר.
ואם אראה רק את טובת העסק ולא את טובתי, בסופו של יום , השחיקה תעלה, הפרודקטיביות תרד והעסק ייפגע.
