מעניין מאוד, אף פעם לא חשבתי על זה. (לא הייתי בחיי בחו"ל)
נפלה עלי המוזה אז ארחיב קצת, אך מעט הסתייגויות קודם -
* לראות מפל יפה או לבקר במוזיאון או ארמון מרשים זו יכולה להיות חווייה מצוינת, אך לא ההיבט שהתכוונתי אליו בהיבט של השפעה
אישית משמעותית
* אני אישית לא ממש כולל טיולים מאורגנים בקטגוריה הזאת של טיולים לחו"ל, שזה סוג של סיור מודרך שבו מובילים אותך מנקודה לנקודה, מפינת צילום אחת לשניה בתזמון מתוכנן והדוק. אף אחד מהטיולים המאורגנים שיצא לי לעשות (עם המשפחה) לא התקרב לקרסוליים של אף אחת מהנסיעות שתוכננו ואורגנו עצמאית.
ולעניין ההתפתחות האישית - חו"ל זו לא איזו תרופת פלא - לכל היותר אולי טריגר שיכול להוציא אותך קצת מאיזור הנוחות ומהמוכר שלך, אם תתן לו.
הנה שתי סוגי דוגמאות -
* בהיבט של חשיפה לתרבויות, ערכים ומנהגי חיים אחרים. כל אחד מאיתנו גדל ברקע מסוים מבחינה תרבותית, ערכית, כלכלית וכו', וזה מנחה במידה רבה את העיצוב של התפיסת עולם שלנו, נקודת הייחוס של מה זו התנהגות "תקינה", ערכים ודעות פוליטיות. כמה יוצא לאדם ספציפי "להתערבב" ולהיחשף לאורחי חיים אחרים משתנה מאוד, אך מאוד קל להישאר בסוג של בועה שבה אנשים יכולים כמעט לחלוק אותו איזור גיאוגרפי אבל בפועל לחיות בעולמות שונים לחלוטין. הרבה (רוב?) האנשים בעולם מעולם לא יצאו מגבולות היישוב/מחוז שלהם, רוב האנשים מחזיקים בעולם באותן אמונות דתיות כמו ההורים שלהם, וכו'.
אז נסיעה (במיוחד ארוכה יותר) למדינה אחרת יכולה להתקיל אותך עם אנשים עם השקפות ואורחות חיים שונות לחלוטין - וזה לפעמים נותן פרספקטיבה אחרת לגמרי על החיים (משנה למשל את החשיבה על "עוני" במובן של עוני יחסי, אחרי שראית מה זה עוני אבסולוטי. בכלל, מרגיש בר מזל ואחד מעשירי תבל בכך שאני לא מבלה את היום בתהייה האם יהיה לי מה לאכול). מצד שני, יש לא מעט מטיילים, וישראלים בפרט, שסוחבים את ישראל איתם לחו"ל בכל מקום בו הם נמצאים - סוג של טיול שנתי רק עם פחות תחושת אחריות כלפי הסובב אותם. ומצד שלישי, לא באמת חובה חו"ל בשביל זה - במיוחד במדינה מגוונת כמו שלנו, כמה דקות נסיעה לכל כיוון כמעט ואתה יכול לגלות את עצמך בעולם מאוד שונה מזה שרגילים אליו ביומיום.
* אני אישית נוטה לטיולי טרקים/טבע וטיפוסי הרים (אבל בעיקר כאלה שלא דורשים ציוד מיוחד - רק זוג רגליים וקצת סיבולת), ויצא לי גם לעשות טיול עצמאי של הרבה חודשים. כשאתה ורק אתה אחראי על עצמך (ולפעמים גם על אנשים אחרים), בסביבה חדשה ולא מוכרת - עוברים תהליך מאוד מזורז של חשיפה למצבים חדשים ולא מוכרים, קשים או מפחידים, וכו - וגילוי של איך אתה מתמודד איתם (משהו בסגנון - "מה שלא הורג מחשל"). זה נותן עם הזמן שילוב מעניין של ביטחון עצמי מצד אחד, אבל גם מודעות טובה יותר לגבולות שלך מצד שני.
זאת בניגוד לשגרת היומיום שבה אתה הולך במסלול מותווה וידוע ויש מעט מאוד החלטות/בחירות משמעותיות שאתה עושה - ואני אומר את זה כעתודאי בעברי, שעבר ממסגרת אחת של 12 שנות לימוד למסגרת אחרת של עוד 9 שנים של לימודים וצבא שגם בהם אני פחות או יותר ידעתי מראש מה יהיה איתי כל יום במהלך 9 השנים הללו... . זה מעבר די מעניין מזה, לסיטואציה שבה אתה ברשות עצמך בלי שום מסגרת או אחריות מיוחדת, בצד השני של העולם, כשכל עולמך נכנס לתיק גדול וקטן שעל גבך, בלי תאריך חזרה קשיח, ועולם שלם מונח בפניך - what do you do next?
אבל גם כאן - טיולים כאלה לחו"ל הם רק טריגר אפשרי אחד שיכול להוציא אותך מאיזור הנוחות, ובפועל - אלו לא חייבים להיות טיולים ולא חייבים להיות לחו"ל.
