כבר בערך 3 שנים בפרישה מוקדמת. הפוסט של הסולידית קולע בול לתחושות ולהוויה של אחרי הפרישה.
עדיין לא מצאתי תחביב מעניין שימלא את זמני. אני פשוט חי מיום ליום בלי לוחות זמנים ברורים וטוב לי כך , פתאום כל דבר שכרוך בפגישה עם שעה מסוימת ( רופא שיניים, סידורים אדמיניסטרטיביים ועוד) נתפס ככורך ואיום על העצמאות שלי, כל כך הטמעתי את רעיון העצמאות שלא מתאים לי סדר יום שכרוך בעמידה בלוח זמנים.
מאז הפרישה עוד לא קראתי ערימות ספרים ולא ראיתי מאות סדרות ברצף בנטפליקס.
לעומת זאת למדתי לבשל ולאפות, אני הולך לחדר כושר , עושה קניות, מטפל בענייני הבית , בתיק ההשקעות...
לאחרונה אני מנהל את הדירה שקנינו להשקעה דרך השכרה לתיירים ב Airbnb וזה ממש מצריך הרבה השקעה של זמן ואנרגיה , אני והדירה לא נחים

. יש מלא הזמנות בלי הפסקה , צריך לנהל את ההזמנות , להיות נוכח בצ'ק אין וצ'ק אאוט, לכבס מצעים ומגבות ועוד . אבל בסך הכל אני נהנה מזה ולא לחוץ אם לא יהיו הזמנות מכיוון שאני לא תלוי בפעילות הזאת למחייתי, אני אוהב את המפגש עם האנשים הזרים מכל העולם , להסביר על פריז וצרפת ולעזור להם כשצריך. אף על פי שיש לי חשש מתמיד שיהרסו לי את הדירה היפה שלי למדתי לשחרר ולהתגבר על החרדה הזאת. אני לא רואה בזה עבודה אף על פי שאני מייצר הכנסה. אם לא בא לי אני לא משכיר, אני יכול למחוק את המודעה, להחליט על מינימום לילות וכו.
באופן כללי , אין עדיין שום פרוייקט גדול או איזה תחביב מדהים שתפס אותי, החיים מתנהלים בעצלתיים ובלי לחץ , היום עובר לי די מהר בחוסר יעילות משוועת בעיני המתבונן , כל הזמן צץ משהו שמעסיק אותי בלי התכנונים לטווח ארוך. לא בא לי לשחזר את היעילות וההספק מחיי העבודה בחיי כרגע בתור פורש.
בכל מקרה אין בי שום הרהורי חרטה ולא מתגעגע לעולם העבודה. לפעמים עולות בי המחשבות שבסך הכל מאז הפרישה אני לא עושה שום דבר שלא הייתי יכול לעשות גם בזמן עבודה ובנוסף להכניס משכורת נאה, אבל אני מעיף את המחשבות האילו לפח מכיוון שהשליטה על זמני וגם היכולת להשתעמם ולהתמרח עם הזמן שווים לי יותר מלחץ בעבודה , עמידה ביעדים ומשכורות נאה שאני כבר לא צריך.