בעקבות הזמן האבוד

[pin2win]

קראתי הרבה יומני מסע בפורום הזה, ומאוד אהבתי את הרעיון – לתעד את ההתקדמות, להסתכל אחורה לראות איפה הייתי ואיפה אני היום. הייתי אומר שזו המטרה העיקרית של היומן שלי.

העבר

המסע שלי התחיל בגיל 21 עם השחרור מהצבא. במקור אני מעיר קטנה בפריפריה הצפונית, ואפשרויות התעסוקה היו דלות, מה גם שתעודת הבגרות שלי לא אפשרה לי הרבה. התוכנית המקורית שלי הייתה לחסוך כסף בשביל להוציא רישיון על משאית ולרוץ על זה. אמא שלי רצתה שאלך בדרך אקדמית יותר, ודחפה אותי לעשות פסיכומטרי. מפה לשם קיבלתי את רישיון הרפואה שלי בדצמבר 22, קצת פחות מעשור לאחר השחרור שלי מהצבא.

לימודי הרפואה היו מסע בפניי עצמו בשבילי – הייתי צריך לצאת מהעיר הקטנה לעיר הגדולה ולהתמודד עם אתגר אקדמי שטרם הכרתי. לא היה לי מושג למה אני מכניס את עצמי. הלימודים דרשו ממני לשלם מחיר כלכלי כבד, אבל זכיתי להכיר אנשים טובים ולחוות חוויות ייחודיות מאוד. לצערי, לא אהבתי את הלימודים, ואיפשהו באמצע שקלתי לפרוש. ידעתי שזה ישבור לאמא שלי את הלב, שלא לדבר על כשל העלות השקועה שרחף מעליי. למזלי נחשפתי לתחום גדול ברפואה שעניין אותי, אך בלימודי רפואה לא כ"כ מתעמקים בו. מהסיבה הזאת במקביל ללימודים עבדתי במשרות סטודנט שונות שנגעו בתחום כדי לחוות את התחום וכמובן לעשות קצת (בדגש על קצת) כסף מהצד. בשיא, עבדתי ב3 עבודות במקביל.

כחלק מהלימודים נחשפים למערכת הבריאות, ובעיקר לתהליך הקבלה להתמחות. ידעתי שזה יהיה אתגר עבורי בגלל תכונות אישיות שלי שמקשות עליי ליצור קשרים אישיים במהירות עם אנשים, אני גם לא רהוט במיוחד. החלטתי שהדרך שלי להיכנס להתמחות שאני רוצה תלך בשילוב עם עבודה מעשית קשה, וקורות חיים מרשימים. לכן, במקביל לעבודה התחלתי לחפש הזדמנויות למחקר. זה היה לא פשוט, אבל לבסוף הצלחתי ליצור שיתוף פעולה מאוד פרודוקטיבי שחשף בפניי תת-תחומים נוספים מצד אחד, ומצד שני נתן לי כלים אנליטיים וכישורי כתיבה.

בסוף הלימודים התחיל הסטאז', אין שנה נוראית מזו. אני לא אכביר במילים, אבל בואו נגיד שמערכת הבריאות לא מנצלת היטב את כוח האדם אותו הכשירה שנים ארוכות. התקופה הזאת השפיעה עליי לרעה בפן הנפשי, הרגשתי מבוזבז כל דקה בבית החולים. מה שהחזיק אותי אלה החדשות הטובות שהגיעו מהבית – אשתי נכנסה להיריון ולקראת סוף הסטאז' הפכתי לאבא.

ההווה

לאחר סיום הסטאז' התחלתי לחפש את עצמי. המקובל בתחום הוא תקופת אבטלה של שלושה חודשים. לי לא ממש הייתה ההזדמנות הזאת מכמה סיבות:

• קשה לי לשבת בבית בחוסר מעש
• אי ודאות בנוגע למקום התמחות
• רצון לעבודה במקצוע

התחלתי לחפש משרות לרופאים כלליים באזור הצפון, אך לשווא. לבסוף, דרך חבר, הגעתי למשרה של רופא כללי בבית חולים פרטי במרכז הארץ. במקביל התחלתי לעבוד במחלקה בה אני רוצה להתמחות בתור תורן חוץ.

העתיד

אז לא מזמן התבשר לי שהתקבלתי להתמחות אותה רציתי, במקום בו רציתי להתמחות. כמו שחשבתי, הועדה לא הלכה טוב, אבל העבודה הקשה והרקורד האקדמי עשו את שלהם.

כעת אנחנו מתחילים לארוז כדי לעבור למרכז הארץ, מצאנו דירה חביבה (אם כי על הצד היקר), ועל פניו הכול הולך לפי התוכנית.

אבל מה התוכנית?

מדובר באחת ההתמחויות התובעניות במקצוע הרפואה, באחד מהמקומות הקשים להתמחות בארץ, עם כ300 שעות עבודה בחודש מבלי להחשיב זמן לימודים בבית ואקדמיה. איך אצליח לתפקד בתור בעל? אב? רופא?

האם העבודה תמחק את כל כולי ותהפוך אותי למכונת רפואה משומנת? האם אקרוס תחת העומס?

לא יודע.

הזמן חומק בין האצבעות

 

[האזרח הקטן]

בהצלחה!

 

[AlexNOSAM]

הלימודים דרשו ממני לשלם מחיר כלכלי כבד

״אני דוקטור לרפואה, אבל זה עלה הרבה. אבוי״
״אני טייס, אבל עלה חצי מיליון שקל ללמוד את המקצוע״
״אני מנכ׳ל של סטארטאפ שהונפק בנאסד׳ק, אבל זה דרש הרבה לילות בלי שינה״
צרות של עשירים... רק אל תתחיל לבכות על מר גורלך

לצערי, לא אהבתי את הלימודים, ואיפשהו באמצע שקלתי לפרוש.

איך אפשר כן לאהוב את הלימודים אם אתה לומד מקצוע נדרש שדורש את הכישורים הכי גבוהים שאפשר? אין לך מה להצטער בכלל! ניצולת מעולה של שנות העשרים שלך!

רשמתי זאת פה כבר בעבר, אבל אני אישית מאמין שאנחנו לא לומדים ובטח שלא עובדים בשביל הנאה. אם אתה מצליח להינות מהעבודה באיזשהו אופן, אז כבר זכית. גם אמנים מוכשרים שזוכים להתפרנס רק מהאומנות שלהם (המאיון העליון מביניהם), גם להם מרגיש הרבה פעמים למרות התשוקה שזה שוחק אותם ואת היופי במקצוע שלהם - מהיכרות אישית. אבל צריך להתפרנס ממשהו.

 

[בת העמק]

האם העבודה תמחק את כל כולי ותהפוך אותי למכונת רפואה משומנת? האם אקרוס תחת העומס?

הלכתי לעשות חשבון (לפי 30 ימים בחודש, לא צריך לדייק):
יש לך 720 שעות בחודש.
אחרי עבודה - נשארו לך 420 שעות
אחרי שינה, כנראה מועטה, לפי חישוב של 6 שעות בלילה - נשארו לך 240 שעות
אחרי בילוי עם הילדים והאשה ועם עצמך, לפי חישוב של 4 שעות ביום - נשארו לך 120 שעות.

זמן לימודים בבית ואקדמיה

כמה שעות בחודש נדרשות לך?
בקיצור, תוכל כנראה לעשות את כל מה שאתה דורש ורוצה מעצמך.
ההבדל בינך ובין רוב האנשים האחרים הוא שלא תבזבז יותר מדי זמן על הבלים
בהצלחה!

 

[fongeme]

כשל העלות השקועה

זה כשל רק במקרים הסתברותיים מסויימים, במקרה שלך זה לא כשל, באמת צברת את הנק״ז שקידם אותך לסוף והסוף באמת היה קרוב יותר מאשר בהתחלה

 

[pin2win]

צרות של עשירים... רק אל תתחיל לבכות על מר גורלך

כן אני מבין מה אתה אומר. אני פחות דיברתי על העלות של הלימודים (למדתי בארץ), אלא על הכסף שהייתי יכול להרוויח לו הייתי הולך בדרך אחרת.

כמה שעות בחודש נדרשות לך?

אני חושב שהחישוב שעשית זה בדיוק האתגר המצפה לי בהתמחות ובכלל בעתיד המקצועי - ניהול מיטבי של זמן.
אני חושב שזה לא מובן מאליו.
הבלוג מלמד הרבה על איך להגיע לחופש כלכלי בכדי להגיע ליותר זמן אישי פנוי, אבל איך להתנהל עם הזמן? זאת כבר שאלה אחרת לגמריי.

זה כשל רק במקרים הסתברותיים מסויימים, במקרה שלך זה לא כשל, באמת צברת את הנק״ז שקידם אותך לסוף והסוף באמת היה קרוב יותר מאשר בהתחלה

אני מתייחס לזה ככשל כי זה אחד מהדברים שדחפו אותי לסיים את הלימודים ולא לפרוש.
למען הסר ספק, רציתי לפרוש לא בגלל שלא הסתדרתי והיה לי קשה, אלא כי חלקים נרחבים מהמקצוע לא עניינו אותי ולא ראיתי את עצמי עוסק בהם ביום-יום.

 

[איליה]

@pin2win מדהים!
May the force be with you

 

[בת העמק]

הבלוג מלמד הרבה על איך להגיע לחופש כלכלי בכדי להגיע ליותר זמן אישי פנוי, אבל איך להתנהל עם הזמן? זאת כבר שאלה אחרת לגמריי.

נכון, אבל יש לא מעט שרשורים אישיים שמתייחסים לנושא הזמן. לקרייריסטים יש תמיד בעיה עם הזמן, ורופאים בשלבים הראשונים שלהם על אחת כמה וכמה.

 

[ת.אוקהם]

כמה מחשבות:
1. הנקודה היחידה שאתה יכול לשלוט עליה בנוגע לזמן שקשור לעבודה היא היוממות ולכן אני אישית הייתי בוחר לגור כמה שיותר קרוב לבית החולים (מרחק הליכה במידה ואפשר) כדי לייעל לפחות את זה.
2. לגבי אבהות, בהסתברות גבוהה אתה לא תהיה אבא מאוד מעורב, אני מציע פשוט לקבל את זה כעובדה ולראות איך אפשר לנצל את השעות שכן יהיו לך על מנת לנסות לייצר קשר משמעותי עם הילדים.
אם זו איזשהי נחמה אז יש מספיק אבות שהם לא רופאים שלא מאוד מעורבים בחיי הילדים שלהם.

3. לגבי בת הזוג, רוב העומס בבית ועם הילדים ייפול עליה וצריך לוודא שזה לא גורם לחיכוכים.
ראשית, הייתי מדבר על הדברים עוד לפני שמתחילים.
שנית, הייתי עושה אאוטסורסינג לחלק מהמטלות כדי שהיא לא תקרוס (עזרה בנקיונות, נערה שתעזור לה אחר הצהריים כשהיא תהיה לבד עם תינוק נוסף ועם פעוט בעוד כמה שנים וכו) - אני יודע שזה לא מאוד סולידי אבל זה מה שעזר למכרים רופאים לשרוד את התקופה.

בהצלחה!

 

[AlexNOSAM]

כן אני מבין מה אתה אומר. אני פחות דיברתי על העלות של הלימודים (למדתי בארץ), אלא על הכסף שהייתי יכול להרוויח לו הייתי הולך בדרך אחרת.

מממ… לדעתי אין לך כל כך על מה. ואני אומר זאת בתור מישהו מתחום ההייטק שהתחיל בזה מהצבא וישר הלך לעבוד בזה באזרחות.

האם אני יותר רחוק כלכלית מהממוצע לגילי (29)? ללא צל של ספק. אבל יש לזה חסרונות אחרים. למקצועות עלית מובהקים כמו רופאים וטייסים, אמנם גם אתכם יכולים לפטר, אבל אין מה להשוות מבחינת השכר והיציבות.
הייטקיסט, כדי להישאר רלוונטי, צריך פעם-פעמיים בעשור להמציא את עצמו מחדש.

וגם בטווח הארוך אתה ככל הנראה תגיע יותר רחוק - לפחות בהכנסות, זה ודאי.

בוא נגיד שאם נדבר עוד 10-15 שנים, אני לא חושב שיהיה פער משמעותי אם בכלל בינך לבין מישהו שהתחיל בגיל יותר צעיר בהייטק. אתה פשוט תתחיל לראות יותר כסף מאוחר, אבל בשורה התחתונה תראה יותר ממנו - לפחות מיגיעה אישית, לא מדבר כרגע על כל מיני רווחי-הון שיכולים להיצבר בדרך.

 

[amit]

מדובר באחת ההתמחויות התובעניות במקצוע הרפואה

מרשים מאוד.
איזו התמחות זו?

 

[pin2win]

מרשים מאוד.
איזו התמחות זו?

אורטופדיה

כמה מחשבות:
1. הנקודה היחידה שאתה יכול לשלוט עליה בנוגע לזמן שקשור לעבודה היא היוממות ולכן אני אישית הייתי בוחר לגור כמה שיותר קרוב לבית החולים (מרחק הליכה במידה ואפשר) כדי לייעל לפחות את זה.
2. לגבי אבהות, בהסתברות גבוהה אתה לא תהיה אבא מאוד מעורב, אני מציע פשוט לקבל את זה כעובדה ולראות איך אפשר לנצל את השעות שכן יהיו לך על מנת לנסות לייצר קשר משמעותי עם הילדים.
אם זו איזשהי נחמה אז יש מספיק אבות שהם לא רופאים שלא מאוד מעורבים בחיי הילדים שלהם.

3. לגבי בת הזוג, רוב העומס בבית ועם הילדים ייפול עליה וצריך לוודא שזה לא גורם לחיכוכים.
ראשית, הייתי מדבר על הדברים עוד לפני שמתחילים.
שנית, הייתי עושה אאוטסורסינג לחלק מהמטלות כדי שהיא לא תקרוס (עזרה בנקיונות, נערה שתעזור לה אחר הצהריים כשהיא תהיה לבד עם תינוק נוסף ועם פעוט בעוד כמה שנים וכו) - אני יודע שזה לא מאוד סולידי אבל זה מה שעזר למכרים רופאים לשרוד את התקופה.

בהצלחה!

תודה על התגובה
1. מצאנו דירה הכי קרובה שיש לבית החולים, מרחק של חמש דקות הליכה. כמו שכתבתי, על הצד היקר אבל אין ממש מה לעשות.
2. כן...אתה צודק, אבל זה נורא מעציב אותי.
3. זאת השאיפה, יש שירותי קייטרינג לאוכל ונקיון..נסתדר, אני בונה על רובוט שאיבה/שטיפה עם המטלות

בוא נגיד שאם נדבר עוד 10-15 שנים, אני לא חושב שיהיה פער משמעותי אם בכלל בינך לבין מישהו שהתחיל בגיל יותר צעיר בהייטק. אתה פשוט תתחיל לראות יותר כסף מאוחר, אבל בשורה התחתונה תראה יותר ממנו - לפחות מיגיעה אישית, לא מדבר כרגע על כל מיני רווחי-הון שיכולים להיצבר בדרך.

יש דרך תלאות בדרך לכסף, אבל אני מסכים בגדול.

 

[בת העמק]

אם זו איזשהי נחמה אז יש מספיק אבות שהם לא רופאים שלא מאוד מעורבים בחיי הילדים שלהם.

זאת נחמה?
ואם הפות"ש היה אישה? גם היית כותב את המשפט הזה?
מעבר לכך, אהבתי את מה שכתבת.

 

[ת.אוקהם]

זאת נחמה?

לא, לא באמת.

ואם הפות"ש היה אישה? גם היית כותב את המשפט הזה?

לא, מהסיבה הפשוטה שלדעתי אין הרבה נשים שלא מאוד מעורבות בחיי הילדים שלהם (כתוצאה מהעדפה אישית וכתוצאה מתכתיבים חברתיים).
ספציפית בהקשר של רפואה, ניתן לראות הרבה יותר נשים בהתמחויות הפחות תובעניות כמו משפחה וכו.

זה נורא מעציב אותי.

במידה ותגלה שזה אכן משהו שמאוד מפריע אני מניח שתוכל לקחת משרה פחות תובענית אחרי ההתמחות ולהיות יותר מעורב.
במידה ולא תבחר, כנראה שזה לא מספיק יפריע וזה בסדר גמור.
סליחה מראש על עודף הכנות.

ג.נ
עשיתי בחירות קריירה שהושפעו מהרצון שלי להיות מעורב בחיי הילדים.
יש לי חברים טובים שעשו בחירות הפוכות ממני ועדיין מאוד מאושרים, העיקר בעיני זה להיות שלם עם ההחלטות שלך.

 

[pin2win]

הזיה לקרוא את הת'רד הזה, עברה כבר כמעט שנה ואיזו שנה זאת הייתה.

אני חושב שאחלק את זה לחלקים כדי להיות ברור יותר

מקצועית:
* התחלתי את ההתמחות כמתוכנן ביולי, and boy what a ride. אין חודש עם פחות מ350 שעות עבודה, כאשר מאז המלחמה היו חודשים עם 400+ שעות עבודה. אחריות עצומה ולמידה על הרגליים, והדובדבן שבקצפת - אין סוף הצגות חולים לפורומים גדולים של רופאים בכירים. השתפרתי מאוד (כצפוי) בהרבה מאוד דברים כמו ניהול חולים ופעולות מנואליות, כמו גם בדיבור בפניי קהל. אם כי בעיקר למדתי כמה מעט אני יודע בשנה הזאת, וכמה עוד יש ללמוד.
* הצלחתי להקים מספר קבוצות מחקר תחתיי, אין ספק שאני כורע תחת העומס, מתקשה מאוד לעמוד בדדליינים ובניהול כוח אדם, הרצון להיות איש משפחה או סתם לקחת זמן לעצמי מעקב פרוייקטים שלי. לדעתי יש סיכוי לא רע לכ2-4 פרסומים השנה כתלות במלחמה, אבל נראה.

כלכלית:
* המעבר למרכז די קרע אותנו - שכירות, גן, עלויות מעבר, ואני הייתי מפרנס יחיד במשך תקופה קרובה לשנה בזמן שאשתי התחילה לחפש עבודה בדיוק בתחילתו של מיתון. נשענו כשנה על כרית הבטחון שלנו, ובשיא השפל הגענו קרוב למינוס של כ7K בחודש. הדברים התחילו להשתפר כשהכסף מהתורנויות והניתוחים התחילו להכנס, ובדיוק לאחרונה אשתי מצאה עבודה עם תנאים נהדרים וחזרנו לחסוך (סכום של כ6-7 אלף בחודש).
* מבחינה כלכלית למדתי הרבה מהתקופה הזאת, בעיקר בכל מה שקשור לעלויות מעבר לא צפויות וכמה יקר זה לגדל ילדים בישראל. מבחינת שכירות - אני יודע שהיה ניתן להגיע לפתרון דיור זול יותר (7300 שכירות בחודש כרגע), אבל אנחנו מרוצים מהדירה מבחינת מיקום ביחס לבית החולים ומכיוון שמדובר בדירה חדשה אנחנו מרגשים כמו ילדים גדולים ולא כמו סטודנטים שרודפים אחריי עובש , עכשיו כששנינו התחלנו לעבוד מדובר בשכירות + ארנונה בסכום כולל פחות משליש מהנטו שלנו.

אישית:
* תקופה מטלטלת מאוד לי, לאשתי ולכל עם ישראל.
* המעבר למרכז מהצפון היווה אתגר לזוגיות שלי ושל אשתי, אבל יצאנו מכך מחוזקים בעיקר.
*המלחמה זימנה לי מילואים של כחודשיים בסה"כ בגזרות די חמות, כאשר בפעם האחרונה הייתי מעורב במקרה שהגיע לחדשות לצערי. כאמור, אנחנו לא מיוחדים כמשפחה במובן הזה של ההתמודדות עם המלחמה, אבל אין ספק שיש לה מחיר אישי כבד שמתבטא בין השאר בחרדות של אשתי ובנסיגה אצל הבת שלי, אבל דברים לאט לאט מסתדרים. אני יודע שיקראו לי שוב, אבל לפחות בינתיים אני רוצה לחשוב שאנחנו בטוב.

בסה"כ אני אופטימי, מאמין ומקווה שהשנה הבאה תהיה המשך של המגמה של השנה החולפת.

 

[yossik]

בסה"כ אני אופטימי, מאמין ומקווה שהשנה הבאה תהיה המשך של המגמה של השנה החולפת.

בהצלחה.

 

[Shlomi Z]

למזלי נחשפתי לתחום גדול ברפואה שעניין אותי, אך בלימודי רפואה לא כ"כ מתעמקים בו.

על הפוסט הקודם:
מרגש ותודה על השיתוף.

אני תמיד משתדל להגיד לאנשים לא להקשיב להורים כי זה חיבוק דב [ברוב המקרים] וצריך לנסות ללכת עם הלב ואז התעודה שהם רוצים.

תהיתי אם התחום שסיקרן היה האורתופדיה באמת? ?


על הפוסט האחרון:

*המלחמה זימנה לי מילואים של כחודשיים בסה"כ בגזרות די חמות,

תודה שאתה שומר עליי ועלינו.
לא מובן מאליו!

תצליחו ומברוק על הילדים

 

[Murse]

יפה שמצאת לעצמך תחום בביצה הגדולה הזאת של עולם הרפואה, שמח לשמוע שלמרות השנה המטורפת הזאת האופטימיות עדיין איתך.
תשמור על עצמך ותמשיך בשלך!

 

[בת העמק]

הזיה לקרוא את הת'רד הזה, עברה כבר כמעט שנה ואיזו שנה זאת הייתה.

ואם ההתמחות שלך היא אכן באורטופדיה - ואוו! כמה שהתחום חשוב תמיד, בחצי שנה האחרונה הוא עוד יותר מתמיד.
האם המחקרים שלך קשורים להתמחות הזאת? ואם לא, תתן רמז לאיזה תחום כן?

אנחנו לא מיוחדים כמשפחה במובן הזה של ההתמודדות עם המלחמה, אבל אין ספק שיש לה מחיר אישי כבד שמתבטא בין השאר בחרדות של אשתי ובנסיגה אצל הבת שלי, אבל דברים לאט לאט מסתדרים

לא פשוט בכלל, גם הבן שלי חווה את זה. וכן, עם תשומת לב והרבה אמפתיה (והתגייסות משפחתית) אפשר להבריא ולצמוח גם ממצבים חשוכים כאלה.
בהצלחה!

 

[AIML]

יש שירותי קייטרינג לאוכל ונקיון

מטפלת. לפחות מישהי שתאסוף את הילדים בצהריים.
שימור השפיות המשפחתית חשוב יותר מהכסף, בפרט כשאתה במסלול בו צפוי להרוויח סכומים משמעותיים בעתיד.