פערי שכר בין בני זוג

[drfreedom]

שלום לחברי הפורום היקרים,

רציתי להעלות דיון לגבי פערי שכר בין בני זוג ובעיקר מצבים בהם האישה מרוויחה הרבה יותר מבן זוגה. אבל גם מקרים הפוכים בהם הגברים מרוויחים הרבה יותר מבנות הזוג.

האם זה מפריע לכם/לכן? אולי מפריע יותר עם הזמן ובייחוד שהפער הזה הולך וגדל?
אילו תחושות זה יוצר אצל נשים/גברים? האם לנשים זה עלול ליצור תחושות זלזול או חוסר הערכה כלפי בני זוגם?
האם זה יוצר חוסר שוויון בקבלת החלטות שונות? צורך לעשות בהכרח הסכם ממון ולהפריד חשבונות?

מעניין לקרוא כל מה שעולה על דעתכם בנושא!

 

[מתכנת]

יכול להיות שהשרשור הזה יעזור לך, יש בו התייחסות נרחבת גם לנושא פערי השכר:
בת/בן זוג לא קואופרטיבי
כמו כן מידע נוסף בשרשורים הבאים:
נושא נפיץ! - "כסף וזוגיות"
שני אנשים שלושה חשבונות

 

[adamshalev]

@drfreedom
למה אתה שואל?

 

[דוג]

הלוואי שאשתי לעתיד (שעדיין לא פגשתי) תרוויח יותר ממני

 

[בת העמק]

האם לנשים זה עלול ליצור תחושות זלזול או חוסר הערכה כלפי בני זוגם?

מעניינת השאלה הזאת.
כשהיינו צעירים, בתחילת הדרך, חשבתי שהלימודים שלו יביאו לנו פרנסה טובה ומרגיעה ולא הבנתי למה הוא זורק את זה לפח ומעדיף לעבוד עבודה שמכניסה שכר ממוצע ומטה. ככל שהתבגרתי, למדתי להעריך ולהתפעל מהבחירות שלו שנובעות מתוך רצון להנות ולגוון בעבודה. אז היו תקופות לא מעטות שבהן הרווחתי יותר ממנו והיו זמנים שהייתי מתוסכלת מאד מזה שהוא לא ממלא את הצד השני במשוואה (ההורות) כמוני ואפילו חשבתי לפעמים שאולי עדיף לבד. תודה לאל, ההתבגרות הביאה איתה חוכמה וסובלנות וגם הכרה בדברים הנפלאים שהוא כן הביא לחיי (כולל בחירות פיננסיות נבונות ביותר).

 

[גרהם]

שאלות מעניינות.
בזוגיות יש מישורים נוספים של שותפות מלבד הכלכלית. מהכרות שלי, כאשר יש בן זוג אחד שתורם יותר בכל או ברוב המכריע של המישורים, הוא מרגיש שזה לא הוגן מצד בן הזוג השני. אבל אם אחד מרוויח הרבה יותר, אבל השני הרבה יותר דואג לבית ולמשפחה, קל יותר לקבל זאת.

 

[רוני]

שאלה מעולה, חומר למחשבה, אספר לך כיצד אני התמודדתי עם פערים אלו במשך 28 שנות נישואין. מאחר וכבר מגיל צעיר קבעתי לעצמי יעד לעצמאות כלכלית (עבור זוג), מלחתחילה הסתמכתי רק על עצמי, אשתי לעתיד לא היתה כלולה במשוואה, שברתי את הראש כיצד אני עושה את זה, לאחר הנישואים, במשך 9 השנים הראשונות אשתי גידלה את הילדים ולא עבדה כלל, בשלב מסוים הישיבה בבית לא עשתה לה טוב, עודדתי אותה לצאת לעבוד תוך הבטחה שהשכר מהעבודה יופקד בחשבון נפרד על שמה, והיא תחליט לגביו, כך זה ממשיך עד היום.

במבט לאחור מעולם לא חשבתי על נושא זה, היתרונות היו שזה חסך לי מתחים מיותרים עם בת הזוג, והקנה לי (כיום אשתי מודה ושמחה על זה) בלעדיות, לעיתים רחוקות לאחר ויכוחים ברמה סבירה (ניתן להבין זאת, בכל זאת התנהלתי בדרך לא שיגרתית מהבחינה הכלכלית) על החלטות כלכליות.

כיום אני מחנך את שני הבנים באותה הדרך, הם בגילאים 22 ו 25.5 , בניתי להם תקציב להתנהלות חודשית, ותקציב יעד לעצמאות כלכלית עבור זוג, בשבוע הבא הם אמורים לרכוש את הנכס המניב הראשון שלהם בחו"ל (כבר היום הם שותפים איתי באחוז מסוים בנכס שרכשתי בעבר בחו"ל). הבן הגדול נמצא בזוגיות רצינית במשך שנתיים, בת הזוג שלו(בחורה מדהימה, מחושבת ועצמאית) לא נכללת כלל במשוואה.
במידה ויממשו את הזוגיות שלהם לכדי נישואים, אין לו כל ציפיות כלכליות מהצד השני, וכאשר אין ציפיות אין מתחים ואכזבות.

בני הדור הצעיר צריכים לזכור שהעבודה היא זמנית (25 - 30 שנים) החיים בזוגיות יכולים להמשך עבורם 50 - 60 שנים, להכניס למשוואה של הזוגיות מתחים עקב פערי שכר, לא יואילו לאף אחד.
אין כאן פתרון מושלם, אבל לדעתי ומניסיוני עדיף שכל אחד יבחן את עצמו מבלי לבחון את בן או בת הזוג בתפוקה הכלכלית שהם מניבים עבור התא המשפחתי, במהלך החיים ,הזוגיות צריכה להתמודד עם אתגרים רבים, מיותר להוסיף לזה את נושא פערי השכר.

גם בשותפות עסקית יש פערים בין התרומה של כל אחד מהשותפים !

 

[c881]

@drfreedom
למה אתה שואל?

השערה ראשונה - סטודנט שמחפש תשובות למחקר.

 

[ogi]

בשלב מסוים הישיבה בבית לא עשתה לה טוב, עודדתי אותה לצאת לעבוד תוך הבטחה שהשכר מהעבודה יופקד בחשבון נפרד על שמה, והיא תחליט לגביו, כך זה ממשיך עד היום.

+1
הרעיון של חשבון נפרד על שמה נשמע לי חכם בנסיבות שתיארת, כי זה מגביר מוטיבציה ונותן תחושת השג כשהיא רואה את הסכום שהרוויחה נצבר, במקום שייעלם בתוך תיק הנכסים הכללי. בנוסף, נשמע שיש לך דומיננטיות(-יתר?) בהחלטות כלכליות, ואני מתאר לעצמי שחשבון נפרד על שמה מאזן את זה במידת מה.

 

[drfreedom]

למה אתה שואל?

השערה ראשונה - סטודנט שמחפש תשובות למחקר

לשאלתכם וניחושכם אני נמצאת בזוגיות כזו, בה אני מרוויחה יותר. ברור שיש המון רבדים בזוגיות פרט לכסף ואם לא היה בהם טוב לא היה בכלל על מה לדבר. במקרה שלנו דווקא הבן זוג הוא זה שהעלה את הצורך בהסכם ממון וחשבונות נפרדים ולא אני. אני אפילו נעלבתי בהתחלה מאוד ואני לא מתחברת להתחשבנות הזו כ"כ. עם הזמן למדתי לקבל את זה ולראות את היתרונות שבהתנהלות הזו. אחת מהן זה מה ש @רוני ציין שכל אחד מתנהל באופן עצמאי וזה חוסך מתחים. כל אחד עצמאי בתוך הזוגיות ומחליט בעצמו איך לבזבז את הכנסותיו. עם זאת, זה יוצר איזה שהוא פילוג מובנה - מה קורה כשמישהו מצליח לחסוך יותר ורוצה לצאת לחופשה, או להתפנק במשהו (אני יודעת שזה לא סולידי אבל נגיד שפעם ב מותר) והשני לא יכול לאפשר לעצמו? כשרוצים לקנות משהו ולכל אחד יש "תקציב" שונה...לא יודעת זה מוזר.

לדעתי ומניסיוני עדיף שכל אחד יבחן את עצמו מבלי לבחון את בן או בת הזוג בתפוקה הכלכלית שהם מניבים עבור התא המשפחתי

זה אכן "הפתרון" שאני מנסה לסגל לעצמי מחשבתית. במיוחד לאור העובדה שבן הזוג לא כ"כ מתחבר/חותר לעצמאות כלכלית...מאוד סקפטי שזה אפשרי. אז לכל אחד תוכנית משלו. מצד אחד אין ציפיות אין אכזבות מצד שני, כאישה, (אזהרה:משפט לא פמינסטי בדרך) יש לנו ציפייה בכל זאת שהבן זוג יקנה לנו ביטחון גם במישור הזה...שלא הכל יהיה "מוטל על כתפיי" מה שנקרא...

 

[drfreedom]

כיום אני מחנך את שני הבנים באותה הדרך, הם בגילאים 22 ו 25.5 , בניתי להם תקציב להתנהלות חודשית, ותקציב יעד לעצמאות כלכלית עבור זוג, בשבוע הבא הם אמורים לרכוש את הנכס המניב הראשון שלהם בחו"ל (כבר היום הם שותפים איתי באחוז מסוים בנכס שרכשתי בעבר בחו"ל). הבן הגדול נמצא בזוגיות רצינית במשך שנתיים, בת הזוג שלו(בחורה מדהימה, מחושבת ועצמאית) לא נכללת כלל במשוואה.

רוני, ילדיך בהחלט ברי מזל! כל הכבוד שאתה מדריך ועוזר להם בדברים שלא מלמדים בבית ספר הלוואי והוריי היו מכניסים לי את המודעות הזו מגיל צעיר יותר ואין לי ספק שאתקן את זה עם ילדיי.

 

[daat99]

רוני, ילדיך בהחלט ברי מזל! כל הכבוד שאתה מדריך ועוזר להם בדברים שלא מלמדים בבית ספר הלוואי והוריי היו מכניסים לי את המודעות הזו מגיל צעיר יותר ואין לי ספק שאתקן את זה עם ילדיי.

+1

 

[רוני]

רוני, ילדיך בהחלט ברי מזל! כל הכבוד שאתה מדריך ועוזר להם בדברים שלא מלמדים בבית ספר הלוואי והוריי היו מכניסים לי את המודעות הזו מגיל צעיר יותר ואין לי ספק שאתקן את זה עם ילדיי.

לצערי הדור הצעיר היום אינו יכול להיות שענן, או פסיבי כמו הדור שלי והדורות שלפני, לדעתי כדי לצלוח את האתגרים הכלכליים העומדים בפני הדור הצעיר היום, עם הרבה משתנים וחוסר ודאות, לא מספיק ללמוד את המקצוע הנכון, יש צורך בלהיות ווירטואוז פיננסי.

 

[רוני]

לשאלתכם וניחושכם אני נמצאת בזוגיות כזו, בה אני מרוויחה יותר. ברור שיש המון רבדים בזוגיות פרט לכסף ואם לא היה בהם טוב לא היה בכלל על מה לדבר. במקרה שלנו דווקא הבן זוג הוא זה שהעלה את הצורך בהסכם ממון וחשבונות נפרדים ולא אני. אני אפילו נעלבתי בהתחלה מאוד ואני לא מתחברת להתחשבנות הזו כ"כ. עם הזמן למדתי לקבל את זה ולראות את היתרונות שבהתנהלות הזו. אחת מהן זה מה ש @רוני ציין שכל אחד מתנהל באופן עצמאי וזה חוסך מתחים. כל אחד עצמאי בתוך הזוגיות ומחליט בעצמו איך לבזבז את הכנסותיו. עם זאת, זה יוצר איזה שהוא פילוג מובנה - מה קורה כשמישהו מצליח לחסוך יותר ורוצה לצאת לחופשה, או להתפנק במשהו (אני יודעת שזה לא סולידי אבל נגיד שפעם ב מותר) והשני לא יכול לאפשר לעצמו? כשרוצים לקנות משהו ולכל אחד יש "תקציב" שונה...לא יודעת זה מוזר.

זה אכן "הפתרון" שאני מנסה לסגל לעצמי מחשבתית. במיוחד לאור העובדה שבן הזוג לא כ"כ מתחבר/חותר לעצמאות כלכלית...מאוד סקפטי שזה אפשרי. אז לכל אחד תוכנית משלו. מצד אחד אין ציפיות אין אכזבות מצד שני, כאישה, (אזהרה:משפט לא פמינסטי בדרך) יש לנו ציפייה בכל זאת שהבן זוג יקנה לנו ביטחון גם במישור הזה...שלא הכל יהיה "מוטל על כתפיי" מה שנקרא...

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם, לאשתי יש חשבון נפרד, כמו כן לשנינו יש חשבון משותף, אני בעצם מפרגן לה להחליט כיצד להתנהל עם ההכנסות שלה משכר העבודה, לגבי היתר אני דואג, מצב זה חוסך לנו חיכוכים בנושאי צריכה כפי שהיו לעיתים בעבר כשלא עבדה, בעצם הרגישה לא בנוח לדרוש כסף עבור דברים שהיו חשובים לה.

 

[האופטימית]

מצד אחד אין ציפיות אין אכזבות מצד שני, כאישה, (אזהרה:משפט לא פמינסטי בדרך) יש לנו ציפייה בכל זאת שהבן זוג יקנה לנו ביטחון גם במישור הזה...שלא הכל יהיה "מוטל על כתפיי" מה שנקרא...

כמה שאני בדרך כלל בגישה הפמיניסטית, גם אני הרגשתי בהתחלה כשנכנסתי לתחום של העצמאות הכלכלית קצת טינה כלפי בן זוגי שלא שיתף פעולה כלל והכל נפל עליי. ציפיתי (שלא בדרך רציונלית) שאני אעלה את הרעיון והוא יקח את המושכות לידיים וינווט אותנו לעבר העצמאות הכלכלית. זה עדיין לא קרה והבנתי שאם זה משהו שאני באמת רוצה כדאי שאני אקח את עצמי בידיים ואתחיל לעבוד על זה. כיום, 3 שנים אחרי שנכנס לי הג'וק של העצמאות כלכלית, אני עדיין מובילה אבל הוא נהפך להיות שותף פעיל מה שבהתחלה הוא כלל לא היה מעוניין בתחום. העצה הכי טובה שיש לי לתת לך זה לתת לזה זמן, אולי כשהוא יתחיל לראות תוצאות הוא ישנה את דעתו. תתחילי לפעול, לבד תקדמי את מה שאת מאמינה בו, ותשתפי אותו בהצלחות שיראה ויאמין שזה אפשרי. כי האמת שאולי חונכנו בגישה שבן הזוג צריך לדאוג לנו כלכלית אבל כנשים היום יש לנו את היכולת לדאוג לכך בעצמנו ומחקרים מראים שאנחנו אפילו יותר טובות בזה אז לכי על זה

אחותי בדיוק שאלה אותי על פערי שכר, היא התפלאה על כך שאני משתפת את בן זוגי בכל ההחלטות הכלכליות ולא מרגישה צורך להסתיר שום דבר. כיום היא וחבר שלה מתחלקים בכל ההוצאות הקשורות והיא מרגישה ממש לא בנוח שיש לה הרבה יותר כסף ממנו והיא מרוויחה יותר ממנו. חברה שלי התחתנה עם מישהו שמרוויח פחות ממנה, היא גם הגיעה עם הון עצמי לא קטן מה שעזר להם לרכוש את הדירה שלהם למגורים וגם רכב משלה שלא היה לו. היא הרגישה עם זה קצת לא נעים לפני החתונה ואז עזרתי לה להבין שעדיף שיש לה את זה לתת את זה עבור שניהם מאשר ששניהם יהיו עם משכורת נמוכה בלי בית ובלי רכב וגם בעלה חושב ככה כך שאין שום בעיה.

הדעה האישית שלי היא שזוגיות אמורה להיות מבוססת על שיתוף פעולה לא על התחשבנות. לא כלכלית ולא מבחינת המשק בית. אם אני עמוסה בעבודה אני יודעת שבן הזוג שלי יעשה כלים או קניות ודברים שאני בדרך כלל עושה בבית ואם הוא עמוס הוא יודע שאני אנקה ואסדר ואעשה את הדברים שהוא בדרך כלל עושה. אותו הדבר עם כסף אם אני מבקשת שנחסוך יותר הוא יקבל על עצמו חלק מהמשימות ויוריד עלויות איפה שהוא יכול. זה הכל עניין של מציאת האיזון שמתאימה לאותה הזוגיות וכמובן תקשורת טובה ורצון לשיתוף פעולה. תזכרי שבסוף אם הגעת לעצמאות כלכלית, אידיאלית שניכם בכלל לא צריכים לעבוד למחייתכם אז השאלה של מי מרוויח יותר פשוט לא רלוונטית.

 

[הדס]

לעניין הסכם הממון- רצוי כאשר יש הבדל של סדרי גודל בנכסים *לפני החתונה*. כל מה שנצבר לאחר החתונה גם ככה שייך לשני בני הזוג (כולל זכויות פנסיוניות אם אני לא טועה).
לעניין הבדל בהכנסות- אני חושבת שזה מאוד תלוי איך את רואה את השותפות שלכם. החיים הם גם די דינמים. למשל נולדים ילדים- וזה מאוד משנה את סדרי העדיפויות. ואולי את או הוא תחליטו להחליף עבודה ושווי המשקל הכלכלי ישתנה. החלטות לדעתי ראוי לקבל ביחד, בלי קשר למי מרוויח יותר. לא "האם אני אקנה את הקפה הזה? רגע אני אתקשר לבן זוגי להתייעץ", אלא להחליט למשל מה כן ומה לא (כן קפה פעם ב, לא 3 קפה כל יום). מטרות לחיים יעזרו, כי תוכלו לבחון כל החלטה לאור המטרות שהצבתם לעצמכם.

 

[adamshalev]

כל מה שנצבר לאחר החתונה גם ככה שייך לשני בני הזוג

כברירת מחדל. לא אם מסדירים את זה בצורה נכונה וחוקית בהסכם ממון (הסכם ממון יכול להיות גם לא תקף במקרים מסויימים).

 

[שודד הפינג פונג]

רציתי להעלות דיון לגבי פערי שכר בין בני זוג ובעיקר מצבים בהם האישה מרוויחה הרבה יותר מבן זוגה.

בהנחה שחיים משותפים זו עסקת חבילה אחת גדולה, אז..
מאוד תלוי בשאר תנאי העסקה. יכולת השתכרות זה נתון בהחלט חשוב, אבל יש חשובים ממנו.
מן הסתם אם אני מפסיד כלכלית ולא מרוויח יחס מועדף או רגש מיוחד או משהו אחר שגורם לי לרצות להיות שם, זה סוף הסרט.
בהנחה שיש בית, ומשפחה, ושמחה, והלב מתרחב מכל מיני דברים. כמה אלפים/עשרות אלפים/מאות אלפים/מיליונים - לפה או לשם, לא יגרמו לי להחליט אחרת.

 

[שודד הפינג פונג]

לדעתי ומניסיוני עדיף שכל אחד יבחן את עצמו מבלי לבחון את בן או בת הזוג בתפוקה הכלכלית שהם מניבים עבור התא המשפחתי

1+
משפט חכם ויפה מאוד, נכון כמובן בכל המישורים, לא רק הכלכליים.
אני באופן אישי יכול להודות שלא תמיד מצליח בכך, אבל בהחלט משהו לשאוף אליו.

 

[drfreedom]

@האופטימית - מעניין לקרוא את הטיפים והסיפורים ששיתפת. גם אני משתפת הכל ולא מסתירה כלום מבן זוגי. גם הפסקתי מזמן לחפור בעניין העצמאות כלכלית וממשיכה בשקט בתוכנית כמו שאמרת.. מה שכן הוא ממש לא בזבזן ואני יודעת שהוא מאוד מחושב וחוסך ככל שמתאפשר לו. הוא פשוט לא מנהל את זה בקפדנות כמוני וגם נרתע משוק ההון. אבל מן הסתם יותר קל כשהמשכורת יותר גבוהה. ההתקדמות ליעד החסכון יותר מהירה...
מקווה מאוד שהוא יהיה שותף לזה מתישהו במהלך הדרך כמו שקרה במקרה שלך הזמן יעשה את שלו

בהנחה שיש בית, ומשפחה, ושמחה, והלב מתרחב מכל מיני דברים. כמה אלפים/עשרות אלפים/מאות אלפים/מיליונים - לפה או לשם, לא יגרמו לי להחליט אחרת.

זה נכון מאוד. לא שווה כלום אם אתה בבית או מערכת יחסים שלא נעים בה..