איך בחור צעיר בתחילת דרכו יודע לומר מה ירצה/יצטרך בעוד 40-50 שנה?
איך? הוא הרי לא פתית שלג מיוחד.
אם הוא קצת מסתכל קדימה להורים ולסבים, הוא יכול להבין די במדוייק איך זה להיות בן 60-70-80.
אנשים צעירים צריכים לתכנן את התיק לפי גילאים (ולתקן אותו אם יש שינויים מהותיים).
אנחנו יודעים/מקווים שבגילאים המאוחרים כנראה נקבל פנסיה וקצבת זיקנה ואפשר לקנות מדד לתוספת "קיצבה" אם צריך (סנופי למשל) עם אפשרות למס מופחת.
אנחנו לא יודעים איזה תהפוכות יהיו עד לגיל המבוגר - נישואין, ילדים, מחלות, נכויות, גירושין. לתקופה שבין גיל 40 לגיל הפנסיה הייתי מייחדת את רוב התיק ומקווה שלא אהיה צריכה להשתמש. אז
אולי (מסכימה עם ההערות מעלי לגבי יתרון פסיכולוגי) לתקופה הזאת הייתי מוסיפה מניות דיבידנד או שכ"ד (נדלן להשקעה) או אג"ח שנותן קופון רבעוני או הלוואות B2B- כל אחד לפי מצבו הכלכלי והעדפותיו.
הבעיה היא שבשביל אדם בגילאי ה-20 בדרך כלל אופק של 5 שנים וצפונה זה כבר מעבר להרי החושך. לא מסוגלים להסתכל לעתיד הרחוק בעיניים

ועוד בעיה (שנתקלתי בה בסביבתי לאחרונה) - כמה תרצה להשקיע לעתיד רחוק כשאתה יודע שמחכה לך ירושה של מיליונים? אולי צריך להפנות את כל ההשקעות לתקופת הגיל הבינונית? אולי בכלל לא צריך להשקיע? אבל היום הרבה אנשים בני 60-70 עדיין זוכים לראות את הוריהם בחיים, כך שהירושה מגיעה מאוחר מאד או מדלגת לנכדים.