שוחה במיים
משתמש רשום
- הצטרף ב
- 21/5/25
- הודעות
- 5
- דירוג
- 4
סוג של פוסט פריקה, ייאוש ואולי גם תקווה. הייתי שמח לשמוע את דעת ההמונים על הסיפור.
זוג נשוי עם ילדים, בעלי מקצועות חופשיים, כבני 40. מכניסים כ60 אשח בחודש וחוסכים הרבה. מאוד צנועים בהתנהלות. עדיין עם אוטו וריהוט ישנים, לא נוסעים המון לחופשות, אנשים ביתיים. לא קונים הרבה מוצרים כי זה לא משמח אותנו במיוחד, אך לא חוסכים על ההוצאות השוטפות ועל הילדים.
עניין המגורים נהפך ככל שהזמן עובר לבעיה שמטרידה אותנו, חסרה לנו יציבות כמשפחה. מצד שני יש גם חוסר רצון מצידי לשים כמעט את כל הז'יטונים על המדינה המפורקת שלנו (קורץ לחו"ל) והמחירים תמיד נראים בשיא ושמכאן רק יכולים לרדת. הדבר נהפך למחסום פסיכולוגי שמצד אחד אנחנו רוצים לעבור אותו ואפילו מתביישים שלא נכנסנו לרכבת כמו החברים בגילנו שנכנסו מזמן, ומהצד השני מפחדים ממנו ממגוון סיבות. הכסף שצברנו במהלך הזמן לא מתורגם כאן לרמות אושר גבוהות.
כבר מאז תחילת החיים הבוגרים המשותפים שלנו התחלנו לחפש את הדירה, ומה לא עברנו? ראינו במצטבר עשרות רבות של דירות בכמעט כל הערים המובילות בגוש דן (מינוס ת"א), השתתפנו במחיר למשתכן, בחנו הזדמנויות של נכס להשקעה ועוד... עם משהו כמו 5 מהן התקדמנו לשלבים של "כמעט חתימה". בכל אחד מהמקרים העסקה נפלה על סיבה כזו או אחרת ונכנסנו בינתיים לעוד סיבוב של שנות מגורים בשכירות וחוזר חלילה, עד שנאלצנו לעבור לשכירות הבאה. השנים עוברות וכמובן יש באסה גדולה ותחושת החמצה, שנכסים שראינו לפני שנים במחיר מסוים, היום נמכרים במיליונים יותר.
כל פינוי של דירה שוב זורק אותנו לשוק החיפושים לקניה, בלי פוקוס יותר מדי על מקום מסוים או שכונה "חלומיים", בלי המון דרישות ספציפיות. רוצים כמובן חינוך טוב, בית גדול ומפנק יחסית, סביבה טובה, שקטה, איכותית וליברלית. רשימת דרישות שהיא לכאורה לא ענקית אבל אף פעם לא מוצאים משהו שעונה על מרבית הקריטריונים. יודעים שאין מושלם וצריך להתפשר ובכל זאת זה לא קרה.
עם השנים חסכנו סכומים משמעותיים של כ-7 מיליון שח נזיל בכל מיני אפיקים רובם לא מסוכנים, לא כולל פנסיות וקרנות השתלמות בהן הצטבר סכום יפה נוסף שכרגע אני שם בצד והוא מבחינתי לא חלק מהחישוב. כרגע בוחנים נכסים בשווי של כ5.5 מיליון. החלום שלי היה בית פרטי עם גינה אבל לצערי אין כמעט דברים סבירים שלא דורשים שיפוץ מסיבי במרכז ברמות המחירים האלה.
עדיין לא בטוחים שזה הצעד הנכון לקנות עכשיו ומה נראה סכום הגיוני, אך האישה לוחצת להתקדם בכיוון ואין לי טיעונים כבדים נגד, למעט תחושות הבטן שלי והאינטואיציה. אפשר לקרוא לזה צרות של עשירים...
בנוסף לאור זה שלכאורה נוכל לממן אפילו במחיר גבוה כזה ללא משכנתא כלל, האם זה באמת הצעד החכם לשלם הכל מהנכסים הקיימים?
עוד הערות והארות יתקבלו בברכה.
זוג נשוי עם ילדים, בעלי מקצועות חופשיים, כבני 40. מכניסים כ60 אשח בחודש וחוסכים הרבה. מאוד צנועים בהתנהלות. עדיין עם אוטו וריהוט ישנים, לא נוסעים המון לחופשות, אנשים ביתיים. לא קונים הרבה מוצרים כי זה לא משמח אותנו במיוחד, אך לא חוסכים על ההוצאות השוטפות ועל הילדים.
עניין המגורים נהפך ככל שהזמן עובר לבעיה שמטרידה אותנו, חסרה לנו יציבות כמשפחה. מצד שני יש גם חוסר רצון מצידי לשים כמעט את כל הז'יטונים על המדינה המפורקת שלנו (קורץ לחו"ל) והמחירים תמיד נראים בשיא ושמכאן רק יכולים לרדת. הדבר נהפך למחסום פסיכולוגי שמצד אחד אנחנו רוצים לעבור אותו ואפילו מתביישים שלא נכנסנו לרכבת כמו החברים בגילנו שנכנסו מזמן, ומהצד השני מפחדים ממנו ממגוון סיבות. הכסף שצברנו במהלך הזמן לא מתורגם כאן לרמות אושר גבוהות.
כבר מאז תחילת החיים הבוגרים המשותפים שלנו התחלנו לחפש את הדירה, ומה לא עברנו? ראינו במצטבר עשרות רבות של דירות בכמעט כל הערים המובילות בגוש דן (מינוס ת"א), השתתפנו במחיר למשתכן, בחנו הזדמנויות של נכס להשקעה ועוד... עם משהו כמו 5 מהן התקדמנו לשלבים של "כמעט חתימה". בכל אחד מהמקרים העסקה נפלה על סיבה כזו או אחרת ונכנסנו בינתיים לעוד סיבוב של שנות מגורים בשכירות וחוזר חלילה, עד שנאלצנו לעבור לשכירות הבאה. השנים עוברות וכמובן יש באסה גדולה ותחושת החמצה, שנכסים שראינו לפני שנים במחיר מסוים, היום נמכרים במיליונים יותר.
כל פינוי של דירה שוב זורק אותנו לשוק החיפושים לקניה, בלי פוקוס יותר מדי על מקום מסוים או שכונה "חלומיים", בלי המון דרישות ספציפיות. רוצים כמובן חינוך טוב, בית גדול ומפנק יחסית, סביבה טובה, שקטה, איכותית וליברלית. רשימת דרישות שהיא לכאורה לא ענקית אבל אף פעם לא מוצאים משהו שעונה על מרבית הקריטריונים. יודעים שאין מושלם וצריך להתפשר ובכל זאת זה לא קרה.
עם השנים חסכנו סכומים משמעותיים של כ-7 מיליון שח נזיל בכל מיני אפיקים רובם לא מסוכנים, לא כולל פנסיות וקרנות השתלמות בהן הצטבר סכום יפה נוסף שכרגע אני שם בצד והוא מבחינתי לא חלק מהחישוב. כרגע בוחנים נכסים בשווי של כ5.5 מיליון. החלום שלי היה בית פרטי עם גינה אבל לצערי אין כמעט דברים סבירים שלא דורשים שיפוץ מסיבי במרכז ברמות המחירים האלה.
עדיין לא בטוחים שזה הצעד הנכון לקנות עכשיו ומה נראה סכום הגיוני, אך האישה לוחצת להתקדם בכיוון ואין לי טיעונים כבדים נגד, למעט תחושות הבטן שלי והאינטואיציה. אפשר לקרוא לזה צרות של עשירים...
בנוסף לאור זה שלכאורה נוכל לממן אפילו במחיר גבוה כזה ללא משכנתא כלל, האם זה באמת הצעד החכם לשלם הכל מהנכסים הקיימים?
עוד הערות והארות יתקבלו בברכה.
