רוב הפעמים כאשר הצד הימני עושה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו – בין אם זה קשור למדיניות כלכלית, חקיקה או כל פעולה אחרת – יש מיד את התחושה שזה נובע משיגעון מוחלט או רצון לאתגר את כל הסדרים הקיימים. "מה, הם השתגעו?", כולנו שואלים, כאילו אין שום היגיון מאחור. הפוליטיקאים הימנים תמיד נתפסים כאנשים שמובילים את העולם אל סוף הדרך, לפעמים בעיניים מזוגגות עם תיאוריות קונספירציה משולבות.
אבל, אם הצד השמאלי או הפוגרסיבי עושה משהו שמטלטל את הכל – ולפעמים אפילו בצורה הרבה יותר קיצונית ודרסטית – זה בדרך כלל מצופה מאיתנו להתלהב ולומר "וואו, זה מהפכה!". הרי כשצד שמאלי מתערב בעניינים כלכליים או חברתיים בצורה נועזת, תמיד יש את הסיסמה החביבה "הומניות", "פלורליזם", "צדק חברתי". מין תחושה כזו שכשאתה עושה משהו מטורף, חובק עולם ומערער כל קונצנזוס, זה כי אתה רוצה להציל את העולם, לא פחות.
אף אחד לא ישאל מה המחיר או אילו תוצאות היסטוריות קטסטרופליות היו בעקבות זה. לא, כי הרי אם מדובר בהחלטות של השמאל – זה תמיד מתוך אהבה לעולם. אחרי הכל, לפגוע במשק או לשבש סדרים קיימים זה בסדר כל עוד הכוונה היא להילחם באי-שוויון, לעזור לעובדים, ולקדם את זכויות המיעוטים. אז מה אם נגרום לקריסת כלכלה שלמה? זה תמיד יהיה מוצג כ"צעד אמיץ", אפילו אם זה הרסני.
והכיף האמיתי – זה שמי שעושה את זה, כאילו לא רק שהוא מציל את כולם, אלא הוא גם מצפה למחיאות כפיים! כי מה עושים בפוליטיקה של הימין? מנסים להביא תוצאות עם כלכלה טובה? למה? באמת? העיקר פה זה המניעים הגבוהים. איך שהשמאל יודע למכור את זה – איזה פלא
לא זכור לי שראיתי בפורום שמישהו יקדיש מילה על האמברגו נשק של ביידן, כמו שמלאים פה את המסך בהסברים נלהבים על המכסים של טראמפ. בסופו של דבר, זה תמיד ייראה כ"צעדים מנומסים" שהמטרה שלהם היא להציל את העולם, נכון? לא כמו טראמפ, שפשוט רצה לשים מכסים על כל העולם ואז פתאום כל המשק נכנס לחרדות, כי "הנה, הוא משוגע!". תמיד נחמד איך שהשמאל מציג את הדברים – אתה פוגע במשק בצורה נוראית, אבל אם אתה עושה את זה מתוך "אהבה למען הטוב הכללי", אז כל השאר יכולים לסבול בשקט.
www.nbcnews.com
