@גרהם, אנסה להסביר את הנקודה בצורה אחרת.
אם אני מבין נכון, אתה טוען כאן שלא מוסרי להתחמק מתשלום על שירותים ממשלתיים שסופקו. (אתה קורא לזה "השתתפות במימון" ולא תשלום. זה לא משנה את הנקודה, לדעתי). ואני שואל: האם אפשר להצדיק גביה
בכל סכום, גבוה ככל שיהיה, באמתלה של שירות ממשלתי
כלשהו שסופק, פעוט ככל שיהיה? או שצריכה להיות איזו פרופורציה או הלימה בין הדברים? במילים אחרות: הטיעון של תשלום הוגן על שירותים ממשלתיים (או השתתפות הוגנת במימונם) מוביל לכיוון
כמותי ולא לכיוון של כן-או-לא, כי מטבע הדברים עולה השאלה
כמה האדם צרך/נהנה ו
כמה הוגן שישלם. ובנוסף, מתעוררת שאלת האפליה בתעריפים.
בנוגע לקשיי המדידה: אדרבה, אם אין דרך לקבוע כמה אדם צרך/נהנה מהשירותים הממשלתיים, אפילו לא באומדן גס, אז הטיעון של תשלום הוגן נחלש ומאבד מתוקפו, כי אי-אפשר לקבוע מהו תשלום הוגן. (נטל המדידה הוא על מי שמעלה את הטיעון הזה). אפשר כמובן להעלות טיעונים
אחרים, כמו החובה לציית לחוק, או הטיעון שאם לא ייגבו מספיק מיסים יהיו לכך השלכות בלתי נסבלות. אבל בעיני אלה טיעונים נפרדים, שאין לערבב ביניהם ובין טיעון התשלום ההוגן על שירותים ממשלתיים שסופקו.
בנוגע לקושי לקבוע האם הציבור מקבל עסקה סבירה או מנוצל ע"י המנגנון: אדרבה, ככל שקשה יותר לקבוע זאת, כך הטיעון של תשלום הוגן על שירותים ממשלתיים נחלש ומאבד מתוקפו.
