ווטרן-טירון
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 16/11/21
- הודעות
- 877
- דירוג
- 471
ערב טוב,
אז אחרי עוד דיון מטריל וחסר כיוון באחת מקבוצות הוואצפ' של חברי הפורום, שלחו לי שוב את המאמר הזה שקראתי ביום שעלה לאוויר.
מניח שאחרי 8 שנים כמעט, אני יכול לשתף את מחשבותיי בנושא באופן רגוע ואובייקטיבי יותר.
בשורה התחתונה, הסולידית טועה לדעתי.
אבל אלו הנקודות העיקריות שקפצו במוחי, ואשמח לדעתכם ולתוספות מצדכם:
1. הסולידית מציגה את פני הדברים בצורה לא מדויקת. היא מציגה את החברה כאילו מדובר במשחק שימשיך להתקיים גם בלעדינו, ואת השחקנים ככאלו שנולדים עם יותר או פחות מזל, או "מאפיין X" כלשון הפוסט. עד כאן אולי זה נכון, אני לא יודע, אבל מה שבוודאות לא נכון זה להציג את פני הדברים כאילו המשימה היחידה שלנו היא להתאים את עצמנו לתנאי המשחק ושחלקנו זכו לאיזשהו ייתרון ראשוני או יחסי בהקשר הזה.
הגירסא שלי טוענת את הדבר הבא - קיום המשחק תלוי בחלק מהאנשים. על-מנת שהמשחק ימשיך להתקיים, אנשים *מסויימים* מוכרחים להצליח, ואחרים לא מוכרחים. אם באורח פלא, אלו שקיום המשחק תלוי בהם "ידפקו" באופן דטרמיניסטי, במוקדם או במאוחר גם ברי המזל יסבלו מאוד והמשחק כולו עשוי לקרוס. אז כדאי מאוד שאנשים פריבילגים כמו הסולידית יתחילו להיות לחוצים ולעשות משהו בנידון. והם אכן לחוצים בימים טרופים אלו, אבל כרגיל בעיקר מתלוננים ולא עושים כלום בשביל לשנות סדרי עולם במטרה לעזור לאלו שהמשחק תלוי בהם (התנהגות המזכירה אנשים הדוגלים בדטרמניזם, לא?).
במילים אחרות, מנקודה מסוימת שבה עוד מאמץ וסוכנות אישית לא באמת עוזרים, כדאי שתנאי המשחק יתאימו את עצמם אלינו.
כדוגמה ספציפית לטענה שלי, היסטורית בחברה שבה גברים נהפכו למתירנים יותר ופחות דומיננטיים, זה היה אחד הסימנים לקריסתה. אלכסנדר מלך מוקדון זאת דוגמה טובה יחסית. בהקשר להערה של הסולידית לגבי גברים סינגלים/(אינסלים בימינו?) ומתוסכלים שלא הולך להם עם נשים, שמוצאים נחמה במשחקי משחב בסגנון Witcher 3. אגב, Sexless Men/סינגליזם/גברי סיגמה/The rise of loneliness הם נושאים פיקנטיים ומדוברים מאוד בשנים האחרונות.
כמו כן, הציוצים של הסולידית מהשנים האחרונות, בעיקר לגבי החרדים אבל לא רק, מבטאים היטב את הרעיון - גם הפריבילגים/האחראים ביותר מתחילים להתעצבן, לחשוש, ו-*להאשים אחרים* כאשר הבעיות של אחרים, מהן התעלמו בתחילת הדרך, דופקות על מפתן דלתם. אירוני משהו.
שני אלו עשויים להתגלות בדיעבד כחיזוק לדרישה שהצגתי קודם, שמנקודה מסוימת ראוי שתנאי המשחק יתאימו את עצמם ולא רק השחקנים יידרשו לעשות זאת, או שהמשחק בצורתו הנוכחית פשוט יקרוס או ישתנה ללא היכר.
2. בפוסט טענה הסולידית שגם אם "חופש הבחירה" הוא אשליה, צריך להגן עליה מכל משמר כי הגבול בינה לבין פאטליזם הינו דק. יש בזה מן האמת, אבל לדעתי צריך לעשות זאת בצורה שהסולידית כנראה לא תהיה בעדה. כשמחנכים ילד קטן, כנראה שייטב לו אם נעודד אותו לטפח את אשליית הרצון החופשי הזאת וכתוצאה ממנה לעודד מוטיבציה ורצון להתקדם בחברה. אבל ברמה הקולקטיבית, מוכרחים יום-יום, שעה-שעה, להזכיר למבוגרים שהכל הלכה למעשה דטרמיניסטי, על-מנת פשוט לכופף ככל שאנו יכולים את הדטרמיניזם הזה לתועלת החברה הספציפית שלנו והאינטרסים שלה. וגם לעתים על-מנת לייצר שפיות נפשית במקרים בהם הגיאוגרפיה, המדיניות המוניטרית, הגיאופוליטיקה וכן הלאה עובדים לרעתנו. אנחנו לא אשמים בכך רוב הזמן (וראוי לזכור שזה משפיע גם על האלמנטים האינטימיים ביותר בחיינו, ולא רק על היבטים חברתיים ועל הצרות הקבועות שלנו כחברה).
יבוא יום והילד הזה יגדל וייחשף גם לצדדים היותר אפלים של המקום בו הוא חי, ויבין שאחד הערכים הגבוהים בחיים זה להעניק ולא לדאוג רק לתחת של עצמנו. במקביל, גם להתייחס קצת יותר בכבוד ופחות בהתנשאות למי שלחץ בטעות על רמת משחק "Nightmare" לפני שהתחיל עם משחק המחשב בו אנו חיים.
זה המקום להזכיר שמדינה משולה לאורגניזם נושם ושאם ננתק את עצמנו מהאתגרים של האחר תחת אמתלה בסגנון "הוא חסר אחראיות/הוא הביא את זה על עצמם" וכו', הבעיות של האחר ייפגשו במוקדם או במאוחר גם אותנו, או את ילדינו.
3. הסולידית כתבה בפוסט גם על המאמץ שנדרש בהקשר לכל זה, בין אם אנו פריבילגים או חסרי מזל, אבל לא ברור לי מדוע אישה עם IQ מעל הממוצע לא מסוגלת להביט על האמת הפשוטה שמאמץ זה משאב מוגבל ואם אדם נולד בסביבה לא מיטיבה + אייקיו לא משהו + משתנים בריאותיים או אחרים שהקשו עליו, באופן טבעי המשאב הזה יתבזבז על כל האתגרים הללו הרבה לפני שהוא ישאל את עצמו שאלות לגבי מצבו הפיננסי או עצמאותו הכלכלית/הנפשית/הרעיונית. כמובן שיש המון סיפורי סינדרלה שמבטאים בדיוק את ההיפך, אבל יש סיבה למה מדובר בסיפורים שמספרים אותם - כי ברוב המקרים זה לא עובד כמו בסיפורים.
היו בפוסט עוד כמה נקודות שביטאו בעיני מבט שטחי מאוד על המציאות, אבל אסתפק בשלושת העיקרים הללו. מחשבות? תוספות משלכם?
אז אחרי עוד דיון מטריל וחסר כיוון באחת מקבוצות הוואצפ' של חברי הפורום, שלחו לי שוב את המאמר הזה שקראתי ביום שעלה לאוויר.
מניח שאחרי 8 שנים כמעט, אני יכול לשתף את מחשבותיי בנושא באופן רגוע ואובייקטיבי יותר.
בשורה התחתונה, הסולידית טועה לדעתי.
אבל אלו הנקודות העיקריות שקפצו במוחי, ואשמח לדעתכם ולתוספות מצדכם:
1. הסולידית מציגה את פני הדברים בצורה לא מדויקת. היא מציגה את החברה כאילו מדובר במשחק שימשיך להתקיים גם בלעדינו, ואת השחקנים ככאלו שנולדים עם יותר או פחות מזל, או "מאפיין X" כלשון הפוסט. עד כאן אולי זה נכון, אני לא יודע, אבל מה שבוודאות לא נכון זה להציג את פני הדברים כאילו המשימה היחידה שלנו היא להתאים את עצמנו לתנאי המשחק ושחלקנו זכו לאיזשהו ייתרון ראשוני או יחסי בהקשר הזה.
הגירסא שלי טוענת את הדבר הבא - קיום המשחק תלוי בחלק מהאנשים. על-מנת שהמשחק ימשיך להתקיים, אנשים *מסויימים* מוכרחים להצליח, ואחרים לא מוכרחים. אם באורח פלא, אלו שקיום המשחק תלוי בהם "ידפקו" באופן דטרמיניסטי, במוקדם או במאוחר גם ברי המזל יסבלו מאוד והמשחק כולו עשוי לקרוס. אז כדאי מאוד שאנשים פריבילגים כמו הסולידית יתחילו להיות לחוצים ולעשות משהו בנידון. והם אכן לחוצים בימים טרופים אלו, אבל כרגיל בעיקר מתלוננים ולא עושים כלום בשביל לשנות סדרי עולם במטרה לעזור לאלו שהמשחק תלוי בהם (התנהגות המזכירה אנשים הדוגלים בדטרמניזם, לא?).
במילים אחרות, מנקודה מסוימת שבה עוד מאמץ וסוכנות אישית לא באמת עוזרים, כדאי שתנאי המשחק יתאימו את עצמם אלינו.
כדוגמה ספציפית לטענה שלי, היסטורית בחברה שבה גברים נהפכו למתירנים יותר ופחות דומיננטיים, זה היה אחד הסימנים לקריסתה. אלכסנדר מלך מוקדון זאת דוגמה טובה יחסית. בהקשר להערה של הסולידית לגבי גברים סינגלים/(אינסלים בימינו?) ומתוסכלים שלא הולך להם עם נשים, שמוצאים נחמה במשחקי משחב בסגנון Witcher 3. אגב, Sexless Men/סינגליזם/גברי סיגמה/The rise of loneliness הם נושאים פיקנטיים ומדוברים מאוד בשנים האחרונות.
כמו כן, הציוצים של הסולידית מהשנים האחרונות, בעיקר לגבי החרדים אבל לא רק, מבטאים היטב את הרעיון - גם הפריבילגים/האחראים ביותר מתחילים להתעצבן, לחשוש, ו-*להאשים אחרים* כאשר הבעיות של אחרים, מהן התעלמו בתחילת הדרך, דופקות על מפתן דלתם. אירוני משהו.
שני אלו עשויים להתגלות בדיעבד כחיזוק לדרישה שהצגתי קודם, שמנקודה מסוימת ראוי שתנאי המשחק יתאימו את עצמם ולא רק השחקנים יידרשו לעשות זאת, או שהמשחק בצורתו הנוכחית פשוט יקרוס או ישתנה ללא היכר.
2. בפוסט טענה הסולידית שגם אם "חופש הבחירה" הוא אשליה, צריך להגן עליה מכל משמר כי הגבול בינה לבין פאטליזם הינו דק. יש בזה מן האמת, אבל לדעתי צריך לעשות זאת בצורה שהסולידית כנראה לא תהיה בעדה. כשמחנכים ילד קטן, כנראה שייטב לו אם נעודד אותו לטפח את אשליית הרצון החופשי הזאת וכתוצאה ממנה לעודד מוטיבציה ורצון להתקדם בחברה. אבל ברמה הקולקטיבית, מוכרחים יום-יום, שעה-שעה, להזכיר למבוגרים שהכל הלכה למעשה דטרמיניסטי, על-מנת פשוט לכופף ככל שאנו יכולים את הדטרמיניזם הזה לתועלת החברה הספציפית שלנו והאינטרסים שלה. וגם לעתים על-מנת לייצר שפיות נפשית במקרים בהם הגיאוגרפיה, המדיניות המוניטרית, הגיאופוליטיקה וכן הלאה עובדים לרעתנו. אנחנו לא אשמים בכך רוב הזמן (וראוי לזכור שזה משפיע גם על האלמנטים האינטימיים ביותר בחיינו, ולא רק על היבטים חברתיים ועל הצרות הקבועות שלנו כחברה).
יבוא יום והילד הזה יגדל וייחשף גם לצדדים היותר אפלים של המקום בו הוא חי, ויבין שאחד הערכים הגבוהים בחיים זה להעניק ולא לדאוג רק לתחת של עצמנו. במקביל, גם להתייחס קצת יותר בכבוד ופחות בהתנשאות למי שלחץ בטעות על רמת משחק "Nightmare" לפני שהתחיל עם משחק המחשב בו אנו חיים.
זה המקום להזכיר שמדינה משולה לאורגניזם נושם ושאם ננתק את עצמנו מהאתגרים של האחר תחת אמתלה בסגנון "הוא חסר אחראיות/הוא הביא את זה על עצמם" וכו', הבעיות של האחר ייפגשו במוקדם או במאוחר גם אותנו, או את ילדינו.
3. הסולידית כתבה בפוסט גם על המאמץ שנדרש בהקשר לכל זה, בין אם אנו פריבילגים או חסרי מזל, אבל לא ברור לי מדוע אישה עם IQ מעל הממוצע לא מסוגלת להביט על האמת הפשוטה שמאמץ זה משאב מוגבל ואם אדם נולד בסביבה לא מיטיבה + אייקיו לא משהו + משתנים בריאותיים או אחרים שהקשו עליו, באופן טבעי המשאב הזה יתבזבז על כל האתגרים הללו הרבה לפני שהוא ישאל את עצמו שאלות לגבי מצבו הפיננסי או עצמאותו הכלכלית/הנפשית/הרעיונית. כמובן שיש המון סיפורי סינדרלה שמבטאים בדיוק את ההיפך, אבל יש סיבה למה מדובר בסיפורים שמספרים אותם - כי ברוב המקרים זה לא עובד כמו בסיפורים.
היו בפוסט עוד כמה נקודות שביטאו בעיני מבט שטחי מאוד על המציאות, אבל אסתפק בשלושת העיקרים הללו. מחשבות? תוספות משלכם?
נערך לאחרונה ב:
