yossik
מודרטור
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 13,739
- דירוג
- 15,804
הרבה פעמים מתוך סקרנות אני קורא את מדורי ה"קריירה" בעתונות הכתובה אבל בעיקר האינטרנטית.
אני את שלי כבר השגתי ופרשתי מזמן אבל מידי פעם מתחשק לי לבדוק ולהתדעכן לראות לאן השוק פוזל ואילו משרות מבוקשות כי אולי זה גם רמז להשקעות עתידיות כי מדורי הדרושים והכתבות מלמדים אותנו מה קורה בתעשיות השונות.
לצערי, איך אומרים? 'הולך ופוחת הדור' ואני מתכוון לערך התוכן שהעתונות מספקת לנו כיום בנושא חיפוש קריירה. כתבים ומבקרים אמיתיים ורצינים? צריך לחפש בנרות וזכוכית מגדלת. כמעט כל הכתבות הן רדודות והן 'מטעם' או 'בשיתוף עם...' שמטרתן להעצים ולהאדיר או פרסומת סמויה לספר, משרד כזה או אחר או סתם כתבה כדי לעבות ולהוסיף חומר לאתר או לעיתון.
החלטתי לפתוח שירשור בנושא מכמה סיבות.
האחת היא לפתח דיון ענייני ולשמוע מהמצליחנים [לא מבחינה כספית] על ההצלחות בראיונות. איך עברתם את סבב הראיונות שלכם ואיך השגתם את הג'וב הנכסף. נקודות לדיון - על מה נשאלתם? עד כמה המראיין היה מודע לדרישות התפקיד. בדרך כלל בחברות בינוניות וגדולות יש מספר שלבים וראיונות ולפעמים אפילו שלושה כאשר הראיון הבא נעשה יותר ויותר ענייני וטכני.
הסיבה השניה היא עבור הצעירים והפחות מנוסים כמו יוצאי צבא חובה, יוצאי צבא קבע לאזרחות שבדרך כלל לא מכירים את השוק האזרחי, בוגרי אקדמיה טריים שמחפשים ומנסים והתברג לשוק העבודה.
כולי תקווה שתשתפו אותנו בנסיון שלכם כדי ללמוד וללמד.
אני אתחיל מהנסיון שלי.
אחת מהשאלות השנואות עלי היא כשהמראיין מבקש/אומר "ספר לי על עצמך"
וואי, וואי, יש לי כל כך הרבה מה להגיד על עצמי אבל האם בשביל זה התכנסנו?
אז שכן, פעם, לפני 20-30 שנים, בארה"ב זו הייתה שאלה חשובה. היום גם כן חשובה אבל החשיבות של התשובה היום ממש שונה מחשיבותה אז. כשעבדתי עם head hunters [ביטוי לסוכני גולגלות למציאת ג'ובים] בארה"ב הם תמיד ביקשו ממני להוסיף בסוף הרזומ'ה תחביבים ומה אני עושה בשעות הפנאי. צריך לזכור שפעם לא היו רשתות חברתיות והערכת עובד כחלק מעבודת צוות נקבעה גם כן ע"פ התחביבים שלו ומה מעסיק אותו בשעות הפנאי כי היה נהוג לערוך מפגשי חברה/מחלקה פעם בחודש/רבעון למינגלינג למען גיבוש. תמיד הוספתי בראש הרשימה 'גולף' [טוב, שיחקתי מיני-גולף עם הילדים] ואחר כך את כל השאר וזה עזר מאוד כי ההנהנלה הבחינה ב'פוטנציאל' שלי להתברג ולעלות בסולם הניהולי.
היום ה 'ספר לי על עצמך' חשיבותו בחיבור בין החיים האישיים שלנו לבין איך אנו יכולים לתרום לחברה.
לפני החזרה לארץ שלחתי קורות חיים לבערך 13 חברות מובילות בארץ וקיבלתי תשובות חיוביות מעשר חברות. קבעתי ראיונות לשבוע אחד, טסטי לארץ ולשמחתי קבלתי 5 הצעות עבודה. אבל השאלה 'ספר על עצמך' חזרה בכול ראיון עבודה. במקום עבודה פוטנציאלי אחד שאלתי את מנהל המחלקה למה חשוב להם להם מה אני עושה בחיי הפרטיים והתשובה היתה משהו בסגנון - כשאלך אתך ללאנץ' אני לא רוצה שישעמם לי ויהיה לנו על מה לדבר...הוא תן לי הצעת עבודה ואני קיבלתי את ההצעה שלו כי נוצרה כימיה ביננו.
עכשיו אני מעוניין לשמוע ממכם איך התנהלו הראיונות שלכם. אנא שתפו אותנו בסיפורי הצלחה ואם כשלתם גם כן ספרו לנו מה אתם חושבים שהכשיל אתכם ואילו טיפים אתם יכולים לחלוק עם הצעירים כדי שיוכלו לעבור בהצלחה. סה"כ, אין התאמה 100% לאף ג'וב והחשוב הוא לעבור את הראיון ולקבל את המשרה הנחשקת. אחר כך זה כבר לא משנה כי תעברו קורסים וסמינרים יעודיים לחברה עד הג'וב הבא...
אני את שלי כבר השגתי ופרשתי מזמן אבל מידי פעם מתחשק לי לבדוק ולהתדעכן לראות לאן השוק פוזל ואילו משרות מבוקשות כי אולי זה גם רמז להשקעות עתידיות כי מדורי הדרושים והכתבות מלמדים אותנו מה קורה בתעשיות השונות.
לצערי, איך אומרים? 'הולך ופוחת הדור' ואני מתכוון לערך התוכן שהעתונות מספקת לנו כיום בנושא חיפוש קריירה. כתבים ומבקרים אמיתיים ורצינים? צריך לחפש בנרות וזכוכית מגדלת. כמעט כל הכתבות הן רדודות והן 'מטעם' או 'בשיתוף עם...' שמטרתן להעצים ולהאדיר או פרסומת סמויה לספר, משרד כזה או אחר או סתם כתבה כדי לעבות ולהוסיף חומר לאתר או לעיתון.
החלטתי לפתוח שירשור בנושא מכמה סיבות.
האחת היא לפתח דיון ענייני ולשמוע מהמצליחנים [לא מבחינה כספית] על ההצלחות בראיונות. איך עברתם את סבב הראיונות שלכם ואיך השגתם את הג'וב הנכסף. נקודות לדיון - על מה נשאלתם? עד כמה המראיין היה מודע לדרישות התפקיד. בדרך כלל בחברות בינוניות וגדולות יש מספר שלבים וראיונות ולפעמים אפילו שלושה כאשר הראיון הבא נעשה יותר ויותר ענייני וטכני.
הסיבה השניה היא עבור הצעירים והפחות מנוסים כמו יוצאי צבא חובה, יוצאי צבא קבע לאזרחות שבדרך כלל לא מכירים את השוק האזרחי, בוגרי אקדמיה טריים שמחפשים ומנסים והתברג לשוק העבודה.
כולי תקווה שתשתפו אותנו בנסיון שלכם כדי ללמוד וללמד.
אני אתחיל מהנסיון שלי.
אחת מהשאלות השנואות עלי היא כשהמראיין מבקש/אומר "ספר לי על עצמך"
וואי, וואי, יש לי כל כך הרבה מה להגיד על עצמי אבל האם בשביל זה התכנסנו?
אז שכן, פעם, לפני 20-30 שנים, בארה"ב זו הייתה שאלה חשובה. היום גם כן חשובה אבל החשיבות של התשובה היום ממש שונה מחשיבותה אז. כשעבדתי עם head hunters [ביטוי לסוכני גולגלות למציאת ג'ובים] בארה"ב הם תמיד ביקשו ממני להוסיף בסוף הרזומ'ה תחביבים ומה אני עושה בשעות הפנאי. צריך לזכור שפעם לא היו רשתות חברתיות והערכת עובד כחלק מעבודת צוות נקבעה גם כן ע"פ התחביבים שלו ומה מעסיק אותו בשעות הפנאי כי היה נהוג לערוך מפגשי חברה/מחלקה פעם בחודש/רבעון למינגלינג למען גיבוש. תמיד הוספתי בראש הרשימה 'גולף' [טוב, שיחקתי מיני-גולף עם הילדים] ואחר כך את כל השאר וזה עזר מאוד כי ההנהנלה הבחינה ב'פוטנציאל' שלי להתברג ולעלות בסולם הניהולי.
היום ה 'ספר לי על עצמך' חשיבותו בחיבור בין החיים האישיים שלנו לבין איך אנו יכולים לתרום לחברה.
לפני החזרה לארץ שלחתי קורות חיים לבערך 13 חברות מובילות בארץ וקיבלתי תשובות חיוביות מעשר חברות. קבעתי ראיונות לשבוע אחד, טסטי לארץ ולשמחתי קבלתי 5 הצעות עבודה. אבל השאלה 'ספר על עצמך' חזרה בכול ראיון עבודה. במקום עבודה פוטנציאלי אחד שאלתי את מנהל המחלקה למה חשוב להם להם מה אני עושה בחיי הפרטיים והתשובה היתה משהו בסגנון - כשאלך אתך ללאנץ' אני לא רוצה שישעמם לי ויהיה לנו על מה לדבר...הוא תן לי הצעת עבודה ואני קיבלתי את ההצעה שלו כי נוצרה כימיה ביננו.
עכשיו אני מעוניין לשמוע ממכם איך התנהלו הראיונות שלכם. אנא שתפו אותנו בסיפורי הצלחה ואם כשלתם גם כן ספרו לנו מה אתם חושבים שהכשיל אתכם ואילו טיפים אתם יכולים לחלוק עם הצעירים כדי שיוכלו לעבור בהצלחה. סה"כ, אין התאמה 100% לאף ג'וב והחשוב הוא לעבור את הראיון ולקבל את המשרה הנחשקת. אחר כך זה כבר לא משנה כי תעברו קורסים וסמינרים יעודיים לחברה עד הג'וב הבא...
נערך לאחרונה ב: