2. סכנת הריכוזיות: אם תשוו את “אצולת הדיבידנד” הנוכחית ל”אצולה” שהתקיימה בשנות השבעים, למשל, תראו חברות אחרות לגמרי. הסיבה לכך היא שכל חברה עסקית, גדולה כלל שתהיה, מפסיקה להתקיים מאי אילו סיבות.
DGI חושפת אתכם לסכנה בכך שחלק נכבד מהונכם יושקע בחברה שתיקלע לקשיים, תקצץ או תבטל את הדיבידנד כליל ואף תפשוט רגל, מה שייחייב אתכם למכור בהפסד – או להפסיד את הכל. ראו מקרה
אנרון, למשל.
לעומת זאת, השקעה במדד מפזרת את הונכם סביב מספר גדול מאוד של חברות, כך שגם אם חברה אחת תפשוט רגל, ההשפעה הכוללת על הונכם תהיה מזערית.
3. הדיבידנד איננו מובטח: כשאתם רוכשים אגרת חוב, אתם מקבלים התחייבות משפטית מהמנפיק לשלם לכם ריבית במועד מוסכם בתמורה להלוואה. דיבידנדים, להבדיל אלפי הבדלות, נתונים לשיקולה הבלעדי של הנהלת החברה.
במילים אחרות, אין מדובר בהתחייבות חוזית. אין תאריך פידיון, ואין כל חובה, משפטית או אחרת, לשלם דיבידנד למשקיעים, אפילו אם מדובר בחברות ענק עם מסורת ארוכת שנים של העלאת דיבידנד.
בעיצומו של משבר 2008 תשואת הדיבידנד הכוללת של מדד S&P 500 התכווצה ב-20%. פייזר קיצצה דיבידנד ב-2009 משיקולים עסקיים. בריטיש פטרולום השהתה דיבידנד ב-2010 בגלל
דליפת הנפט החמורה בהיסטוריה האנושית. מוכנים לחשוף את עצמכם לברבורים שחורים כאלה?