לפני שאני מתחיל לצפות רק אשים פה פוסט פייסבוקי של "דעט מיעוט", ועל פי הרושם המוקדם שלי אני נוטה להסכים איתו (במיוחד לגבי הסעיף הראשון):
על הסדרה החדשה "מגש הכסף"
הסדרה החדשה והמדוברת, "מגש הכסף", בכיכובם של גיא רולניק, ירון זליכה ודני גוטווין, מחזירה למרכז הדיון הציבורי את התחרותיות וקבוצות הלחץ, נושאים שנשכחו מעט מאז קיץ 2011. למרות שאלו נושאים חשובים מאוד, ממה שראיתי בינתיים אינני אוהב את הכיוון שהסדרה הזו מייצגת. להלן הסיבות לכך.
1. הטייה פוליטית
כפי שציין גיא רולניק לא פעם ולא פעמיים בטוריו, נושא קבוצות הלחץ הוא חוצה מפלגות - ההבדל היחיד בין מפלגות ימין ושמאל הוא סוג קבוצות הלחץ שהן משרתות. בישראל למשל השמאל מחובר לקבוצות לחץ כגון החקלאים וההסתדרות, בעוד שהימין מחובר לקבוצות לחץ אחרות, כגון המתנחלים או וועד העובדים של התעשייה האווירית (דרך חיים כץ), ולשתי המפלגות יש קשרים עם כל מני טייקונים, שמהווים, בנפרד או ביחד, קבוצות לחץ משל עצמם.
ראיון עם יוצר הסדרה דורון צברי מעלה שהוא שייך באופן מובהק לשמאל, כמו גם דני גוטווין, ירון זליכה תמך בזמנו במצע הכלכלי של שלי יחימוביץ', וגיא רולניק הוא למעשה היחיד בחבורה שאינו מזוהה חזק עם מחנה השמאל. על כן, השאלה המתבקשת היא זו: האם הם מתכוונים לתקוף גם את קבוצות הלחץ של השמאל? האם הסדרה תעסוק בחקלאים המנסים למנוע את פתיחת המשק ליבוא ואת ביטול הקרטלים החוקיים שלהם? האם היא תעסוק בוועדי העובדים שמונעים תחרות בנמלי ישראל, בין הבנקים הגדולים, בתחבורה הציבורית ועוד? או שהם, בדומה לרבים אחרים, יטילו את כל האשמה אך ורק בכיוון הצד הנגדי של המפה הפוליטית?
עוד מוקדם מדי לענות על השאלות האלו, אבל הקטעים שראיתי בינתיים אינם עוסקים בקבוצות הלחץ של השמאל. בניגוד למה שרבים חושבים, ביבי נתניהו לא המציא את השיטה, השמאל הוא זה שהמציא את השיטה והקים את המוסדות. האם אנשי השמאל אשר יצרו את הסדרה הזו יהיו מסוגלים להודות בכך ביושר, או שהם ידרדרו אל הקשקשת הרגילה על ניאוליברליזם והפרטות כמקור כל הרשע עלי אדמות? האם הם מעוניינים ליצור סדרה אובייקטיבית על כלכלת ישראל, או סדרה פוליטית שמטרתה לטעון שהימין רע והשמאל טוב (או שגם הימין וגם השמאל הישראלי הם רעים כי הם "לא שמאליים מספיק" לטעמם של היוצרים)?
2. פרופורציות
שחיתות וקבוצות לחץ הם נושאים חשובים, אבל הם לא הכל. שר אוצר ישר המוביל מדיניות שגויה, הנובעת משילוב של בורות וביטחון עצמי עודף, יכול לגרום לנזק רב הרבה יותר משר אוצר מושחת.
ישנה חשיבות לאידיאולוגיה. ישנה חשיבות לידע. לבורות. ישנה חשיבות למידת הביטחון העצמי של מובילי המשק, למידת נכונותם להקשיב לאחרים, למידת פתיחותם למי שחושב אחרת. מרבית חילוקי הדעות הכלכליים הם לא בין אנשים אשר משרתים קבוצות לחץ שונות, אלא בין אנשים שיש להם אידיאולוגיה שונה, או רמה שונה של ידע.
יוקר המחיה בישראל גבוה גם בגלל קבוצות לחץ ושחיתות, אך גם בגלל שרבים מאזרחי המדינה לא מבינים, למשל, את האיוולת שבלהגן על יצרנים מקומיים מפני יבוא מתחרה - והם לא מבינים זאת בגלל בורות.
3. אומץ
אין שום דבר אמיץ בלעמוד מול ציבור צופי ערוץ 8 ולהגיד לו "דופקים אתכם". אין שום דבר אמיץ בלעמוד מול הציבור הזה ולהגיד לו "הניאוליברליזם של ביבי אשם בהכל". זה לא אמיץ, וזה לא חדשני, וזה לא חתרני, וזה לא מעניין. זה בסך הכל מקסום לייקים בפייסבוק על ידי אישור הנחות הבסיס של ציבור צופי הסדרה, גלישת גלים נוחה וצפויה מראש על גבי גל שנאת העשירים, גל השנאה כלפי ביבי ושאר הגלים הרגילים.
אם זו כוונת יוצרי הסדרה, אני יכול לתאר לעצמי מראש כיצד יראו כל פרקיה, כיצד הם יקבלו בפייסבוק את כל הלייקים הרגילים של כותבים משמאל שיגדירו אותה כ"סדרה אמיצה" או "חדשנית", וכיצד ההשפעה שלה על המציאות תהיה אפסית, ואולי אף שלילית – המשוכנעים מלכתחילה יהיו משוכנעים יותר בעמדתם ופחות פתוחים לעמדות אחרות, וכל הלא-משוכנעים פשוט לא יצפו.
בארצות הברית אולי נדרש אומץ על מנת לעמוד אל מול הציבור ולהגיד לו שהקפיטליזם לא יכול לפתור כל בעיה עלי אדמות. בישראל, לעומת זאת, נדרש אומץ על מנת לעמוד אל מול הציבור ולהגיד לו שהסוציאליזם לא יכול לפתור כל בעיה עלי אדמות, ביחוד כשמדובר בציבור הצופים הפוטנציאלי של סדרות בערוץ 8.
נדרש אומץ על מנת להגיד לציבור הזה שהרגולטורים תמיד יהיו צעד אחד מאחורי החברות שעליהן אמורים לפקח בגלל חוסר מקצועיות, ושאין להם אפשרויות עבודה אחרות אחרי סיום עבודתם במגזר הציבורי מלבד אצל החברות שעליהן הם פיקחו. נדרש אומץ על מנת להגיד שהפרטות, כשהן מבוצעות כמו שצריך, יכולות לחסוך כסף ולייעל את השירות לאזרח. על מנת להגיד שהממשלה אשמה לא פחות מהטייקונים, ולרוב יותר, במחסור בתחרותיות בענפים רבים במשק, בגלל הרגולציה הכבדה שהיא מטילה עליהם ובגלל מניעת יבוא מתחרה. שקבוצות לחץ זה לא רק טייקונים עשירים וגנרלים לשעבר שבונים לעצמם טירות, אלא גם עובדי מדינה שמרוויחים שכר מינימום על ביצוע עבודה מיותרת לגמרי ונהנים מקביעות לכל החיים. שוועדי העובדים של הבנקים אחראים למחסור בתחרות במגזר הבנקאי לא פחות מאשר הטייקונים שהבנקים בבעלותם. שאם אתם במינוס, זה לא בהכרח באשמתם של ביבי והטייקונים. ונדרש אומץ על מנת להודות שבעבר המשק הישראלי היה יותר מושחת וריכוזי מכפי שהוא היום, ושאין עדויות לכך שהמגמה היא מגמת הידרדרות - ההפך.