צריך לבנות משמעות אישית ולעדכן אותה מדי פעם בהתאם למציאות המשתנה.
אבל מה המשמעות של השאלה אם היית עושה זאת שוב כך ולא אחרת? אם אתה מתחרט? במה זה עוזר להמשיך את החיים? אתה לא יכול לחזור לעבר, נכון?
צריך לבנות משמעות אישית ולעדכן אותה מדי פעם בהתאם למציאות המשתנה.
אבל מה המשמעות של השאלה אם היית עושה זאת שוב כך ולא אחרת? אם אתה מתחרט? במה זה עוזר להמשיך את החיים? אתה לא יכול לחזור לעבר, נכון?
הכל חוזר על עצמו, בתצורות כאלו או אחרות..
אם מישהו מצליח לחשוב בצורה צלולה ובהירה על ההחלטות שהוא עשה, ולהפיק מהן לקחים, זה יתרום לו להחלטות עתידיות. גם אם הן קצת שונות, בשורש שלהן הן כנראה דומות להחלטה שכבר התקבלה
מנסה לחשוב על דוגמאות מניסיוני וכמעט לא מוצאת.
הדוגמא היחידה שעולה לי היא הפעם שבחרתי להתפטר כשהילדים היו קטנים ובעלי בלימודים, דבר שהוביל בהמשך לקבל החלטות משנות חיים בלי פחד.
בשאר הדברים, המציאות החיצונית והפנימית כל-כך משתנה שקשה להגיד שזה מאותו השורש. שינויים בבריאות, למשל, גורמים לקבלת החלטות אחרת לגמרי.
גם מלחמות, טראומות (ולהבדיל - שינוי קיצוני במצב הכלכלי) יכולים לשנות את ההסתכלות על החיים ומתוך כך לקבל החלטות שאינן מאותו השורש של מי שהיינו לפני כן.
אם אפשר להוסיף לנושא, אני מסכימה עם הרבה ממה שנאמר פה. אבל מה שבטוח- עדיף שאישה לא תעשה ילד בזמן שאחרי התואר ולפני עבודה ראשונה. זה מחסל קריירות אגרסיבי, קשה למצוא עבודה במהלך הריון וקשה למצוא עבודה אחרי הריון כשיש פתאום פער של שנה-שנתיים בין סיום התואר לראיון העבודה.
ברור. זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי, בפער ענק מכל השאר.
החרטה היחידה שלי היא אולי שלא התחלתי את התהליך הזה יותר מוקדם, הייתי יכול להספיק להביא יותר ילדים ולהינות מהם לאורך יותר זמן.
אם אפשר להוסיף לנושא, אני מסכימה עם הרבה ממה שנאמר פה. אבל מה שבטוח- עדיף שאישה לא תעשה ילד בזמן שאחרי התואר ולפני עבודה ראשונה. זה מחסל קריירות אגרסיבי, קשה למצוא עבודה במהלך הריון וקשה למצוא עבודה אחרי הריון כשיש פתאום פער של שנה-שנתיים בין סיום התואר לראיון העבודה.
גם במהלך התואר זה בעייתי. לא נראה לי שמי שיולדת יותר מפעם אחת יכולה לעשות את זה בלי לפגוע מאוד בקריירה שלה - ולא משנה מתי היא יולדת. לדעתי הפגיעה תעלה יותר עם כל ילד נוסף (כמו קצבאות הילדים של פעם, רק בקנס אמהות).
גם במהלך התואר זה בעייתי. לא נראה לי שמי שיולדת יותר מפעם אחת יכולה לעשות את זה בלי לפגוע מאוד בקריירה שלה - ולא משנה מתי היא יולדת. לדעתי הפגיעה תעלה יותר עם כל ילד נוסף (כמו קצבאות הילדים של פעם, רק בקנס אמהות).
במהלך התואר זה יותר סביר imo כי תכלס להרבה מהנשים חשובה השנה הראשונה מבחינת להישאר בבית עם התינוק לטפל להאריך חופשת לידה. כשהילד כבר בגן מסודר זה קצת יותר קל. מסכימה מאוד שכל ילד נוסף פוגע בקריירה, מה לעשות. זה מה יש.
לא פירטת בני כמה אתם
אנחנו התחתנו בגיל 27~ והראשון הגיע אחרי שנה וחצי, כשאנחנו בשנה השלישית ללימודים (B.SC) ושנינו במשרות חלקיות
היה קשוח, אבל שווה. לא מתחרט לרגע
בסופו של דבר בחיים יש זמן מוגבל ותמיד דבר אחד בא על חשבון השני. אישה שמעדיפה להשקיע זמן בגידול המשפחה, תשקיע פחות זמן בפיתוח הקריירה, בשנות העשרים-שלושים שלה
כרגע אנחנו עוד לא צרפת וגם כנראה לא נהיה בקרוב... עדיין אין שבוע עבודה של 34 שעות עדיין אין איסור על יצירת קשר של המעסיק מחוץ לשעות העבודה, עדיין אין חופשת לידה ארוכה. לא בטוח שגם הדברים האלו בהכרח טובים לשוק הישראלי...
אם לאישה יש בן-זוג אז שניהם אמורים להעדיף איזון בית-עבודה כשמגיעים הילדים. לפעמים שניהם קרייריסטים ואז נשלפים פתרונות אחרים (סבים וסבתות, מטפלות, מעונות). עצוב לי שעדיין לא ברור למעסיקים (כולל וביתר שאת לאקדמיה) שיש צורך באיזון הזה, ואם יש צורך - הוא קיים רק לאישה אז שתסבול מהבחירות שלה ושל בן זוגה. והכי עצוב לי - זה נראה שיש נסיגה חמורה בישראל של צמיחת נשים בקריירה תעסוקתית/אקדמית/ציבורית.
אם לאישה יש בן-זוג אז שניהם אמורים להעדיף איזון בית-עבודה כשמגיעים הילדים. לפעמים שניהם קרייריסטים ואז נשלפים פתרונות אחרים (סבים וסבתות, מטפלות, מעונות). עצוב לי שעדיין לא ברור למעסיקים (כולל וביתר שאת לאקדמיה) שיש צורך באיזון הזה, ואם יש צורך - הוא קיים רק לאישה אז שתסבול מהבחירות שלה ושל בן זוגה. והכי עצוב לי - זה נראה שיש נסיגה חמורה בישראל של צמיחת נשים בקריירה תעסוקתית/אקדמית/ציבורית.
אני חושבת שההרגשה שלך שיש נסיגה של צמיחת נשים נובעת בעיקר מתוך ההבנה שאי אפשר גם וגם וגם.
כמובן שאפשר למצוא פתרונות והבן זוג צריך להיות מעורב במידה שווה כמה שאפשר אבל שימי לב למה שאני כתבתי "אישה שמעדיפה להשקיע זמן בגידול המשפחה". כלומר, אישה שלא בהכרח רוצה סבא-סבתא-מטפלת-מעון שיגדלו את הילד במקומה, אלא רוצה לגדל את הילד בעצמה. זו סהכ העדפה אישית של כל אישה, וכל בחירה לפה או לפה היא לגיטימית ומובנת. וגם אם האישה כן רוצה להשקיע את מרצה בקריירה, מה לעשות שרק מין אחד נושא את ההריון, יולד וצריך להבריא מהטראומה של הלידה ומניק. במינימום על כל ילד אישה "מפסידה" כחצי שנת עבודה במצטבר (בדיקות הריון, מעקבים, לידה, חופשת לידה, "שעות הנקה") אז כמובן שזה יפגע בהתפתחות הקריירה. ובהקשר הפוסט, כמובן שאישה שמסיימת תואר, ויולדת מיד אחר כך ונוצר פער בין מועד סיום התואר למועד התחלת חיפוש העבודה, נמצאת בעמדה נמוכה יותר יחסית לאדם שמוצא עבודה ישר אחרי סיום התואר (גבר או אישה)
אישה שלא בהכרח רוצה סבא-סבתא-מטפלת-מעון שיגדלו את הילד במקומה, אלא רוצה לגדל את הילד בעצמה. זו סהכ העדפה אישית של כל אישה, וכל בחירה לפה או לפה היא לגיטימית ומובנת
כלתי יצאה חודש בלבד לפני הלידה לחופשה, ויש לא מעט שעושות כך (גם אני). חודשיים בבית זה חובה לדעתי לכל אישה שילדה באופן רגיל (ויותר למי שהלידה הסתבכה לה או לוולד). הנקה מהשד אינה מתבצעת ע"י כ-70% מהאמהות (זוועת עולם מבחינתי) ולכן אין מניעה להשתתפות ההאכלה, ואפילו בלעדיות, של בן הזוג.
כמובן שאישה שמסיימת תואר, ויולדת מיד אחר כך ונוצר פער בין מועד סיום התואר למועד התחלת חיפוש העבודה, נמצאת בעמדה נמוכה יותר יחסית לאדם שמוצא עבודה ישר אחרי סיום התואר (גבר או אישה)
את צודקת, וזה מפתיע שאין תכנון נכון מראש בימינו.
אני לא תיכננתי, אבל לא שאפתי לקריירה, ושכנתי המורה תיכננה בדיוק כך שהילדים יוולדו חודשים לפני החופש הגדול או מיד בסיומו (רצף חופשה משולם).