היי, שמי דן ואני בן 26. אני עתודאי להנדסת תוכנה המשרת במודיעין. בארבע השנים האחרונות (3 חובה 1 קבע) ישנתי בבסיס ראשון - חמישי ובסופ"שים נסעתי הביתה. היה לי ממש קשה נפשית להמשיך במסלול חיים הזה, מכיוון שהמרחק מהבית הוא 5 שעות נסיעה (חור בצפון) וברור שבגיל הזה כבר אין חברים שגרים באזור. לכן, את רוב הסופ"שים העברתי מול המחשב. באחת מהתורנויות ממש נשברתי נפשית והבנתי שאני חייב לשנות את החיים שלי, אחרת התוצאה תהיה מאוד מכוערת. בשלב זה הרווחתי 8K נטו בחודש וחסכתי 7K~ בחודש (שהגיעו ל-150K חסכון כולל הפנסיה והפקדון). רכשתי רכב ב-20K ושכרתי יחידת דיור שעולה 2K כולל הכל. בקבע יש החזרי נסיעות והחזרי שכר דירה ולכן השכר שלי עלה ב-1300 נטו. כיום אני חוסך קרוב ל-4K בחודש (מתוך 9500) ואני מרגיש זוועה. אני מרגיש צריבה בלב על ההפרש בחסכון (3K בחודש) שאני "מבזבז" במקום לחסוך. אני מרגיש שלא אוכל להיות מאושר אף פעם: חוסך ומתכלב? -> סובל משתדל לחיות כמו בן אדם? -> סובל ואפילו לא קבלתי החלטות הרות גורל כמו חתונה, בית וילדים. את הרכב מחר אוכל למכור ואת הדירה לעזוב בסוף השנה למקום יותר זוועתי \ לבסיס. אני מרגיש שהכסף שולט לי בחיים ולא ההפך. איך אתם מצליחים להפריד בין הצורך לחיות והצורך לחסוך?
אולי האנקדוטה הזו תעזור לך: חיסכון זה פשוט צריכה דחויה. כל מה שצריך להחליט אם אתה מעדיף את @לחוץ_מדי של ההווה או את @לחוץ_מדי של העתיד. בעצם צריך למצוא איזון בין הווה לעתיד. זה לא תמיד קל, אבל הייתי במקום שלך לפני כמה שנים. כיום כל עוד אני באחוז חיסכון של 50% ומעלה, אני לא נכנס לנבכי ההוצאות שלי לבדוק מה אפשר לקצץ.
תשמע, הייתי שנה וארבעה חודשים בלי משכורת בכלל, אחרי שמקום העבודה שלי נסגר. שנה וארבעה חודשים שחישבתי כל הוצאה והוצאה בדקדקנות על השקל, חייתי על קרן החירום שלי ולא ידעתי מתי זה הולך להיגמר.... כאחת שרגילה לחסוך עשרות אחוזים בחודש, ברור לך שהסיטואציה הזו הייתה לי מזעזעת ופשוט חייתי בחרדות. אבלללללל.... ידעתי שזה זמני, לא ידעתי בדיוק כמה זמני, אבל שזו תקופה וזה עובר. יש תקופות כאלה, אי אפשר להתחמק מזה. צריך לעשות את המקסימום שאפשר, לנשוך שפתיים אם צריך, ולהתרכז בלעבור את התקופה הקשה (ולא להוסיף לעצמך עוד קושי בצורת הלקאה עצמית) בהצלחה!
בתור מישהו יותר מבוגר ממך גם בגיל וגם בשלב החיים (נשוי + 3, קניית דירה וכו') אומר לך שאתה במצב מצוין ואסביר את עצמי. אתה רווק, תחסוך כמה שאתה יכול אבל מצד שני אין שום סיבה שתתכלב. כסף זה חשוב אבל אי-אפשר לחיות כל היום בחישובים על השקל. נכון יקר פה, לא קל, כולם עובדים קשה אבל צריך לחיות. נפש בריאה תאמין לי שווה עוד כסף במשכורת (גם אם אתה לא רואה את זה ב-X שנכנס לך כל חודש). אתה בן 26, שכרת דירה, קנית רכב, זה בסדר גמור. זה השלב בחיים (מבטיח לך שהלחץ האמיתי עוד יגיע פשוט מקורח המציאות) שים כסף לחתונה, דירה וגם ל-"ימים שחורים" (אין מה לעשות). עם זאת, תחייה, תבלה, תהנה ותגשים את עצמך. כסף זה חשוב, אבל זה האמצעי ולא המטרה. חשוב לזכור שלא תמיד מה שאחרים עושים / מתנהלים זה מתאים גם לך, בסוף לכל אחד פה יש את המטרות האישיות שלו בחיים. שורה תחתונה, לקבר לא לוקחים כלום, אבל זה לא אומר שצריך להתנהל בהפקרות. תחסוך, תהיה אחראי ותממש את המטרות והיעדים שלך בחיים.
אז שכרת דירה קרוב לחברים שלך? אתה מבלה איתם? אני לא כל-כך מבינה מאיפה נובע הסבל שלך. הבן שלי עשה בדיוק כמוך (חור בצפון, קבע, עבר לת"א עם שותפים-חברים, קנה רכב, קיבל השתתפות). גם נהנה מאד וגם חסך לא מעט כסף. נשמע לי פתרון מדכא מדי. למה לנשוך שפתיים ולמה תקופה קשה? החיים שלו נשמעים לי דבש, זה רק הסיפור שהוא מספר לעצמו שמקלקל את זה.
גם אני לא הייתי מתלוננת על חיים כאלה, אבל בכל זאת בא אדם ומספר שקשה לו להתמודד... לפעמים אין מה לעשות אלא להתמודד, זה גם לגמרי ברור שהקושי הספציפי שהוא מתאר ייפתר באזרחות
אתה צריך להחליט מה חשוב לך יותר חסכון או.איכות חיים ולא לשכוח שהחייםצזה קצת יותר מ 3 שנים צבא, אז ,להיכנס למרה שחורה בגלל שאתה מוציא 3 שח ולא אפס נראה לי קצת מוגזם, בגלל שתארת דכאון ומחשבות על גבול הטורדניות כדאי שתיזהר שלא תתדרדר, things ain't so bad financially
לא הבנתי אם אתה משתדל לחיות כמו בן אדם או חי כמו בן אדם. היה לך קשה כי לא היו חברים באזור. עכשיו יש? זה הזמן שלך לבלות, לצאת, להכיר אנשים ולחיות, ולדעתי זו צריכה להיות המטרה שלך כרגע. בנית לעצמך תקציב עם חיסכון, ונשמע שאתה בהחלט מסוגל להתנהל תקציבית. תגדיר מהן שתיים - שלוש המטרות המרכזיות שלך לשנה שנתיים הקרובות, תדרג אותן, תכין תוכנית להשיג אותן ותתמקד בהשגתן.
אתה לא מבזבז, אתה משקיע. אתה רוכש ארבעים שעות פנויות נוספות בחודש (4*5*2, ואולי יותר כי נסיעות זה מעייף), הלוואי שיכולתי לקנות עוד עשר שעות כל שבוע כל כך בזול. אני מוכן לשלם פי חמש. המשאב הכי נדיר הוא זמן, ואתה חוסך אותו. לי לקח עשרות שנים עד שהבנתי את זה. כמובן שכעת, כשיש לך זמן נוסף אתה צריך להשתמש בו ביעילות. נצל את הזמן כדי לפתח את הכישורים שלך, כדי לבנות חייים מלאי משמעות, וכדי לייצר יותר ערך בעבודה. כל אלה יתרמו לך, גם לסיפוק וגם לחשבון הבנק.
נשמע שאתה משליך את התחושות שלך על דברים טכניים וחיצוניים (5 שעות נסיעה לסופש, אחוז חיסכון קטן יותר וכו'). תנסה להתעלם רגע מה'סיבות' החיצוניות הללו. איך החיים שלך נראים באופן כללי, בלי קשר לכסף? האם יש לך אנשים שקרובים אליך? אנשים שאתה משתף אותם בחוויות ובתחודות שלך ושהם משתפים אותך? האם יש לך חברים או בני משפחה קרובים? האם יש לך תחביבים שאתה אוהב לעסוק בהם? תחומי עניין שמסקרנים אותך? אנשים/חיות מחמד/עציצים שתלויים בך? קהילה או סביבה כלשהי שאתה מרגיש חלק ממנה? תקוות ושאיפות לעתיד? תחושת ביטחון בעצמך, ביכולות שלך ובכך שאתה בונה לעצמך עתיד טוב יותר וזיכרונות שמחים יותר? בסופו של דבר, אני מאמין שהדברים הללו משמעותיים הרבה יותר לאושר שלך ולרגשות שלך מאשר לכמה שעות לוקחץ הנסיעה להורים או כמה אחוז מהמשכורת שלך אתה חוסף
עוד מספר שנים בודדות כשתצא לשוק האזרחי תרוויח בחודש פי כמה ממה שהיום אתה "מבזבז" ולא תבין למה בזבזת שנים יקרות בלדאוג מכסף. חסכון זה חשוב, אבל צריך גם פרופורציה. אתה מרוויח היום משמעותית פחות ממה שאתה "שווה" בשוק החופשי. את ה 3K שאתה "מבזבז יותר מדי" כל חודש אתה תחסוך אחר כך בשבוע, אם תמשיך להיות מודע לכסף ולכלכל את עצמך בצורה לא פזרנית.
אולי תוותר על הרכב? אפשר לחיות בלעדיו. תסתפק ביחידת דיור. אני מניח שתוכל לחסוך 5.5 אלף ש"ח במקום 4 אלף ש"ח.
היי בוא נתחיל עם חשיבה חיובית, בגיל צעיר אתה מבין את המציאות, זה השלב הראשון למציאת פתרון. עכשיו אתה צריך להחליט האם להיות מצוברח מהעובדות ולהרים ידיים, או, לנסות לחשוב כיצד ניתן להתמודד עם המציאות. התשובה לשאלה שלך כיצד מפרידים בין הצורך לחיות לצורך לחסוך, זה שונה מאדם לאדם, ישנם 3 סוגי משקיעים: 1. אלו המתמקדים בחיסכון אגרסיבי על חשבון הצורך לחיות 2. אחרים המצליחים למצוא איזון בין שניהם (אבל כאן כדי לאפשר זאת, יש צורך בהכנסה נאה וחסכון חודשי בהתאם) 3. הסוג הנוסף, הם אלו המרגישים מספיק בטוחים לא לחשבן להוצאות, בזכות היכולת שלהם להגדיל הכנסות ושווי של ההון אתה צריך לבחור איזה סוג של משקיע אתה מעוניין להיות.
אני מאוד לא מסכים עם ההשוואה, השכר שהוא מקבל כיום בתור איש קבע מגולם בו רכיב של חיסכון לפנסיה, מכיוון שאנשי צבא פורשים בגיל מוקדם יותר (54 מקסימום לג'ובניקים), מרכיב המשכורת שלהם אומנם רגיל אבל בפנסיה הם מקבלים הרבה יותר, מה גם שיש לו ביטחון תעסוקתי מאוד גבוה, והוא לא צריך לדאוג אם יפטרו אותו או יקצצו אותו כמו שעושים בגופים הפרטיים אה ושכחתי את זה שהוא עקץ את הצבא בתואר בחינם, בתמורה ללעבוד עוד 3 שנים לדעתי כלכלית הוא בתנאים מעולים, או שאולי אני הוזה וכולם מרויחים 30 וצפונה?
כמה שאתה טועה בהנחות שלך. קודם כל התואר הוא לא בחינם. לפחות ככל הידוע לי וזה מה שהיה כשאני למדתי הסבה בסך הכל דוחה לך את השירות ולא משלם לך על התואר. מעבר לכך כמעט אף עתודאי לא מתכנן להישאר בצבא שניה מעבר לחתימה של השלוש שנים קבע, כך שהפנסיה ממש לא מעניינת אותו. אולי לא מרוויחים 30 אלף בחודש כולם אבל 20 ומעלה מאוד סביר
כל כך נכון, לקח לי שנתיים להבין את זה...עברתי לגור לבד (קרוב לעבודה) ולכן אני "חוסך" פחות אבל כנראה שאחיה יותר, כי אני לא מתעצבן כמעט בגלל הנסיעה לעבודה ואני לא חושש אם יהיה פקק, אם האוטובוס יגיע וכו' וכו'. זו הרגשה נהדרת