תכירו אותי - פרוגרסיביות (המלצה על פודקאסט ובעיקר הביקורת עליו)

[אלוקים לא משחק בקוביות]

צהרים טובים,

נתקלתי ממש במקרה בסדרת הפודקסטים הבאה שבארבעת הפרקים הראשונים מוסבר מהם היסודות של התנועה הפרוגרסיבית ובשאר הפרקים הבאים הנושא מונגש באמצעות עניינים אקטואלים שונים. כל פרק הינו בין 20-30 דקות ומונגש בצורה רגועה וברורה. מאוד אהבתי את הפודקאסט והאופן שהמנחה מנגיש את המידע.

קרדיט לאלישע והזוויות.

מבוא: מה קרה לפרוגרסיביות [1]

שלום, וברוכים הבאים לאלישע והזוויות - עונה ראשונה על הפרוגרסיביות המערבית המודרנית.מוזמנים ליהנות מהפודקאסט והתמלול שלו בעוד פלטפורמות!אתר הבית של הפודקאסט: ...

www.youtube.com

וזאת הביקורת שלי על ארבעת הפרקים הראשונים ועל התנועה הפרוגרסיבית בכלל:

הפודקאסט מציג את הפרוגרסיבים כ-"אולטרה ליברלים", בעיקר באמצעות הציר שבין "שמרן" ל-"ליברל" ברוח של שינוי וקידמה. בעיני, התנועה הפרוגרסיבית אינה ליברלית בשום צורה.

לפי מיטב הבנתי, הרעיון היסודי של ליברליזם אינו חופש אלא שלאדם יהיה טוב. את הטוב הזה בדר"כ משיגים באמצעות מתן חופש לאדם, אבל לעתים נדירות דווקא לא.
כמו כן, החופש ניתן לאדם רק לאחר שאנו יודעים בוודאות שהחופש הזה לא יפגע באחרים, חופש אינו מהווה זכות טבעית הניתנת כמובן מאליו.
אחרי שהגדרתי את הבסיס, מותר לי לתהות מדוע מתייחסים לפרוגרסיבים כליברלים בכלל?

אם נחזור לשניים מארבעת היסודות של הפרוגרס מהפרק הרביעי בפודקאסט:

1. פרוגרסיבי נותן דגש ייתר על שיוויון. אם נציב לו דילמה מוסרית תיאורטית שאומרת שיש רק שני אזרחים במדינה ואחד מהם בוודאות יעבור עינויים קשים ואין לו ברירה אחת, אבל השני יכול לבחור שלא לעבור עינויים ויכול שכן, אז מבחינת התנועה הפרוגרסיבית שניהם צריכים לעבור עינויים קשים לשם עיקרון השיוויון. זה לא ליברלי, זה ההיפך.

2. הנקודה השנייה אומרת שמותר לפגוע ברווחתו ובחופש של האינדבדואל, למען הטוב הכללי. גם זה לא ליברלי בשום צורה, זה קרוב מאוד לעריצות ומדון. לדיקטטורה.

כמו כן, לא ברור לי הקשר בין ליברליזם או הרצון לחברה טובה, לבין איזשהו צורך הכרחי לפרק מסורות ומוסדות מן העבר. חלק יומרו שנהפוכו, לשמר אותם זה הכרח ליברלי וגם הוכחה לכך שמי שמוכן לשמר אותם אינו מעוניין לפגוע באחרים לשם הקידמה. בנוסף, מוטב לזכור שגם ליברל רוצה לשמור על רכוש ואולי עוד כמה דברים, וגם שמרנים רבים תומכים בשוק חופשי ובאוטונומיה אישית מבחינת המחשבה והיצירה והיזמות. ככה שבכלל לא ברור מדוע בוחרים להבדיל בין הקבוצות דווקא על הציר של שינוי מול שימור.

כשמם כן הם, פרוגרסיבים, רוצים אך ורק התקדמות ושינוי בכל דבר, על חשבון אלו שטוב להם כבר עכשיו. מבחינתם אין "אמת", גם 2 + 2 זה לא בהכרח 4. מותר ואף רצוי להטיל ספק בהכל ולהנדס הכל מחדש ככה שיטיב עם החלשים והמופלים בחברה. זה לא ליברליזם, זאת אנרכיה. הקטע של הגברת רוחמה וייס, המוצג בפרק השני, למעשה ממחיש עד כמה ניכר שאנשים בתנועה זו אינם מעוניינים בהכרח בטובת האדם, שזאת המטרה היסודית של ליברליזם כאמור, אלא פשוט מעוניינים לצאת נגד, להיות דווקאים, למרוד, להיות תמיד האופוזיציה, ללא תלות במצב, בזמן או בנושא. מה בין זה לבין ליברליזם אמיתי?

מרגיש שעובדים עלינו. יתכן ואני טועה, יתכן שחסר לי מידע, אשמח לשנות את דעתי.

 

[שלומו]

מרגיש שעובדים עלינו. יתכן ואני טועה, יתכן שחסר לי מידע, אשמח לשנות את דעתי.

יכול להיות שעבור פרוגרסיביות שני המוקדים של הציר הם לא קפיטליזם וסוציאליזם אלא אנרכיזם וקומניזם (שמבחינתי הן לא מילות גנאי אבל בפועל בעייתיות בגלל הרבה סיבות אחת מהן היא הרצון להשמיד את הקיים ועל חורבותיו לבנות עולם אחר לחלוטין).

ליברליזם זה מונח שמשתמשים בו באופנים שונים. אפשר לומר שהוא עוסק בהסכמים של קבוצות גדולות של בני אדם שמאפשרים חופש מוסכם עם מגבלות שחלות על כל הפרטים.
(המגבלות נובעות מתורת מוסר מסויימת. אפשר לטעון שתורת המוסר היא חלק מההגדרה של הליברליזם. בפועל תורת המוסר הנפוצה בעולם המערבי היא ההומניזם שהתפתחה מתוך יהדות, נצרות והלניזם.)


לכן אנרכיזם הוא אנטי ליברלי בגלל שהוא נגד הסכמים ומגבלות. וקומניזם הוא אנטי ליברלי כי הוא נגד חופש הפרט.

 

[יובל ממודיעין]

נשמע מאוד מעניין. אני אקשיב להסכתים הללו.

ליברליזם משמעותו חירות. הליברליזם הקלסי (משוייך לצד הימני של המפה הפוליטית) נותן בידי כל אדם להחליט על עצמו, רכושו ועסקיו (כולל משפחתו וילדיו), כלומר בעל עסק יכול להחליט שלבית העסק שלו לא יכנסו ג'ינג'ים, ולמדינה אין אפשרות לחייב אותו או להפעיל סנקציות כלפיו, מי ש"ישפוט" אותו אלו כוחות השוק והקהילה, למדינה יש מינימום התערבות, ותפקידה הוא לשמור על הסדר, הביטחון ואכיפת החוזים.

כיום המשמעות השתנתה והמילה "ליברלי" מגדירה חברה פתוחה, המאפשרת שילוב והכלה בחסות החוק, דבר המנוגד לרעיון הראשוני של חירות אישית, כי חברה ליברלית בחסות החוק מחייבת את האינדיבידואל לפעול בסט ערכים מסויים שהמדינה קבעה.

 

[קפה שחור]

לכן אנרכיזם הוא אנטי ליברלי בגלל שהוא נגד הסכמים ומגבלות. וקומניזם הוא אנטי ליברלי כי הוא נגד חופש הפרט.

שכחת אנרכו קפיטליזם
שזה חיבור של החלקים ה"טובים"*
*עבורי...

 

[SolidusMaximus]

כמו כל תנועה, זה לא משנה מה אומרים, אלא מה עושים.
הדוגמא הקלאסית היא יהדות ואסלאם, בשתיהן כתוב בכתבים עונשי מוות וכריתת איברים, אבל דת אחת כבר לא עושה זאת אלפי שנים.

האקדמיה נחמדה, משם התחילו הרבה דברים, אבל זה לא אומר שזו מהות דבר מסויים, כי איזה מלומד החליט עם עצמו.
ועד היום יש כאלה שישבעו שמרקסיזם מעולם לא נוסה, כי ברית המועצות היא no true Scotsman.

לכן קפיטליזם הוא הטהור, כי הוא טבעי, הוא לא נוסח במגדלי שן, הוא התחיל מהרגע שהאנושות יכלה. מובן שבנקאות רזרבה לא נולדה ביום, אבל הכל תולדה של הרצון ליותר.
בכלל, אם מסתכלים על מרכיבים אישיותיים באנשים, אפשר להבין למה הם מצדיקים תנועה כזו או אחרת, אמת זה משעמם.

 

[אלוקים לא משחק בקוביות]

יכול להיות שעבור פרוגרסיביות שני המוקדים של הציר הם לא קפיטליזם וסוציאליזם אלא אנרכיזם וקומניזם (שמבחינתי הן לא מילות גנאי אבל בפועל בעייתיות בגלל הרבה סיבות אחת מהן היא הרצון להשמיד את הקיים ועל חורבותיו לבנות עולם אחר לחלוטין).

הנקודה הזאת של "עד היסוד נחריבה" מעניינת אבל גם מפחידה מאוד. מעניינת במובן זה שגם הרבה צעירים שנדפקו בגלל העיתוי בו נולדו והיבטים דטרמיניסטים אחרים כנראה מעוניינים שהרבה חוקים, תקנות ומדיניות כלכלית ששוררת כאן והתאימה לדורות הקודמים, ישתנו ללא היכר בלשון עדינה. מה שעשוי לחולל אבטלה, ערך של נכסים של דורות קודמים, סטנדרטים אחרים בשוק העבודה ובתרבות ובחברה שיתאימו יותר לצעירים.

מדוע מרבים לדבר בשיח על מציאות חדשה בנוסח פרוגרסיבי, אבל חלילה מלהזכיר את הצורך הריאלי יותר "לחרב" מלא כשלים מבניים, פרקטיקות ונוהגי עבודה, פרוצדורות בירוקרטיות, משרדים מיותרים ומדיניות כלכלית שדופקת את הדור הצעיר?

לכן אנרכיזם הוא אנטי ליברלי בגלל שהוא נגד הסכמים ומגבלות. וקומניזם הוא אנטי ליברלי כי הוא נגד חופש הפרט.

זה נשמע מתחכם. תרשה לי לערבב בין פילוסופיה לפרקטיקה: זאת אומרת שאדם שחייב כלכלה בלי מגבלות רגולטוריות ובירוקרטיה גדולות כמו שנפוצות בישראל, בשביל לשגשג, לא מקבל במה רצינית בשיח. אנשים המעוניינים בקומוניזם או אנרכיה נהנים מקלות יחסית להביע רעיונות (תביט למשל בערוץ "הכישלון המוחלט" ביוטיוב), ובנוסף להם המייסטרים שנהנה מעודף הרגולציה ומתקנות וגופים ממש משונים שלא אמורים להתקיים בשוק חופשי אמיתי, גם כן שולט הלכה למעשה במצב העניינים (ולא רק בשיח). משמע, אלו שמחזיקים בדעה הנכונה שעובדת לפי המחקר הכלכלי - דווקא הם מפסידים במשחק הזה.

ומה עם היבטים לא כלכליים? האקדמיה הרבה פעמים מקדמת רעיונות כמו אזהרות טריגר או מודעות למיקרו-אגרסיות, בזמן שסטודנטים או אנשים בחברה עם קשיים אמיתיים ופוטנציאל אמיתי לפגיעה, זוכים להתעלמות. קשיים אמיתיים = היבטים רפואיים, נפשיים, בעיות סוציאליות אמיתיות, בעיות שקופות שמצויות "על הקשקש", קושי להתמודד מבחינה חברתית ועוד.

העולם עובד הפוך.

ליברליזם משמעותו חירות.

להבנתי, במובן המודרני ולא הקלאסי, ליברליזם משמעותו המעשית היא שלאדם יהיה טוב, היכולת לממש את עצמו, לזכות בחיים טובים. חופש הוא רק אמצעי לכך, וגם כזה שלא ניתן לאדם כמובן מאליו. חופש יינתן לאדם אחרי שהוכח שהחופש הזה לא פוגע באחרים.

Harm principle - Wikipedia

en.wikipedia.org

Harm principle — Wikipédia

fr.wikipedia.org

Liberalism (Stanford Encyclopedia of Philosophy)

כיום המשמעות השתנתה והמילה "ליברלי" מגדירה חברה פתוחה, המאפשרת שילוב והכלה בחסות החוק, דבר המנוגד לרעיון הראשוני של חירות אישית, כי חברה ליברלית בחסות החוק מחייבת את האינדיבידואל לפעול בסט ערכים מסויים שהמדינה קבעה.

איך זה שבעת המודרנית כמעט תמיד התוצר של רעיון מסוים - הוא ההופכי לו? מתסכל ממש.

האקדמיה נחמדה, משם התחילו הרבה דברים, אבל זה לא אומר שזו מהות דבר מסויים, כי איזה מלומד החליט עם עצמו.

מאלישע והזוויות דווקא התרשמתי באופן סובייקטיבי בלבד שתחומי מדעי החברה באקדמיה, והמרחב הפיזי האקדמי, בעת המודרנית מהווים בסה"כ איזשהו צינור או רשמקול לבטא דרכו את התחושות הייצריות, הקינאה, התסכול והרצונות הפטרנליסטיים של פרטים, אותם הם מסתירים בדר"כ, אבל בשפה "אקדמית" ולכאורה "סובלימטית". כאשר השאיפה בטווח הארוך היא שהמאווים שלהם יקבלו צורה מעשית בחוקים, בתקנות, בשפה, בתרבות, בעיתונות, בשיח ועוד. סוג של "נקמת הממורמרים".

בהתכתבות עם אלישע הוא למשל הזכיר לי את המושג "Luxury Beliefs" שטבע Rob Henderson בשנת 2019. המשמעות היא שיש אנשים ממעמד גבוה בדר"כ, שמרשים לעצמם לדגול או להאמין באמונות פרובוקטיביות כמו הזדהות עם פשעים או פושעים (קורבן של נסיבות פטריאכיות וכדומה), פירוק מוסד הנישואין וכדומה, כאשר ברור לכולם שהאנשים הללו עצמם כנראה יסבלו פחות מהשלכות התפיסות הללו, בזמן שאחרים יצטרכו לשלם מחיר ממשי גבוה יותר.

זה מתחבר בעיני עם הרושם שנוצר לי על האקדמיה ומדעי החברה בפרט, שפוקדים אותה אנשים עם אמצעים, לעתים כתחביב כי אין להם משהו טוב יותר לעשות בחיים ותארים זה נחמד לרזומה.

אם מסתכלים על מרכיבים אישיותיים באנשים, אפשר להבין למה הם מצדיקים תנועה כזו או אחרת, אמת זה משעמם.

אני לא חושב שאמת זה משעמם או שיש לאנושות מנדט לעוות את האמת. אבל אני כן חושב שבמסגרות כמו שוק העבודה, כלכלה, טכנולוגיה, מדע וכן הלאה, יש הרבה פחות פניות פסיכולוגית לעניינים וצרות של אנשים שתחילה נחשבים למעטים ושקופים יחסית, אבל גדלים עם השנים. עד כדי כך גדלים שכיום יש קבוצות גדולות של אנשים שכל מטרתם היא לשכנע שאין אמת, ושאנחנו אלו שנעצב וניצור את האמת שנוחה לנו ומשרתת את האינטרס האישי שלנו (על חשבון אינטרסים של אחרים)

התנועה הפרוגרסיבית מסמלת את העניין הזה לדעתי.