שרון
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 1/2/15
- הודעות
- 497
- דירוג
- 758
אני יושבת הבוקר בבית קפה, בדרכי לאנשהו ואני פותחת וואינט. גבי שושן התאבד, ענת דולב נפטרה מניוון שרירים. וזה אחרי סוף שבוע רווי שיחות על מוות בעקבות מותה המצער והכואב של אחת מתלמידות התיכון אצלנו שנהרגה בתאונת דרכים וילד אחר התאבד.
יאללה, קיבינימט. פאק איט.
התחלתי לקרוא את ספרו המדהים של ויקטור פרנקל - האדם מחפש משמעות. ספר, שנדמה יותר כספרון דק ובו מוביל אותנו המחבר, אחד מהפסיכיאטרים הגדולים בזמננו ואבי תורת הלוגותראפיה, את אשר התחולל בנפשו בזמן שהותו באושוויץ, החל מהיותו אסיר ועד להיותו אסיר רופא.
הוא איבד שם את כל משפחתו.
ועם זאת, הספר הוא אופטימי לגמרי.
לא יודעת מה רציתי לומר כאן, אני בליל של רגשות הבוקר - מחד, פחד מפריכיותם של החיים ומנגד השמחה והרצון העז לחפש משמעות למה שאנחנו עושים שמעורר המון אופטימיות.
בעודי עומדת אתמול ליד הבריסטה מחכה לקפה המוקה שלי באחד מהארומות (אני יודעת, לא סולידי אבל כיף אדיר), ראיתי על המסך כותרת: "לא באתי לעולם לשלם חובות ולמות".
שש המילים הללו סיכמו לי הכל.
יאללה, קיבינימט. פאק איט.
התחלתי לקרוא את ספרו המדהים של ויקטור פרנקל - האדם מחפש משמעות. ספר, שנדמה יותר כספרון דק ובו מוביל אותנו המחבר, אחד מהפסיכיאטרים הגדולים בזמננו ואבי תורת הלוגותראפיה, את אשר התחולל בנפשו בזמן שהותו באושוויץ, החל מהיותו אסיר ועד להיותו אסיר רופא.
הוא איבד שם את כל משפחתו.
ועם זאת, הספר הוא אופטימי לגמרי.
לא יודעת מה רציתי לומר כאן, אני בליל של רגשות הבוקר - מחד, פחד מפריכיותם של החיים ומנגד השמחה והרצון העז לחפש משמעות למה שאנחנו עושים שמעורר המון אופטימיות.
בעודי עומדת אתמול ליד הבריסטה מחכה לקפה המוקה שלי באחד מהארומות (אני יודעת, לא סולידי אבל כיף אדיר), ראיתי על המסך כותרת: "לא באתי לעולם לשלם חובות ולמות".
שש המילים הללו סיכמו לי הכל.
