אם יותר לי להכנס לזירה (וגם אם לא, הנה נכנסתי

)
1. בואו נעשה סדר במושגים: אינפלציה איננה עליית רמת המחירים . אינפלציה היא עלייה בכמות הכסף.
במצב נורמלי, הדפסת כסף מתרגמת לעליית מחירים עקב היצע גדול יותר שלו ביחס להיצע סחורות זהה, בתנאי שהביקוש להחזקה בכסף אינו עולה גם הוא.
בדרך כלל כשאנשים מדברים על "אינפלציה" הם מתכוונים לעליה במדד. חשוב לזכור שהמדד הוא שרירותי, ואינו כולל את כל הדברים שכסף קונה, ובוודאי שלא במשקל פרופורציונאלי. למשל, מוצרי הון כמו מניות ונדל"I השקעה אינם נכללים במדד, למרות שהם מהווים נתח נכבד מאוד ממה שהכסף קונה.
2. באופן טבעי, הריבית בשוק נקבעת ע"י היצע החסכונות ביחס לביקוש להלוואות. הריבית היא מחיר השימוש בכסף לזמן מסויים, וברור שככל שיש יותר חסכונות אנשים יתנו ערך שולי נמוך יותר לשקלים העודפים ויהיו מוכנים להלוות בריבית נמוכה יותר.
3. כשבנק מרכזי מתערב בריבית של השוק, הצורה שהוא עושה זאת היא באמצעות הנפקת אג"חים והדפסת כסף. הבנק לא יכול להכריז מחר שהריבית היא X, וכולם יישרו את הקו. אפילו אם הבנקים יעשו מה שהבנק המרכזי רוצה, אם אנשים עדיין ירגישו שחסר חסכונות ביחס לביקוש להלוואות אף אחד לא ישים כסף בפיקדונות וכולם ימשיכו להלוות בריבית השוק האמיתית דרך מנגנונים אחרים.
כדי להוריד את הריבית הבנק המרכזי חייב לייצר "חסכונות"- נזילות, כך שלבנקים יהיה יותר כסף שאותו הם יכולים להלוות ואז צרכני האשראי ונותני האשראי טועים וחושבים שיש הרבה חסכונות, והריבית יורדת.
מכאן, הריבית במשק כמו שלנו קשורה בטבורה להדפסת הכסף של הבנק המרכזי. אי אפשר להוריד ריבית בלי להדפיס כסף או להגדיל את החוב (שזה להדפיס כסף גם, דה פקטו).
4. כמו שקרפה-דיאם אומר, רוב הכסף שנוצר ע"י הבנק המרכזי מנפח את ערכיהם של נכסים פיננסיים ולא זורם לכלכלה האמיתית. הסיבה היא שהורדת הריבית מעוותת את העדפת הזמן ויוצרת מצג שווא כאילו יש ביקוש עתידי לצריכה מוגברת. זה יוצר מצב שבו פרוייקטים עתירי הון נראים משתלמים תחת משטר ריבית נמוכה למרות שבעצם אין חסכונות שמאפשרים את הפרוייקטים האלו ולכן לא יהיה להם ביקוש בעתיד.
מחיר הנכסים עולה כי מקבלי הכסף החדש מסוגלים להשתמש בו כדי לרכוש נכסים, מה שמעלה את מחירם בתהליך של BIDDING. לאדם בדוגמא של אוגי יש כסף כי הוא עובד בחברה שאיכשהו קרובה למעגל הראשון של מקבלי הכסף החדש.