עצה פסיכולוגית/כלכלית לגבי ירושה צפויה

[ayeletavr]

הי, אני מתנצלת על הסיפור החושפני, אבל לא יודעת עם מי להתיעץ, ואשמח לקבל דיעות דווקא מאנשים אובייקטיבים שאין להם אינטרס בעניין. מנסיוני העיצות שמקבלים בפורום הזה טובות ומועילות, אז מנסה את מזלי..
אנחנו במשפחה שלושה ילדים, מלבדי אח גדול ואחות צעירה. שלושתנו בטווח גילאים 35-42, רווקים ללא ילדים וללא רכוש. הורינו בגיל 70 פלוס. לי יש עבודה יציבה ושכר יפה, אבל אחי ואחותי חיים מעבודות לא קבועות בשכר מינימום ונתמכים הרבה ע"י ההורים. אני גם לא צופה שמצב זה ישתנה בשנים הקרובות אלא רק ילך ויחמיר. אחי מקבל את מלוא שכ"ד מההורים ומועסק ע"י קרובת משפחה שצפויה לפרוש לפנסיה בשנים הקרובות (מה יהיה אח"כ אלוהים יודע), ואחותי גרה בשכירות עם שותפים וגם מקבלת עזרה רבה מההורים. לא אפרט כאן את כל הסיבות לכך שהאחים שלי "לא מסודרים", אבל בואו נגיד שזה תמהיל של סיבות אובייקטיביות מוצדקות וגם של עצלות, פינוק, התנהלות לא נכונה עם הכסף וידיעה שתמיד יהיה מי שיציל אותם. מבחינת ירושה עיקרית צפויה מהורי - ברשותם הדירה בה הם גרים כעת, ועוד 2/3 דירה של הסבתא ז"ל (השליש הנותר שייך לדוד שלי). הנכסים אמורים להתחלק שווה בשווה בין שלושתנו. הצעתי להורי שאקנה מן הדוד את שליש הדירה שלו בתנאי שבעתיד אקבל את 2/3 הנותרים (ואחי יקבלו את הדירה של ההורים ששווה כספית לפי 2 ממה שאני אקבל, כך שזה יוצא הוגן). משיקולים שונים ההורים שלי מתקשים להכריע בעניין ובינתיים הזמן עובר. כמו כן הורי מודעים לבעיות של אחי ואחותי ומודאגים מאוד ממצבם, אך אין להם את היכולת "לנער" אותם ולהתעמת איתם בנוגע למציאת עבודות עם שכר גבוה יותר וחוסר תלות בהם.
החששות שלי:
א. שלאחר 120 של ההורים שלי אני אצטרך לתמוך באחי ואחותי כלכלית (מה שאין ביכולתי וגם ברצוני לעשות כי זה נראה לי לא הוגן).
ב. שלאחר 120 של ההורים, אחי ואחותי "יתפסו" את שתי הדירות כי לא יהיה להם היכן לגור ולא יוכלו לשכור דירות ברשות עצמם ואני אשאר בלי כלום.. אני גם לא רואה את עצמי עומדת בחוסן מול המניפולציות שלהם והטיעונים שיגורו ברחוב אם לא אתן להם לגור בדירות. מבחינתי אין באפשרותי לקנות כרגע דירה באיזור המרכז (יכולה אבל לא מעוניינת להוציא את כל כספי על זה, שזה מה שאצטרך לעשות, פלוס משכנתא של עשרים שנה).
מצד אחד מרגישה לא נעים ללחוץ על ההורים שלי ולנהל איתם שיחות "יום הדין" על מה יקרה לאחר מותם, ומצד שני די בטוחה שזה התסריט אשר יהיה. המחשבות על כך ממש מדירות שינה מעיני..
אופציה שניה - להתרחק מהמשפחה פיזית ונפשית, לקנות דירה זולה בפריפריה בלי קשר לירושה של הורי ופשוט לא להסתמך עליה. המחיר כאמור, ניתוק מהמשפחה ומהחברים באיזור המרכז.
האם למישהו יש עצות טובות? או למי אני יכולה לפנות כדי להתיעץ בקשר לזה?

 

[ABCDEFG]

In my humble opinion:

1. את לא צריכה לסמוך כלכלית על אף אחד מלבד עצמך.
2. אני לא חושבת שיש חובה מוסרית לתמוך באחייך כלכלית, אם כי אני אישית הייתי מרגישה צורך לתמוך באחי לו היה במצב דומה. אם את חוששת מויכוחים, הייתי מציעה לך בזהירות לנהל שיחת הבהרה עם אחייך לגבי העתיד.
3. צוואה היא דבר הכרחי במשפחות בהן יותר מילד אחד. אולי לנהל שיחה עם הורייך על יום מותם איננה נעימה, אך לדעתי הידיעה שיהיו חיכוכים (שתיאורתית יכולים להגיע לכדי קרע) בין ילדהם היא לא נעימה אפילו יותר.
4. עד שאת לא מגבשת תוכנית, אל תדברי על הנושא עם אף אחד מבני משפחתך.

מאחלת הצלחה ובריאות טובה לך ולמשפחתך.

 

[ayeletavr]

In my humble opinion:
3. צוואה היא דבר הכרחי במשפחות בהן יותר מילד אחד. אולי לנהל שיחה עם הורייך על יום מותם איננה נעימה, אך לדעתי הידיעה שיהיו חיכוכים (שתיאורתית יכולים להגיע לכדי קרע) בין ילדהם היא לא נעימה אפילו יותר.
4. עד שאת לא מגבשת תוכנית, אל תדברי על הנושא עם אף אחד מבני משפחתך.

מאחלת הצלחה ובריאות טובה לך ולמשפחתך.

א. ההורים שלי רוצים לעשות צוואה, אך לחלק כל דירה שווה בשווה בין שלושתנו, מה שבודאות יצור חיכוכים וגם יצור את החשש שלא אוכל לממש את השליש שלי כי האחים שלי יגורו בדירות ולא ישלמו לי את חלקם בשכירות.
ב. לא הבנתי למה לא לדבר עם בני משפחתי - הרי כן צריכה לשוחח עם ההורים בקשר לחששות שלי ומה אפשר לעשות בנידון.
ג. תודה רבה על האיחולים

 

[בת העמק]

מצד אחד מרגישה לא נעים ללחוץ על ההורים שלי ולנהל איתם שיחות "יום הדין" על מה יקרה לאחר מותם

את צודקת בתחושה. הורים לא אוהבים לחשוב על חלוקה לא שווה בין הילדים ואפילו אם כן- יעדיפו לתת יותר למי שמצבו טוב פחות.
אם האחים שלך ישמעו על ההצעה שלך, יש סיכוי שהם יחשבו שאת פועלת רק לטובתך על חשבונם (הייתי בסרט דומה) ואז יפעילו לחץ נגדי ולהורים אין כוח לריבים.

אופציה שניה - להתרחק מהמשפחה פיזית ונפשית, לקנות דירה זולה בפריפריה בלי קשר לירושה של הורי ופשוט לא להסתמך עליה. המחיר כאמור, ניתוק המהשפחה ומהחברים באיזור המרכז.

אני לא חושבת שמרחק פיזי בארצנו הקטנטונת יגרום לניתוק. אם את רוצה להתנתק ממשפחתך אז זה לא קשור למרחק.
אני הייתי מרוחקת פיזית מרוב חבריי ומכל משפחתי וזה לא מנע לרגע את הקשר החם.

שלאחר 120 של ההורים שלי אני אצטרך לתמוך באחי ואחותי כלכלית (מה שאין ביכולתי וגם ברצוני לעשות כי זה נראה לי לא הוגן).

גם אני חששתי מזה ואני אכן עוזרת פה ושם לאחים שלי, אבל אני לא תומכת באופן סדיר באף אחד ולא נראה לי שזה משהו שבכלל מצפים מאחים. בעצם, זה נשמע לי שאת רוצה לנתק קשר מהם על בסיס חשש מדומיין (את לא חייבת להם כלום).

למי אני יכולה לפנות כדי להתיעץ בקשר לזה?

יש נושאים בחיים שאין להם כתובת ברורה לייעוץ. אפשר אולי לחפש בגוגל סיפורים כאלה, הם לא נדירים, ולשאול אנשים שהיו במצבים כאלה אבל בסוף זה רק מה שהלב שלך יגיד.

 

[ABCDEFG]

ב. לא הבנתי למה לא לדבר עם בני משפחתי - הרי כן צריכה לשוחח עם ההורים בקשר לחששות שלי ומה אפשר לעשות בנידון.

כן לעשות: לדבר עם ההורים או האחים אחרי שהחלטת מה המטרות שלך ומה את רוצה.
לא לעשות: לספר לדודה מירי כמה את כועסת על האחים.

 

[אנון נימוס]

הרעיון שלך למנוע חיכוך על ידי הפרדת בעלות על נכסים הוא נבון, אם החשש של ההורים הוא שיש הפרש משמעותי בין הדירה שלהם ו 2/3 הדירה של הסבתא אפשר לסדר את זה על ידי מנגנון פיצוי מוסכם בצוואה
(הערכת שמאי לנכסים, ותשלום כספי או "שכד" לתקופה)
עדיף שכמה שפחות אנשים שונים יחזיקו באותו נכס
אחד רוצה לגור בו, השני רוצה להשכיר השלישי רוצה למכור

לגבי תמיכה אם אחיך אינם במצב שהם זקוקים לאפוטרופסות אז אין לך סיבה לחשוש

 

[c881]

* להתחיל ליצור מצב שווא של צורך בעזרה.
* לקנות דירה עם משכנתא גדולה - לא יכולה לעזור לאף אחד אחר.
* למצוא עבודה כרופאה ביבשת אחרת ובבוא היום לדרוש את חלקך נזיל.

 

[tlc m]

החשש שלא אוכל לממש את השליש שלי כי האחים שלי יגורו בדירות ולא ישלמו לי את חלקם בשכירות.

אני איתך בחשש שהאחים יגורו בדירה של ההורים ולא תוכלי לממש את חלקך בה. אני גם לא רואה דרך איך לשכנע את הוריך להתאמץ מאוד בנושא עכשיו ולהתגבר על מחאת האחים ולהכין כבר מעכשיו מצב שתהיה חלוקה שווה.להיפך,נראה לי שזה מאוד באינטרס של הוריך להגדיר בצוואה חלוקה שווה, כך הם גם יוצאים מולך בסדר, וגם יודעים שמה שיקרה הוא שלאחים לפחות תהיה קורת גג. הם לא עושים את זה מרוע לב אליך, הם משוכנעים (וכנראה בצדק, לפי מה שסיפרת כאן על עצמך) שאת כבר תסתדרי.
במקומך הייתי מתחילה להתייחס לדירה של ההורים כאבודה,
ומתחילה לארגן את חיי (הנפשיים והכלכליים) בהתאם.
לגבי הדירה של הסבתא, איך האחים יגורו בה? האם הדוד ויורשיו יסכימו שהם יגורו בה כשהסיכוי לקבל מהם שכר דירה הוא אפסי? כלומר האם את מעריכה שהדוד יסכים להפסיד את חלקו על מנת לאפשר קורת גג לאחייניו?

 

[tlc m]

* להתחיל ליצור מצב שווא של צורך בעזרה.

אני חושבת שהנזק הנפשי של הסיכון להזדהות בסופו של דבר עם מצג השווא הזה ולאמץ נקודת מבט של נזקקות, או לחילופין המאמץ הנפשי לשמר את הזהות שלך מנוגדת למג השווא אותו תנסה להציג כאמיתי -
הנזק מאחד משני אלו גדול על הרווח האפשרי.

 

[גרהם]

האם ההורים רוצים להוריש באופן שווה?
סביר שכן אבל לא ודאי.

אם כן הפתרון די פשוט אבל יעלה מעט כסף.
לשתף בחשש של שותפות בדירות (מצב בעייתי גם כשכולם מסודרים כלכלית) ולכן שהכוונה תקבע שהשירות יימכרו והיורשים יחלקו בכסף. כל אחד יוכל לקנות בשליש שלו דירה לפי אמצעיו.
העלות תהיה של עורך הדין שימונה לממש את הדירות.

 

[ayeletavr]

לגבי תמיכה אם אחיך אינם במצב שהם זקוקים לאפוטרופסות אז אין לך סיבה לחשוש

מדוע? גם אם אין להם צורך באפוטרופסות, מה אעשה לנוכח מצבם הכספי? מוסרית אתקשה לתת להם לחיות "מהיד לפה" ולהשאר ללא קורת גג. גם לא אהיה מסוגלת להיות אסרטיבית מספיק מולם ולעמוד בלחצים שלהם אם יבקשו עזרה כלכלית.

* להתחיל ליצור מצב שווא של צורך בעזרה.
* לקנות דירה עם משכנתא גדולה - לא יכולה לעזור לאף אחד אחר.
* למצוא עבודה כרופאה ביבשת אחרת ובבוא היום לדרוש את חלקך נזיל.

בגדול רעיונות ישימים, אבל לא מעוניינת ליצור מניפולציה נגדית על ההורים ולשקר בכך שצריכה עזרה... גם בקלות יוכלו לדעת שזה לא נכון... אם אתחייב למשכנתא גדולה נכון שלא אוכל לעזור לאחרים אבל "אדפוק" גם את החיים של עצמי

לגבי הדירה של הסבתא, איך האחים יגורו בה? האם הדוד ויורשיו יסכימו שהם יגורו בה כשהסיכוי לקבל מהם שכר דירה הוא אפסי? כלומר האם את מעריכה שהדוד יסכים להפסיד את חלקו על מנת לאפשר קורת גג לאחייניו?

יש מצב טוב, כי הדוד במצב כספי מצוין (עשיר פר הגדרה) ולא נראה לי שממש משנה לו השליש דירה הזה, אלא אם כן יתנגד למען העקרון.

לשתף בחשש של שותפות בדירות (מצב בעייתי גם כשכולם מסודרים כלכלית) ולכן שהכוונה תקבע שהשירות יימכרו והיורשים יחלקו בכסף. כל אחד יוכל לקנות בשליש שלו דירה לפי אמצעיו.

רעיון לא רע..

 

[אנון נימוס]

מדוע? גם אם אין להם צורך באפוטרופסות, מה אעשה לנוכח מצבם הכספי? מוסרית אתקשה לתת להם לחיות "מהיד לפה" ולהשאר ללא קורת גג. גם לא אהיה מסוגלת להיות אסרטיבית מספיק מולם ולעמוד בלחצים שלהם אם יבקשו עזרה כלכלית.

חוקית את לא חייבת כלום למי שאינו תחת חסותך, האם את מרגישה חובה זה עניין אחר, ואת צריכה להגדיר גבול וזה לא קשור לירושה משותפת
הרי גם אם כל אחד היה מקבל 1/3 כסף במזומן יתכן שבשלב מסויים הם יפנו אלייך בבקשות , את צריכה להגדיר את הגבול שלך ולעמוד בו.

 

[שודד הפינג פונג]

סה"כ לפי מה שאני מבין ההורים רוצים לחלק שווה בשווה בין האחים - שזו ברירת מחדל סבבה והוגנת למדי.

לדעתי פשוט תשאירי את זה ככה. אל תנסי לקנות שליש מהדירה ששייך לדוד שלך, ולא שום הצעה אחרת בהקשר של הירושה. במישרין או עקיפין.

אם יגיע היום שבו הדברים שאת מדברת עליהם יהיו רלוונטים, אני חושב שיש לך אמצעים משפטיים לנקוט בהם, באם תרצי.

 

[ירוק בנשמה]

באמת סיטואציה לא קלה.
יש את האנשים שיפעלו כמו רובוטים חסרי רגש יילחמו באחיהם עד שישיגו את חלקם, די ברור מדברייך שאת לא כזו.
לאמא שלי יש שני אחים - אחד מהם רווק מזדקן, גם הוא ללא הכנסה קבועה ויציבה, וגם כאשר הוא מכניס מדובר על סכומים זעומים יחסית.
כמובן שהוא גם גר עם אמא שלו וכשזו נפטרה אמא שלי לאחותה החליטו לחתום לו על ויתור (לא הושארה צוואה) וכך יצא שהוא גר בגפו בדירה ששווה מעל 3 מיליון שקלים על אף שבנקל יכול היה לגור בדירה ששווה שליש ולחלק את היתר בין שתי אחיותיו.
בשעתו כעסתי על אמא שלי על כך שויתרה בכזו קלות על סכום שהוא משמעותי למדי עבורה, ובפרט שלא הבטיחה לעצמה שאליה לא יוכל לעשות בדירה ככל העולה על רוחו. עם הזמן (בעיקר כשנחשפתי לסכסוכי ירושות במשפחות אחרות) רק הערכתי את שאר הרוח שלה ושל אחותה שפשוט ויתרו על כזה סכום ולא ראו את טובתן האישית אל מול המצוקה של אחיהן, שראוי לציין שאינו אדם קל כלל ועיקר ושתיהן לא לקקו ממנו דבש במהלך החיים.
אני מכיל לעצמי שגם אני אגיע לכזו רמה של אצילות בתקווה, כמובן, שלא אעמוד למבחנים כאלו.

 

[MMM]

נראה לי טיפה מוקדם לדאוג איך לחלק את העור של הדוב שעוד מתרוצץ להנאתו ביער. שני הורייך חיים. מי יודע מה יהיה בעתיד, אולי ימכרו את הדירות שלהם כדי לעבור לדיור מוגן, אולי אחד האחים יעבור לגור איתם כדי לעזור להם להשאר בדירתם, אולי הם יאריכו ימים עוד 30 שנים...
אני לא הייתי בונה על ירושה בכלל אלא מארגן את חיי באופן עצמאי בלי טובות, בלי חובות, בלי זכויות. למזלך השקעת במקצוע מבוקש שמאפשר לך להתפרנס בכבוד וברווחה. בהתנהלות נבונה תוכלי להשיג כל מה שתרצי בלי להסתמך על אחרים.
כמובן שאחרי מאה ועשרים זו זכותך המלאה לקבל את חלקך בירושה. אם הדברים לא יסתדרו בטוב עם אחייך תוכלי באמצעות עורכי דין לבקש פירוק שותפות לגבי הרכוש שהורישו הורייך ובאמצעות בית המשפט תקבלי את מלא החלק המגיע לך.

 

[Sailor]

לא יודע - מצב לא פשוט.
אני מניח שאם הייתי רווק די מסודר ללא תלויים או תכנון עתידי שיהיו בי תלויים הייתי הולך על זה :

במקומך הייתי מתחילה להתייחס לדירה של ההורים כאבודה,
ומתחילה לארגן את חיי (הנפשיים והכלכליים) בהתאם.

אחרת , אם היו בי תלויים, לא חושב שהייתי מוותר בקלות על כרית בטחון שאולי חלילה הם יצטרכו בעתיד.
במצבים כאלו תמיד טוב שיש את זה בארגז הכלים :

 

[breezblock]

מוסרית אתקשה לתת להם לחיות "מהיד לפה" ולהשאר ללא קורת גג.

מוסרית זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות. הם צריכים ללמוד להסתדר לבד.
(בהנחה שהם לא סיעודיים כמובן)

 

[ayeletavr]

אם יגיע היום שבו הדברים שאת מדברת עליהם יהיו רלוונטים, אני חושב שיש לך אמצעים משפטיים לנקוט בהם, באם תרצי.

נכון, אבל ממש לא רוצה להגיע לבתי משפט עם האחים שלי...

בשעתו כעסתי על אמא שלי על כך שויתרה בכזו קלות על סכום שהוא משמעותי למדי עבורה, ובפרט שלא הבטיחה לעצמה שאליה לא יוכל לעשות בדירה ככל העולה על רוחו. עם הזמן (בעיקר כשנחשפתי לסכסוכי ירושות במשפחות אחרות) רק הערכתי את שאר הרוח שלה ושל אחותה שפשוט ויתרו על כזה סכום ולא ראו את טובתן האישית אל מול המצוקה של אחיהן, שראוי לציין שאינו אדם קל כלל ועיקר ושתיהן לא לקקו ממנו דבש במהלך החיים.
אני מכיל לעצמי שגם אני אגיע לכזו רמה של אצילות בתקווה, כמובן, שלא אעמוד למבחנים כאלו.

באמת ראוי להערכה ותודה על השיתוף. מבחינתי אם אוותר זה יהיה מחוסר אסרטיביות/פחדנות, אבל לא מאמינה שאחיה עם זה בשלום. תמיד ארגיש "פראיירית" ומקופחת. מפריע לי שמי שעושה מעצמו מסכן ומרחם על עצמו זוכה בכל, ומי שדואג ולוקח אחריות על חייו "אוכל אותה"... מבחינתי זה ממש לא צודק ותמיד ארגיש שקיבלתי עונש על כך שאני יכולה להסתדר בעצמי והם קיבלו פרס על כך שלא לקחו אחריות על חייהם... אין בי את האצילות הזו

נראה לי טיפה מוקדם לדאוג איך לחלק את העור של הדוב שעוד מתרוצץ להנאתו ביער. שני הורייך חיים. מי יודע מה יהיה בעתיד, אולי ימכרו את הדירות שלהם כדי לעבור לדיור מוגן, אולי אחד האחים יעבור לגור איתם כדי לעזור להם להשאר בדירתם, אולי הם יאריכו ימים עוד 30 שנים...

הסיבה שאני דואגת מעכשיו היא, שצריכה להחליט אם לדאוג לעצמי ולקנות דירה כעת (עם משכנתא למספר רב של שנים) או להמשיך לגור בשכירות ולחסוך, תוך ידיעה שבעוד X שנים יהיה לי הרבה יותר קל לקנות דירה עם הכסף שאקבל מההורים שלי.

במצבים כאלו תמיד טוב שיש את זה בארגז הכלים :

אהבתי...

 

[שודד הפינג פונג]

נכון, אבל ממש לא רוצה להגיע לבתי משפט עם האחים שלי...

בסדר, ואני חושב שאת טוחנת מים על כלום.
ההורים שלך כולה בני 70. עד ששניהם ימותו זה מינימום 20 שנה (שיהיו בריאים).
את כבר יודעת בדיוק מה יהיה ומה תרגישי, ואיך תהי קורבן של הנסיבות.

אני חושב שאת צריכה לזנוח את ההתעסקות בכל זה ולהתמקד בחייך.

 

[ayeletavr]

ההורים שלך כולה בני 70. עד ששניהם ימותו זה מינימום 20 שנה (שיהיו בריאים).
את כבר יודעת בדיוק מה יהיה ומה תרגישי, ואיך תהי קורבן של הנסיבות.

הלוואי שיחיו עד 120... שוב, הסיבה שאני חוששת כבר כעת היא כי אני צריכה להחליט מה לעשות עם חיי: לקנות כרגע דירה בפריפריה עם משכנתא למספר שנים (ולכן צריכה לתכנן מעכשיו) כדי להבטיח את עתידי, ותוך כדי כך לחסל את רוב הוני הכספי, או לחכות עוד X שנים (ומקווה שיהיו ארוכות) ואז לקנות דירה עם משכנתא קטנה הרבה יותר, או בשאיפה ללא משכנתא, כי יעמוד לרשותי סכום הרבה יותר גדול. לא יכולה לחכות עשרים שנה להחלטה הזו כי א. צריכה לתכנן משכנתא, ב. בקצב עליית הנדל"ן יש מצב שבעתיד לא אוכל לקנות דירה גם בפריפריה...