הטיעון הזה לא תופס לאג"ח צמוד. אם הוא יחכה לפדיון הוא לא יפסיד ריאלית.
הבעיה היא שלחכות לפדיון יכול לקחת הרבה מאוד זמן... שבו הכסף היה יכול לעשות דברים טובים יותר.
אבל הוא לא מדבר על אג"ח צמוד -
או שהנייר יעלה ואז אוכל למכור ברווח, או שהוא ירד ואני אחזיק לפדיון.
לחכות הרבה מאוד זמן זה לא בהכרח בעיה. אנחנו עושים את זה במניות כל הזמן. אם טוב לי 4% נטולי סיכון באג"ח ל30 שנה, טוב לי.
השאלה מה קורה כשאנחנו מצפים לקבל את הקרן חזרה, ומחשיבים אותה כחלק משמעותי מהתשואה. ככל שהטווח ארוך יותר, והאינפלציה משמעותית, הקרן מתאיינת, ריאלית.
זה דבר אחד להשקיע במניות ולראות איך אחרי הרבה זמן, ההשקעה המקורית זניחה ביחס לתשואה האחוזית.
וזה דבר אחר לקבל מאג"ח כל שנה קופון שלא גדל, אלא קטן ריאלית, אבל לבנות על הפדיון בסוף. אחרי X שנים, או אחרי Y שנים אינפלציוניות+, הפדיון בסוף שווה פחות מקופון או שניים.
זאת אומרת, "הכסף היה יכול לעשות דברים טובים יותר", זה כללי מדי. צריך לפרוט את זה ל-
א. הכסף היה יכול להיות במניות ולעשות דברים טובים יותר.
ב. הכסף היה יכול להיות באג"ח בריבית גבוהה יותר שאולי ישווק רק מחר או מחרתיים.
ג. שנים אינפלציוניות מאוד, ישחקו לך בדיעבד את התשואה, עד כדי לאיין אותה ריאלית. נאמר, אחרי 15 שנים מאושרות של קופון 4%, שנה של אינפלציה 100% - אתה תקוע ומופסד.
ד. גם אם נניח 50 שנות אינפלציה 3%, הכסף כמובן שואף לאפס, ואחרי X שנים לא יהיה שום ערך לפדיון הקרן, היא תשחק עד עפר. זה מתכנס, ואין הבדל גדול בין 100 שנה לבין נצח.
במילים אחרות, אם כל מה שאתה רוצה זה תזרים קטן, קבוע ובטוח, אתה אגנוסטי למחיר (יעלה? נמכור. ירד? נחכה לפדיון), ומקבל שאינפלציה יכולה לאיין את רוב ההשקעה,
זה יכול להתאים.