בכמה אני אהיה מוכן למכור את זה בעוד 40 שנה או בכמה אני מוכן למכור את זה היום?
היום.
איך בדיוק זה שונה מפרמידת פונזי קלאסית?
אתה כל הזמן מדמה לפירמידה ולתרמיות פונזי, אבל אין לכך שום קשר לנידון. בפירמידה ובתרמיות, פשוט אין כסף מלכתחילה בPOOL, ולכן הראשון מקבל הכל והאחרון מפסיד. לעומת זאת בסיטואציה שלנו, האחרון לא מקבל פחות כסף אלא יותר סיכון. ההבדל הזה משמעותי מאוד לתיאור הנכון של העיסקה.
כעת אתייחס לקשיים אותם אתה מעלה.
לי דוקא נראה ברור שהסכם כזה מפיל סיכון מאוד מאוד גדול על רוב החוסכים, ובעיקר על הצעירים שבהם.
ראשית אסביר מדוע הסיכון
קטֵן גם ביחס לצעירים. אני לא יודע איך לסמלץ זאת ולכן אני לא יכול לטעון זאת בוודאות, אבל יש סיבה לחשוב שהסיכון בעיסקה אותה תיארתי קטן יותר מאשר אדם שפורש בגיל 45 עם מיליון ₪ ואותן הנחות.
הסיכון המרכזי עבור הפורש הממוצע נעוץ בשנים הראשונות לפרישתו. ככל ובאותן שנים השוק ירד, הוא נמצא בבעיה כיוון שכעת הוא מושך אחוזים גדלים והולכים. בעיסקה המדוברת, המשיכה מלכתחילה קטנה משמעותית וב5 השנים הראשונות מדובר במשיכה של 1% בלבד מערך התיק לאחר מכן 2% ב5 שנים השלישיות 3% ורק לאחר 15 שנה מתחילה משיכה של 4%.
זו סיבה ראשונה שמקטינה את הסיכון בתיק, כיוון שמשיכות השנים הראשונות הרבה פחות דרסטיות.
אבל הרבה יותר מזה, כיוון שהפורשים הצעירים מושכים לפי השווי הרעיוני של מיליון הש"ח
שלהם ביום הולדתם ה45, במידה והתיק ספג ירידה לדוגמה של 50%, הם לא יתחילו למשוך 40,000 ₪ שנתי אלא 20,000 ₪ בלבד. (הם לא הפסידו מזה כלום, כיוון שגם אם היו חוסכים באופן עצמאי זה היה המצב, כך שמהבחינה הזו אין נזק לפורשים הצעירים יותר).
לכן להערכתי הדלה, הסיכון של הפורשים הצעירים קטן משמעותית גם במידה והשנים הראשונות של התיק היו רעות.
במידה והשנים הראשונות של התיק היו טובות, הרי שהצעירים מרוויחים מתיק מנופח שהפורשים המבוגרים אינם מושכים ממנו 4% כיוון שהם פרשו לפני העליות, ולכן שוב הסיכון עבור הצעירים ירד, כי גם אם השנים הבאות יהיו רעות, עליית התיק של המבוגרים בשנים הראשונות תאזן עבורם את התיק כולו.
וכעת לבעיה השניה:
תעשה את זה מספיק פעמים ותגיע למצב שהאחרון לא מקבל כלום ורק כל מי שהיה לפניו הרויח.
אתה צודק שנוצר כאן סיכון חדש שהצעירים לא יקבלו כלום, אבל מה שמעניין אותנו אינו האם קיים סיכון ספציפי גדול עבור אדם אחד, אלא כמה סיכון הורדנו מכלל החוסכים בעיסקה. זה נכון שאם פורש צעיר ישים את כל כספו בנקודת זמן ספציפית בעיסקה כזו הוא מסכן את עצמו, אבל אם יוצרים כזה כלי אין שום חובה לעשות אותו במנה אחת גדולה, אפשר לפזר אותו בין הרבה אנשים. לדוגמה, במקום לקנות כל חודש מניות באופן פרטי, אתה יכול לבצע עיסקה דומה בין עשרים אנשים בהפרשי גיל של שנה, על סכום המניות אותו אתה קונה בחודש זה.
בצורה זו אתה יוצר מאות עיסקאות במהלך החיים שמפזרות את הסיכון הזה והופכות אותו לבלתי קיים, הלכה למעשה. אז אולי מתוך אותן מאות עיסקאות הפסדת כמה בודדות, אבל באופן הזה אתה מקבל את התוחלת של העסקאות על ידי מיצוע בזמן.