ואם את מנכה את ההוצאות לאורך השנים (תחזוקה, שיפוצים,עיצובים) זה עדיין פי 5?
לא הבנתי מה הקשר?…
אני לא מנסה להגיד שעדיף להשקיע בנדל״ן ולא בשוק ההון…
אם כבר את רק מחזקת את מה שאני אומרת, כי מהירושה היה גם צריך להשתמש בכספים בשביל לשפץ את בית המגורים ולא רק בשביל לקנות אותו

.
הטענה שעלתה כאן (על ידי
@סולידי ועל ידי
@albert yaron) ושאליה הגבתי, שאם הייתי משקיעה את כל הכסף ב- 100% מניות (כשזה רוב הכסף שיש לי באותו שלב של החיים) אז במקרה כזה הייתי יכולה להעביר לכל אחד מילדי את אותו הסכום שאני קיבלתי (
במונחים ריאלים של כוח קנייה) והטענה הזו לא נכונה, לפחות לא הייתה נכונה עבורי. במקרה הטוב (!) הייתי יכולה לשמר את הערך ולהעביר הלאה את מה שאני קיבלתי (אולי קצת יותר), אבל לא פי מספר ילדי (בחרי מספר גדול משניים

).
וכל זה כמובן בהנחה שלא הייתי משתמשת בכלל בכסף לקנות דירה ולחיות יותר בנוחות במהלך 30 השנים הללו…
מה שכמובן לא קרה וכן קנינו בית וכן חיינו בנוחות יחסית לזוגות צעירים אחרים שלא היה להם גרוש על הנשמה (וגם הירושה העתידית לילדי מתוכננת לכלול עזרה בדירת מגורים וכוללת כבר עכשיו עזרה בלימודים, כך שלא כולה תוכל להיכנס להשקעה בשוק ההון להעברה בין דורית).
אני מבינה אם כך שדירות הירושה שלך היו כולן בת"א ולכן את משווה דווקא לעיר הזאת (ולשכונה ספציפית?). או שהבחירה היא בגלל שאת בעצמך גרה בת"א, ואילו היית גרה בחיפה אז היית מודדת מול אפשרויות הקניה בחיפה? ואם כל דירה בארץ אחרת - מול מה היית משווה?
חחח… דווקא לא בתל אביב.
אבל כן לקחתי מספר שמתאים למה שלנו אישית קרה פחות או יותר. כי רציתי להציג דוגמה אותנטית ואמיתית. ולא סתם מספר מדומיין.
במקרה האישי שלנו בית המגורים שקנינו בעזרת הירושה עלה פי 5, אולי אפילו יותר… (וכן, אני יכולה להרגיע אותך שזה לא כולל סכומי כסף נוספים שהיינו צריכים להוסיף בגלל שיפוצים/נזילות/רטיבות במהלך 25 השנים הללו

, אז גם על זה יצא כסף).
בנוסף קיבלנו נדל״ן נוסף (שנשאר כפי שהיה כשקיבלנו אותו) וזה עלה פי 3 בערך.
אם עושים ממוצע (מבחינת הסכומים) זה יוצא בערך פי 4-4.5.
בשביל שלכל אחד מילדי יהיה סכום שווה ערך לכוח הקניה שהיה לנו בזמנו, אז בממוצע אנחנו צריכים להכפיל את הירושה שקיבלנו פי 4-4.5, ואת זה להכפיל פי מספר הילדים.
מכיוון שכרגע יש עדיין את בית המגורים ואת הנדל״ן הנוסף (שיעברו בבוא העת בירושה), הרי שלפי החישוב (שלי) היינו צריכים לחסוך במהלך השנים הללו סכום שווה ערך לנדל״ן הנ״ל לפי שוויו כיום, כפול ״מספר הילדים פחות 1״.
חשוב לציין שהחסכון הזה צריך להגיע מכספים שהם לא הפנסיה (כי הם מן הסתם יצאו על קצבת הפנסיה שלנו).
כאמור הגענו לשם אבל זה לא היה פשוט, ואנחנו חוסכים המון. באמת המון. לא חושבת שמשפחה רגילה (שלא היה לה מזל לעבוד בעבודות כמו שלנו) הייתה יכולה להגיע לזה.
ואיך באה לידי ביטוי רמת החיים הגבוהה שלכם כשקיבלתם את הירושה? ואיך היא תבוא לידי ביטוי אצל הילדים שלכם? כי בכל זאת השתנו כמה פרמטרים בעולם הצרכני בין אז להיום לגבי הגדרת רמת החיים הגבוהה, לא?
היו לנו חיים נוחים יותר.
אף פעם לא היינו בזבזנים. אבל יכולנו להשקיע את הזמן שלנו בלמידה ורכישת השכלה איכותית, ולא לעבוד בשלוש עבודות תוך כדי הלימודים.
אני חושבת שיחסית לזמנינו נסענו גם יותר לחו״ל (עם המשפחה). היום כולם נוסעים ככה (ואפילו הרבה יותר) אבל אז זה לא היה מקובל בכלל, ואנחנו טסנו לחופשה בערך כל שנתיים.
לילדנו אנחנו עוזרים (ומתכננים לעזור גם לילדים הצעירים יותר) ברכישת השכלה (מימון מלא לתואר ראשון כך שלא יצטרכו לעבוד במהלך התואר) ובבוא היום נעזור ברכישת דירה. בנוסף טיולים משפחתיים (שאצלנו זו מסורת כאמור) אנחנו ממשיכים לממן.
מניחה שהעובדה שהמשכנתא תהיה יותר נוחה/מצומצמת (אם וכאשר הם יקחו משכנתא) זה בהחלט יקל עליהם את החיים.