אנחנו העתיד - מדוע חשוב להציב מטרות?
אז אפרופו
חברים ותיקים, זוג חברים הגיעו לבקר אותנו בסופ"ש האחרון. בהזדמנות חגיגית זאת הם סיפרו ש"רכשו" דירה בפריסייל, ובמהלך השיחה שאלו מה התכניות שלנו לעתיד?
בהתחלה לא הבנו מדוע הזוג חסר הילדים שואל אותנו על תכניות לעתיד, אז הם שאלו מפורשות מתי אנחנו מתכוונים לקנות דירה.
בשלב זה התחלתי לתחקר אותם. מה הם מתכוונים לעשות עם הדירה? (להשקעה). האם הם מועדים למס שבח ככל שיהיה אותו יאלצו לשלם? (לא). האם דרשו פטור מהצמדה למדד? (כן. לפחות זה...), ומדוע נראה להם שהמחיר יעלה? (ריבוי טבעי).
נמנעתי משאלות קשות, אבל בירכתי אותם על בחירתם ושאלתי מה התכניות
שלהם לעתיד? שקט, דממה. אין קול ואין עונה.
ואז זה היכה בי: למרבית האנשים שאני מכיר אין אסטרטגיה.
אסטרטגיה במובן של תוכנית על, משהו לשאוף אליו, עם יעדים מדידים באמצע ומסע.
במקרה הטוב זה מסתכם ברכישת דירה למגורים, אבל אז מתחילות הזזות השערים - דירה גדולה יותר / חדשה יותר / משופצת במליון שקל כדי לקבל הרגשה של מגורים בבית מלון.
אני חש שבין היתר, שזה מה שמבדיל בינינו לבין חלק מהחברים ורוב המשפחה, וזה מה שעוזר לנו להישאר בעושר מוצנע.
דיברנו ארוכות על הנושא הזה, אשתי ואני, והתעוררה בנו מעין קנאה בהם. קנאה בבורות ובעולם בו המטרות והיעדים כה פשוטים ומוגדרים היטב.
דיברנו גם על רכישת דירה למגורים. שאלתי את אשתי אם זה מה שהיא רוצה, כי עם הון נזיל של 2M ש"ח, חסכון אגרסיבי והכנסה שמאפשרת, אנחנו יכולים לקנות כל דירה שנרצה באיזור. הסכמנו על כך שעבורנו זה יהיה אמצעי לגידור עלויות וכאבי ראש, אבל שנדלן הוא אך ורק אמצעי ולא מטרה.
המשפחות שלנו לאט (מאוד לאט) מתחילות להבין את הסוגיה הזו, ובעקבות כך החלו "לשחרר" מהלחץ שלהם.
לא נעלבנו מהשאלה, והיא דווקא חיזקה בנו את צדקת דרכנו. אנו, הזוג הצעיר עם שלוש הבנות שבעתיד הנראה לעין יטייל בעולם נטול דאגות כספיות.
אנחנו העתיד.