גם אני לא רואה את העתיד כמוך, ממש לא מרגש אותי
וחוץ מזה, נורא מוזר לי שאנשים אשכרה נותנים עצות לאדם "תעשה ככה וככה...אל תעשה ככה...אתה תתחרט". מה יש לכם? מאיפה העוז להגיד למישהו (שהוא לא אתם) באיזה כיוון עליו לבחור? תנו רעיונות, תחשבו איתו, תשאלו אותו יותר - אבל תזכרו שאתם לא תהיו שם איתו כשהוא יבחר לפי עצתכם ויתאכזב.
מעניין כמה עובדים בישראל ממש "משתתפים בפיתוח" במובן שהם יוצרים משהו חדש שמשנה חיים.
גם אלו שכן ברוב המקרים מהווים בורג קטן בתוך מערכת גדולה. ובכל זאת זה נחמד.
אתה רואה את העתיד? זה עם מכונת זמן או עם משקפיים שכשלובשים אותן רואים את מה שיהיה? תמיד תהיתי איזה טכנולוגיה תנצח.
קצת עצוב לי שפירשת את האמירה שלי "תעבדו בעבודה שמכניסה כסף" בתור "תוותרו על החלומות שלכם כדי לאגור כסף".
מניסיוני האישי בלבד - שום דבר לא מפצה סבל מעבודה.
אין בינינו שום ויכוח זה הכל בראש שלך.
עבודה בהייטק, עם כל הביקורת שיש לי כלפיה, היא עדיין לא סבל.
מסכים ומסכים.
אני חושב שהטענה כוונה כלפי מי שלא מרגיש כמוך ולא כאמירה כללית על כל העובדים בכל המשרות.
זה כי אתה חושב שיש לך מושג ואין לך.
לא ויכוח, דיון, אתה אומר את דעתך, אני את דעתי, אחרים את דעתם. ככה עובד העסק הזה.
אוקיי, אז בוא נסכים לפחות שקיימות שתי גישות לנושא:
יש מחשבות שמותר לחשוב בגיל 18 וכיף לזכר אחר כך איך פעם חשבת מחשבות כאלו...
ממש לא. הוראה זה מקצוע בפני עצמו ומי שאין לו את האוריינטציה/ ניסיון לא יכול סתם להכנס לכיתה, בטח שלא לכיתת 5 יחידות רק על סמך ידע של שנה א ואפילו לא של שנה ג' במקצוע מדעי.
זה חתיכת אתגר!
