לא בדיוק משבר, אבל יש כמה תהיות. מעניין אם חוויתם גם הרגשות כאלה וסתם מעניין לשמוע דיעות בעניין.
לכול אורך החיים תמיד הייתה לי בראש איזו מטרה עתידית.
בצבא- לסיים אותו ולהתחיל לחיות
לימודים- לסיים אותם ולצאת לעולם הגדול
עבודה- לנסות להתקדם בשביל להרוויח הרבה כסף לשם הרווחת הרבה כסף
עבודה- הרווחת הרבה כסף בשביל השקעה ופרישה מוקדת יחסית.
כיום אני עובד בעבודה נוחה מאוד(בא והולך מתי שבא לי) אבל כסף זה משהו שלא מעניין אותי. אני מרוויח די והותר בשביל לספק את הצרכים שלי וגם בשביל לשים בצד לא מעט. כול קידום עתידי פשוט לא מדבר אלי, כי זה בוודאות יצריך יותר שעות עבודה בשביל מטרה שלא מעניינת אותי.
כך גם ישבתי בבית בסביבות השנה, ופרישה מוקדמת זה גם משהו שלא מעניין אותי, ככה שגם אין לי מה לחסוך בצורה מוגזמת בשבילו.
אז היום אני נמצא במצב שאני עובד, בגדול נחמד לי, לא חסר לי שום דבר, נהנה גם בזוגיות וגם בתחביבים אחרים, אבל איכשהו מרגיש לי מוזר שככה זה ימשיך לעוד הרבה שנים.
שאולי אגב זה בסדר גמור,וזה סתם הרהור מהמוח דור Y שלי. ההורים של בני גילי העבירו ככה חיים שלמים, רק שלהם בהרבה פעמים לא הייתה אפילו פרבילגיה להרהר בנושא.
מה אתם חושבים בנושא?
לכול אורך החיים תמיד הייתה לי בראש איזו מטרה עתידית.
בצבא- לסיים אותו ולהתחיל לחיות
לימודים- לסיים אותם ולצאת לעולם הגדול
עבודה- לנסות להתקדם בשביל להרוויח הרבה כסף לשם הרווחת הרבה כסף
עבודה- הרווחת הרבה כסף בשביל השקעה ופרישה מוקדת יחסית.
כיום אני עובד בעבודה נוחה מאוד(בא והולך מתי שבא לי) אבל כסף זה משהו שלא מעניין אותי. אני מרוויח די והותר בשביל לספק את הצרכים שלי וגם בשביל לשים בצד לא מעט. כול קידום עתידי פשוט לא מדבר אלי, כי זה בוודאות יצריך יותר שעות עבודה בשביל מטרה שלא מעניינת אותי.
כך גם ישבתי בבית בסביבות השנה, ופרישה מוקדמת זה גם משהו שלא מעניין אותי, ככה שגם אין לי מה לחסוך בצורה מוגזמת בשבילו.
אז היום אני נמצא במצב שאני עובד, בגדול נחמד לי, לא חסר לי שום דבר, נהנה גם בזוגיות וגם בתחביבים אחרים, אבל איכשהו מרגיש לי מוזר שככה זה ימשיך לעוד הרבה שנים.
שאולי אגב זה בסדר גמור,וזה סתם הרהור מהמוח דור Y שלי. ההורים של בני גילי העבירו ככה חיים שלמים, רק שלהם בהרבה פעמים לא הייתה אפילו פרבילגיה להרהר בנושא.
מה אתם חושבים בנושא?
