אם נלך לפי הגישה שלך, אז בעצם זה תקין לשקר לחברת הביטוח ביודעין על דברים שמעלים לך את הפרמייה בתקווה שהם לעולם לא יגלו אותם, או לא לספר לחברת הביטוח שאתה נוהג לנסוע במהירות מופרזת ולחתוך מכוניות אחרות תוך כדי שאתה מדבר בטלפון, ובכלל, יש לך עשרות עבירות תנועה מהשנים האחרונות ושלילת רישיון.
חוקית זה אכן מותר.
מותר להם לבקש איזה אסמכתאות שהם רוצים (ואם תסרב לתת הם לא חייבים לבטח אותך) - אבל אין
חובה חוקית עבורך לנדב להם מידע שהם לא דרשו.
ובוודאי שאין להם זכות גישה למידע כזה שלא בהסכמתך.
אם בעיניך מידע שמגדיל את הסיכון שלך לאירוע ביטוחי הוא לא מידע שאמור להיות נגיש לחברת הביטוח, אז אתה בעצם תומך בכך שצד אחד מרמה את הצד השני, כל עוד הזמן הצד המרמה הוא אתה.
זו לא "זכותי לחשוב כך" - זה קודם כל החוק במקרה הספציפי הזה,
דבר שני לא מדובר על רמייה, מדובר על עסקה שבה כל צד יכול לדרוש מה שהוא רוצה והצד השני יכול לסרב או להסכים.
לתת מידע עליך לאדם אחר שאין לו זכות חוקית לו - זה העניין הבעייתי.
אם לדוגמא מכרתי למישהו דירה ובשיחה פרטית עם חבר שלי כתבתי : "בונא עשיתי את עסקת חיי - מכרתי ב-20% יותר מהשווי ההוגן של הדירה המחורבנת הזו, שבחיים אין סיכוי שמישהו יתן לה אישור לתמ"א 38 כי XYZ" - אז לשיטתך לקונה של הדירה צריכה להיות גישה לכל השיחות הפרטיות שלי (או שצריכה להיות לי חובה לנדב לו כל דבר שאני חושב או יודע) כי זה "רלוונטי לעסקה".
זכותך לחשוב שזכותו של כל אדם לדעת כל דבר עליך שיכול להיות רלוונטי עבורו - גם אם מדובר במידע פרטי שאין לו זכות לדעת.
עמדה מופרכת ומסוכנת, אבל זכותך.
ויפה שאתה דואג כל כך לחברות הביטוח - שמומחיות בלמכור לציבור מוצרים יקרים שאין לו בהם צורך או להכניס "אותיות קטנות" נסתרות לחוזה שמסירות מהן אחריות לפצות אותו במקרים ביטוחיים אמיתיים בגלל כל מיני "חריגים" מופלצים, ולקבור את כולן עמוק בתוך פוליסה בת 400 עמודים.
אני מניח שאתה מדמיין לעצמך שחברת הביטוח גם מחוייבת לספר לך כמה היא מרוויחה עליך או מה הסטטיסטיקה שידועה לה על הסיכויים למקרה ביטוחי בכל ביטוח מופלץ שהיא מוכרת לך, וכו'? או שמבחינתך רק הלקוחות צריכים "לנדב כל מידע רלוונטי מיוזמתם"?
מדובר ביחסים לא סימטריים בהגדרה, בדיוק כמו היחסים בינך ובין הרשויות או בינך ובין המשטרה.
הגיוני שצד אחד יוגבל יותר מאשר הצד השני - בהינתן האסימטריה בגישה למידע ולכח.