אחרי שהעיפו אותי מתואר - מה כדאי לי לעשות?

[alin99]

את לא תאהבי את ההצעה שלי , אבל אני חושב שאת צריכה להפסיק לרחם על עצמך ולהיות מסכנה , להגיש בקשה לחזרה לתואר .

בסמסטר א' הייתי בהלם נכשלתי ב2 מתוך 4 קורסים, חזרתי עליהם בסמסטר ב' והתקדמתי עוד קצת בקורסים של סמסטר ב' בסמסטר ג' היה לי קשה מאוד נפשית בגלל כל מיני דברים ובגלל שלא אישרו לי לגשת לקורס מבוא שהיה לי בו ציון נמוך, פשוט לא הצלחתי לגשת לשום מבחן. עשו לי ועדה מאוד קשה עם 5 אנשים כולל הסגן דיקן שאמר לי שהוא חושב שאני חושבת שבאתי לקייטנה ושהייתי צריכה לעדכן בזמן ולהפסיק את הסמסטר במקום להיות רשומה ולא לגשת ושזה פגע בממוצע הצלחות, והייתי צריכה להסביר את המצב שלי שלא ניגשתי לשום מבחן בגלל דברים בבית ובגלל מצב נפשי ואז אחרי הועדה נתנו לי לעבור 4 קורסים בציון 65 ומעלה אחרת זאת הפסקת לימודים מיידית איבדתי את זה לגמרי בסמסטר 4 נכנסתי לדיכאון מאוד קשה בגלל הועדה והלחץ והלכתי גם לקחת טיפול עם כדורים, הוצאתי ב2 קורסים מעל 75, אחד נכשלתי לגמרי ואחד הוצאתי 60 אז קיבלתי מכתב להפסקת לימודים.
הלכתי למלא גורמים יועצים וכו' בטכניון והסגן דיקן לא הסכים לקבל חזרה, אמר עוד שנתיים תוכלי להגיש בקשה לחזור ונשקול את זה וגם אז יהיה לך תנאים כדי להכנס חזרה.
מה אני אמורה לעשות? אין לי שום אמונה בעצמי אחרי שבאתי עם מוטיבציה ורמסו אותי ככה.

אין לי אמונה בעצמי בכלל שאצליח באקדמיה, וזה אחרי שעשיתי כמה פעמים פסיכומטרי, וגם בתיכון עשיתי תעודת הצטיינות היה לי מאיות, ואני לא יודעת איך קרה שדווקא אני נפלתי ככה. אני לא אפילו לא בטוחה בעצמי שאצליח מתמטיקה בסיסית אחרי כל מה שקרה, ועוד הייתי מורה פרטית ל5 יחידות מתמטיקה ואפילו בתואר עזרתי לאנשים בכל מיני דברים בסמסטר א', זה פשוט כדור שלג שהתגלגל

 

[ההוא]

מה אני אמורה לעשות? אין לי שום אמונה בעצמי אחרי שבאתי עם מוטיבציה ורמסו אותי ככה.

קיבלת המון עצות מהמון אנשים. אני מציע שתקראי מחדש את התגובות לשני הדיונים שפתחת, במיוחד את אלה שלא עוסקות בנהלים של הטכניון אלא במה שאת יכולה לעשות הלאה ואיך להתמודד עם האבל. בפרט התגובות של @משה .

פרסם בנושא 'הפסקת לימודים בטכניון - לאן הולכים מכאן? קושי נפשי גדול'

22/11/25

זה הזמן לחמלה עצמית ולהרשות לעצמך לשהות עם הכאב. עזבתי תואר שני בתחילתו ופוטרתי / התפטרתי ממגוון מקומות עבודה. בהרבה מהמעברים האלו חוויתי משבר זהות. אנחנו כורכים את הזהות שלנו סביב רעיון בודד "אהיה מדען מצטיין" או "אעבוד בתחום X" וכשזה לא יוצא לפועל קל מאוד לצלול לדכדוך. עזר לי לזכור שאני יותר מדבר אחר. אולי נכשלתי במשהו ספציפי אבל יש לי רקורד הצלחות בתחומים אחרים. אני יותר מההצלחה או הכישלון הספציפיים האלו.

אני רוצה להדגיש את הרעיון של לשהות עם הכאב. חוסר הנוחות הפסיכולוגי במצבים האלו שבהם לא ברור לנו "מי אנחנו" הוא עצום. מאוד קל לקפוץ לדברים שהם לא מדוייקים לנו רק כדי שתהיה לנו איזושהי...

• משה

• 

פרסם בנושא 'אחרי שהעיפו אותי מתואר - מה כדאי לי לעשות?'

4/12/25

צמצמתי את עצמי ל2 אפשרויות

אפשרות ג' קחי כמה חודשי הפסקה מהמירוץ. לכי לעשות משהו אחר שלא קשור בכלל ותני לעצמך זמן להיפתח לעוד כיוונים אפשריים.

קצת קר עכשיו לצאת שביל ישראל אבל חודש התנדבות בחווה יכול להיות יופי של זמן כדי לחשוב על החיים.

אל תקבלי בחיפזון החלטות משנות חיים

• משה

• 

 

[Edge]

מה שלא תעשי לא חשבונאות או כלכלה

 

[הורדוס]

לא לכולם מתאימה הדרך האקדמאית, בשביל להגיע להייטק לא מספיק רק לסיים תואר, צריך הרבה יותר מזה, זה היה נכון תמיד וזה נכון היום במיוחד, ולדעתי זה הולך להחמיר עם הזמן, כי אין כמעט אנשים בהייטק בגיל פנסיה, פשוט כי הענף צעיר מידי, אז מעט עוזבים וכניסה לתחום מבוססת על צמיחה של הענף.

תואר דורש השקעה של 3 שנים מינימום וזה לא נכון לכל אחד.

יש המון דרכים להתפרנס בארץ גם בלי להיות בהייטק, מכיר אנשי טיפול (לא פסיכולוגים) שמרוויחים יותר מאנליסטים עם מספר שנות ניסיון זהה.
בעלי מקצוע שחיים הרבה יותר טוב והרבה יותר אדונים לעצמם מאשר שכירים בהייטק.

בקיצור, כמו שכבר כתבו כאן, ממליץ לך להתנתק רגע, לעשות חישוב מסלול מחדש, לחקור המון ולשאול המון שאלות ורק אז ללכת אחרי מה שאת רוצה.

 

[Cat]

אוסיף הערה למה שכתבת על הפתוחה - השם של הפתוחה מאוד מאוד טוב בחוץ, ויש מעסיקים שרואים בה שווה או מעל לטכניון. הבעיה עם הפתוחה זה שמאוד מאוד מאוד קשה לסיים שם תואר ולכן לא הייתי ממליצה להתחיל.

 

[alin99]

אוסיף הערה למה שכתבת על הפתוחה - השם של הפתוחה מאוד מאוד טוב בחוץ, ויש מעסיקים שרואים בה שווה או מעל לטכניון. הבעיה עם הפתוחה זה שמאוד מאוד מאוד קשה לסיים שם תואר ולכן לא הייתי ממליצה להתחיל.

כן הבנתי ששם ממש קשה ואף אחד לא מסיים לכן לא רוצה ללמוד שם

 

[צדיק נסתר]

אני חושב שהבעיה שלך היא התמודדות עם מבחנים ולחץ לא חוסר יכולת
את צריכה להבנתי לטפל בעצמך לפני שתתחילי לימודים /וגם תוך כדי לימודים
להבנתי מקריאת הנתונים שסיפקת הבעיה היא לא יכולת אלא אמונה בעצמך
בשילוב עם מצב בעייתי בבית וחוסר תמיכה.
תצאי להפסקה תתאפסי על החיים שלך ותחזרי כמו גדולה
א מה שאת רוצה כרגע זה להרוויח כסף אז יש מלא עבודות שחורות שאפשר להרוויח בהם כסף טוב
מניקיון ועד רתכות
רק תראי מה את רוצה

 

[Cat]

בסמסטר א' הייתי בהלם נכשלתי ב2 מתוך 4 קורסים, חזרתי עליהם בסמסטר ב' והתקדמתי עוד קצת בקורסים של סמסטר ב' בסמסטר ג' היה לי קשה מאוד נפשית בגלל כל מיני דברים ובגלל שלא אישרו לי לגשת לקורס מבוא שהיה לי בו ציון נמוך, פשוט לא הצלחתי לגשת לשום מבחן. עשו לי ועדה מאוד קשה עם 5 אנשים כולל הסגן דיקן שאמר לי שהוא חושב שאני חושבת שבאתי לקייטנה ושהייתי צריכה לעדכן בזמן ולהפסיק את הסמסטר במקום להיות רשומה ולא לגשת ושזה פגע בממוצע הצלחות, והייתי צריכה להסביר את המצב שלי שלא ניגשתי לשום מבחן בגלל דברים בבית ובגלל מצב נפשי ואז אחרי הועדה נתנו לי לעבור 4 קורסים בציון 65 ומעלה אחרת זאת הפסקת לימודים מיידית איבדתי את זה לגמרי בסמסטר 4 נכנסתי לדיכאון מאוד קשה בגלל הועדה והלחץ והלכתי גם לקחת טיפול עם כדורים, הוצאתי ב2 קורסים מעל 75, אחד נכשלתי לגמרי ואחד הוצאתי 60 אז קיבלתי מכתב להפסקת לימודים.
הלכתי למלא גורמים יועצים וכו' בטכניון והסגן דיקן לא הסכים לקבל חזרה, אמר עוד שנתיים תוכלי להגיש בקשה לחזור ונשקול את זה וגם אז יהיה לך תנאים כדי להכנס חזרה.
מה אני אמורה לעשות? אין לי שום אמונה בעצמי אחרי שבאתי עם מוטיבציה ורמסו אותי ככה.

אין לי אמונה בעצמי בכלל שאצליח באקדמיה, וזה אחרי שעשיתי כמה פעמים פסיכומטרי, וגם בתיכון עשיתי תעודת הצטיינות היה לי מאיות, ואני לא יודעת איך קרה שדווקא אני נפלתי ככה. אני לא אפילו לא בטוחה בעצמי שאצליח מתמטיקה בסיסית אחרי כל מה שקרה, ועוד הייתי מורה פרטית ל5 יחידות מתמטיקה ואפילו בתואר עזרתי לאנשים בכל מיני דברים בסמסטר א', זה פשוט כדור שלג שהתגלגל

קראתי שוב מה שכתבת. אנשי אקדמיה יכולים להיות מאוד אגרסיביים ורעים. המצב הנתון הוא שככל הנראה היית במצב שלא מאפשר לך ללמוד (על אחת כמה וכמה מקצוע שהחיבור שלך אליו הוא נמוך) בגלל כל מיני קשיים נפשיים כאלו ואחרים - לגיטימי לחלוטין... יושבים מולך 5 אנשי אקדמיה חסרי רגישות שיודעים שיש לאוניברסיטה ביקוש רב ופחות אכפת להם מהמצב הנפשי שלך ומרשים לעצמם לנבל את הפה כי הם בעמדת כוח. מאוד אופייני לאקדמיה.
אל תרגישי שרמסו אותך ותוותרי. פשוט נתקלת באנשים קרים ודי מנוונים שהיו אולי באקדמיה קצת יותר מידי זמן ושכחו מה זה יחסי אנוש.
לכי שבי עם עצמך שבוע, שבועיים - שלוש ותחשבי מה את רוצה ללמוד שגם יעשה לך טוב לנפש.
גם אני פרשתי מתואר במדעי המחשב כי בשלב מסוים ודי באמצע, הבנתי שאני מאוד לא מתחברת לתכנים. שהם לא מסייעים עם המצב הנפשי שלי, אלא ההפך.
אני יכולה להגיד לך שעבדתי כבודקת תוכנה בהייטק במשך 4 שנים והיתה לי משכורת לא רעה, וצברתי ניסיון אבל הבנתי שגם שם זה לא המקום שלי. ואני קצת יותר מבוגרת ממך, אז אל תרגישי רע... לפעמים לוקח זמן למצוא את המקום שנכון לך.
אל תבחרי מתוך לחץ, או רצון בלעדי לשכר גבוה. תנסי לבדוק שילוב של השניים ולבחור לפי זה. מה מעניין אותך + במה השכר הוא לא שכר רעב. זה בסדר רגע לעצור ולחשוב ואז להמשיך.
את תצליחי ברגע שתמצאי את המקום שמתאים לך.

 

[alin99]

קראתי שוב מה שכתבת. אנשי אקדמיה יכולים להיות מאוד אגרסיביים ורעים. המצב הנתון הוא שככל הנראה היית במצב שלא מאפשר לך ללמוד (על אחת כמה וכמה מקצוע שהחיבור שלך אליו הוא נמוך) בגלל כל מיני קשיים נפשיים כאלו ואחרים - לגיטימי לחלוטין... יושבים מולך 5 אנשי אקדמיה חסרי רגישות שיודעים שיש לאוניברסיטה ביקוש רב ופחות אכפת להם מהמצב הנפשי שלך ומרשים לעצמם לנבל את הפה כי הם בעמדת כוח. מאוד אופייני לאקדמיה.
אל תרגישי שרמסו אותך ותוותרי. פשוט נתקלת באנשים קרים ודי מנוונים שהיו אולי באקדמיה קצת יותר מידי זמן ושכחו מה זה יחסי אנוש.
לכי שבי עם עצמך שבוע, שבועיים - שלוש ותחשבי מה את רוצה ללמוד שגם יעשה לך טוב לנפש.
גם אני פרשתי מתואר במדעי המחשב כי בשלב מסוים ודי באמצע, הבנתי שאני מאוד לא מתחברת לתכנים. שהם לא מסייעים עם המצב הנפשי שלי, אלא ההפך.
אני יכולה להגיד לך שעבדתי כבודקת תוכנה בהייטק במשך 4 שנים והיתה לי משכורת לא רעה, וצברתי ניסיון אבל הבנתי שגם שם זה לא המקום שלי. ואני קצת יותר מבוגרת ממך, אז אל תרגישי רע... לפעמים לוקח זמן למצוא את המקום שנכון לך.
אל תבחרי מתוך לחץ, או רצון בלעדי לשכר גבוה. תנסי לבדוק שילוב של השניים ולבחור לפי זה. מה מעניין אותך + במה השכר הוא לא שכר רעב. זה בסדר רגע לעצור ולחשוב ואז להמשיך.
את תצליחי ברגע שתמצאי את המקום שמתאים לך.

את חושבת שאני יכולה להצליח בתחום אחר? אני באמת אוהבת את התחום וגם את התחום הפיננסי. הבעיה שלא מעניין אותי למידת מכונה והבנתי שכל הביקוש זה לזה.. אז בכלל לא יודעת אם להמשיך בתואר. חשבתי על שילוב מדעי המחשב עם כלכלה שזה שני תחומים שאני הכי אוהבת. או ללכת לראיית חשבון אבל הפחד בגלל הגיל שלי.

 

[ההוא]

ללכת לראיית חשבון אבל הפחד בגלל הגיל שלי.

הגיל לא צריך להיות פקטור. שאלה יותר חשובה היא האם את מעוניינת להיות רואת חשבון או לא.

 

[Cat]

את חושבת שאני יכולה להצליח בתחום אחר? אני באמת אוהבת את התחום וגם את התחום הפיננסי. הבעיה שלא מעניין אותי למידת מכונה והבנתי שכל הביקוש זה לזה.. אז בכלל לא יודעת אם להמשיך בתואר. חשבתי על שילוב מדעי המחשב עם כלכלה שזה שני תחומים שאני הכי אוהבת. או ללכת לראיית חשבון אבל הפחד בגלל הגיל שלי.

אני חושבת שברגע שתלכי לתחום שבאמת מעניין אותך ולא רק בגלל הביקוש את כן תצליחי בו, כי הצלחה בסוף באה ממוטיבציה פנימית ועניין... אם אין לך עניין במשהו, נורא קשה להצליח בו.
הגיל לא רלוונטי, אנשים עושים הסבה בכל גיל.

 

[GAG]

ראיית חשבון זה לא שילוב של מתמטיקה וכלכלה, זה אחד המסלולים הארוכים והמתסכלים .
הקושי שונה ממדעי המחשב ,אבל זה לא יותר קל . בראיית חשבון המבחנים האחרונים כוללים כמות דימיונית של חומר ,כמו להיבחן על 4.5 שנים .
ובסוף כשמגיעים לתפקיד טוב ,האחריות שאתה לוקח על עצמך מאוד מאוד גבוהה .

הלימודים והבחינות הסופיות לא קלים בכלל.
ממש לא כדאי להחליט לפי ההילה שקשורה למקצוע.
לאחר הלימודים - דרושה השקעה מתמדת בהתעדכנות כדי לשמור על יתרון - חוקי מס וכללי חשבונאות מתעדכנים במהירות.
אחריות גבוהה מאוד. דד ליינים קשוחים - הרבה שעות נוספות.
בפועל - אין במקצוע ייצור של משהו חדש כמו בהנדסה למשל (להערכתי). עוברים על דברים שקרו או מתכננים קדימה.
יש מי שזה מתאים להם. השאלה היא אם את מתחברת לזה.

 

[Mitlabet196]

אני לא קראתי את כל מה שרשום כאן, אבל בתור מישהו שעשה קורס אחד בטכניון, זה נראה לי באופן אישי אחד המקומות הכי רעילים שהייתי בהם אי פעם (המרצה השפילה אותי במהלך הקורס), יתכן שזה דפוס שחוזר על עצמו. ממליץ לך בחום לשים את הטכניון בצד, ולעשות את השיקולים שלך בינך לבין עצמך איך להמשיך, יכול להיות שלימודים במכללה איכותית יהיו לך יותר ידידותיים ומתאימים למצבך.

 

[SolidusMaximus]

אני לא קראתי את כל מה שרשום כאן, אבל בתור מישהו שעשה קורס בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, זה נראה לי באופן אישי אחד המקומות הכי רעילים שהייתי בהם אי פעם (המרצה השפילה אותי במהלך הקורס), יתכן שזה דפוס שחוזר על עצמו. ממליץ לך בחום לשים את הטכניון בצד, ולעשות את השיקולים שלך בינך לבין עצמך איך להמשיך, יכול להיות שלימודים במכללה איכותית יהיו לך יותר ידידותיים ומתאימים למצבך.

לא חושב שזה רק הטכניון, יותר הפקולטה, אבל אין ספק שבמכללה היחס אחר, אתה משלם יותר וגם מקבל יותר (עם תואר שנחשב פחות, מה לעשות)

 

[Mitlabet196]

לא חושב שזה רק הטכניון, יותר הפקולטה, אבל אין ספק שבמכללה היחס אחר, אתה משלם יותר וגם מקבל יותר (עם תואר שנחשב פחות, מה לעשות)

כותבת הפוסט צריכה ללמוד במקום שיהיה נחמד לה להיות בו. יש גם מכללות איכותיות, ששכר הלימוד אוניברסיטאי, ומקבלים יחס שהוא יותר אנושי מאשר הטכניון. לפי הנסיון האישי שלי עם קורס אחד בטכניון, לצערי הרב לא הרגשתי שום יוקרה במקום, ודי התאכזבתי כי ציפיתי למשהו הרבה יותר איכותי. באופן אישי, גם לא הייתי הולך ללמוד במקום כמו חיפה, אלא מעדיף בהרבה את איזור ת"א, אבל זה כבר שיקולים אישיים.

 

[SolidusMaximus]

לצערי הרב לא הרגשתי שום יוקרה במקום, ודי התאכזבתי כי ציפיתי למשהו הרבה יותר איכותי.

צודק. כלל ברזל - המקומות הכי נחשבים הם הכי מעפנים ולא יוקרתיים - כי למה להשקיע באיכות ויוקרתיות כשכבר יש למוסד שם?
נעלי מותגים לא בהכרח איכותיים וכו'.
יש יוצאי דופן כמו מכללת-איש-עשיר, אבל שם המותג נבנה על היוקרתיות

 

[Mitlabet196]

צודק. כלל ברזל - המקומות הכי נחשבים הם הכי מעפנים ולא יוקרתיים - כי למה להשקיע באיכות ויוקרתיות כשכבר יש למוסד שם?
נעלי מותגים לא בהכרח איכותיים וכו'.
יש יוצאי דופן כמו מכללת-איש-עשיר, אבל שם המותג נבנה על היוקרתיות

אם לכותבת הפוסט הייתה אפשרות כלכלית ללמוד ברייכמן, אז הייתי ממליץ לה בחום (גם המיקום בהרצליה הוא הרבה יותר מוצלח, מאשר מפרץ חיפה עם הזיהום אוויר). אם לא, אז שתעשה בדיקה קצרה, ותגלה בלי בעיה שיש עוד מוסדות לימוד בשכר לימוד אוניברסיטאי (כולל מכללות )שיותר נעים ללמוד בהם מאשר הטכניון, והתואר מוערך.

 

[אלן מור]

בהלם

הטקסט הבא הוא לא "למי יש יותר גדול", אלא לשתף חוויה אישית, עם קווי דמיון למקרה שלך, שיכולה לתת נקודת מבט נוספת ואולי מסקנות נוספות.
--

את סמסטר א' במדמ"ח באת"א התחלתי במקביל לטיפולי כימו של בן משפחה, שזו כבר נקודת פתיחה מפוקפקת. ימי הלימודים היו מתחילים בנסיעה מהפריפריה למרכז, טיפול במחלקה האונקולוגית, נסיעה חזרה ואז נסיעה לאוניברסיטה.

חשוב לציין, שבתור חבוב שהיה די רגיל לכך שהצלחה בלימודים מגיעה יחסית בקלות הכאפה מהלימודים היתה די מזעזעת. לא הבנתי מה המתרגל אומר, ואיך יש תלמידים אחרים שמעיזים לא רק להבין, אלא גם להתווכח שיש עוד דרכים לפתרון תוך כדי שהם משחקים בפלאפון או פותרים קוביה הונגרית.

המכה הראשונה הגיעה כשפרסמו את הציונים של חדו"א 1א. הייתי בטוח שהלך מספיק לעובר, אבל לציון 17 (כן, כן) לא הייתי מוכן. בנקודה הזו כל מה שנשאר מהערך העצמי עף מהחלון ולא הבנתי איך ממשיכים בכלל. חצי נחמה היתה שרוב המחזור באותה סירה, אבל זה לא הועיל לי יותר מידי.

כמובן זה לא עזר יותר מידי שחדו"א היה המבחן הראשון ואחריו באו עוד 3 מבחנים שבכולם נכשלתי, למעט אחד. ובכלל, בשנה הראשונה ניגשתי ל7 מתוך 8 מועדי ב' אפשריים ונכשלתי ב-3 קורסים.

הטלפון מהמזכירות, שאם לא אעבור את המועד ב' הבא אעלה לועדה, לא איחר לבוא - הסרטן כבר פחות הרשים אותם. וכמובן שהטלפון היה באמצע מילואים, הרי צרות בהחלט באות בצרורות.

לאותו מועד ב' גורלי למדתי כמו שלא למדתי מעולם. קצת כמו ששיננתי את המילון לפני הפסיכומטרי (קדימה, אחורה ומהצדדים), כך גם למדתי. הדפסתי את כלל המבחנים עד אמצע שנות ה-90 ופתרתי כל תרגיל שהצלחתי למצוא, חלק יותר מפעם אחת. ובכל זאת המבחן היה מורט עצבים ואמנם ה-60 הנכסף הגיע, אבל הייתי כבר מוכן לארוז את הפקלאות ולחפש את עצמי בתחום אחר.

דווקא הנקודה הכי קשה הגיעה לאחר שעברתי. איך ממשיכים? איך משתפרים? איך "לומדים ללמוד"?
רוב מה שהכרתי היה בעיקר כישלונות או עובר בקושי.

הפתרון, במקרה שלי, הגיע ממספר מקורות. המצב בבית התייצב, מה שהקל על היוממות והריכוז הכללי. התחקתי אחרי סטודנטים מצליחים אחרים, בחנתי איך הם לומדים ועל מה הם שמים דגש (התיישבתי לידם בספריה, עם חלקם גם למדתי בקבוצה). השוק הראשוני הפך עם הזמן לחלק מהחוויה של הלימודים, והתרגול למבחנים הפך לשריר שאפשר לאמן.

את שנה א' סיימתי בממוצע 60 ובסטטוס לימודי גבולי, שלא לאמר על תנאי. את התואר סיימתי בממוצע 80.
והיום אני נחשב על ידי חלק מהסביבה שלי "סיפור הצלחה". אבל הדרך היתה דרך חתחתים.
--

עבורי לימודים באוניברסיטה הם תערובת של מוטיבציה, עניין, התמדה וגם לא מעט מזל.
אם את רואה את עצמך במקצוע - הייתי מנסה שוב, אולי במוסד אחר.

אם המקצוע לא מעניין אותך, הייתי לוקח הפסקה "להתאפס" ואז מחפש משהו יותר מתאים (היו בשרשור הזה הרבה טיפים).

בכל מקרה, להתקבל לטכניון ולהשלים שנה א' זה הישג פנומנלי, ומתי מעט יכולים להגיד שהם חלק מאותה קבוצה.

 

[Mitlabet196]

יהיה מעניין לשמוע, מה החלטת בסוף לעשות

 

[אחת בפורום]

לא הדיחו בגלל זה פשוט הציונים הרסו לי את המוטיבציה ללמוד ובסמסטר אחד לא ניגשתי לשום מבחן בגלל המצב הנפשי ופשוט זרקו אותי. בדיעבד אולי זה עדיף ואני גם עם הממוצע הזה לא הייתי מוצאת עבודה גם ככה. וגם לא הייתה לי מוטיבציה כבר ללמוד בגלל העומס והקושי. אז היה לי גם די ברור שזה יקרה מתישהו ויזרקו אותי

את לא חושבת שאם לא נגשת לשום מבחן והרגשת בקרייסס אמיתי זה זמן לעצירה ובדיקה איך את יכולה להקל על עצמך?
את יכולה אולי ללכת לאיזה טיפול או תרפיה אחרת בשביל להרגע, ובשביל לקבל כלים חשובים מאד בשביל שיהיה לך כח להחזיק מעמד בלימודים ובעבודה אחכ לא משנה איזו. לא נשמע שיש לך בעיה עם כשרון, רק אולי איזון..
המון בהצלחה! ותמיד תזכרי שאת בסדר גמור ומותר לך להלחץ ולהתייאש כשמתחשק לך...