קודם כל אני רוצה לסייג. לטייל יכול להיות יקר, ויכול למנוע ממך להגיע ליעדים כלכליים. הטיולים שלי עלו לי לא מעט, והתחלתי אחרי שהייתי כבר בפוזיציה מקצועית טובה למדי, למרות שבגיל יחסית צעיר.
אתה לא תמצא את עצמך בטיול. אתה לא תשתנה בצורה מהותית. אתה כן תגלה ,שהדבר העיקרי, שקובע את חוויית הקיום שלך הוא הקבוע* היחיד בחיים שלך - אתה עצמך. לכן, לברוח מעצמך, או to find wisdom outside yourself זה בתכלס is a futile endeavour .
תטייל.
ואני לא מדבר איתך על טיול קטן לאירופה. סע רחוק, גיאוגרפית, תרבותית, תפיסתית. אזורים כמו הודו, דרום אמריקה, דרום מזרח אסיה, אולי אפילו אפריקה (יקר), קופצים לראש.
עזוב ש self reliance במקום מאוד רחוק ושכוח אל זאת חוויה מעצימה. או טרק לאיזה הר שנמצא בגבולות היכולת הפיזית שלך (לפעמים גם לנשום).
טיול למקום כזה מאפשר לך להתנתק מכל מה שמחזיק אותך פה, אחריות, מסגרת חברתית, מוסכמות חברתיות (עד רמה מסויימת, כן? אל תתנסה בקניבליזם), לעבר שלך אין משמעות, ולמעשים שלך אין השלכות (שוב, בגבולות הסביר) תחושת החופש כשאתה קם בבוקר, פותח את הסמרטפון, בודק מה יש לעשות בערים השכנות, או עדיף - יורד ללובי ומתחיל לשאול אנשים, קופץ לתחנה המרכזית קונה כרטיס, ונוסע, היא מדהימה. ותכלס כל בוקר מתחיל ככה (לאו דווקא בנסיעה, כן עם אותה מידת חופש).
זה ישנה אותך.
החוויות שתחווה ישנו אותך. האנשים שתכיר. החברים שתכיר, ישנו אותך. הנזיר הבודהיסטי, שתתווכח איתו עד אמצע הלילה. "הפעילות אקסטרים" בגבול הסכנת חיים. המסיבות בהוסטל. ה"על האש" עם הגרמנים והאסטרלים. המורה מאירלנד, שתכיר ותבלו שבוע במיטה. הנופים. החשיפה לטבע בשיא התגלמותו. הסקס. הבחורות. הבחורים? גם וגם? אתה תראה תרבות אחרת, צורת חיים אחרת, תפיסת עולם אחרת, דתות אחרות. ותגלה שכל בני האדם בתכלס מאוד דומים. הסמים. וגם התקלות. הקשיים. השודדים? שיחות הנפש שתנהל עם אנשים כל כך שונים שבחיים לא היית נתקל בהם. המהנדסת הגרמניה שיש בינכם הרבה יותר מין המשותף, מאשר בינך לישראלי ממוצע.
הבעיה האמיתית זה לחזור.
קשה לחיות בלי עוגן לתקופת זמן ממושכת. בסוף מתחילים להאבד. ואחרי מידה דיי בלתי מוגבלת של חופש - קשה לחזור לתכנת במשרד.
ותתרחק מהקייטנה של הישראלים אחרי צבא. לפעמים נחמד איתם, אבל בגדול עדיף בילעדיהם.
