האם על ההורים מצופה לתמוך כלכלית בילדיהם?

[גרהם]

בקטנה: פעם פעם, הלימודים ההומניים היו אכן רציניים וניתן היה לקיים דיונים מפרים בנוגע לשאלות הקיום. היום, הלימודים האלה מסתכמים בפוליטיקלי קורקט ומשטרת המחשבות שמטילה אינדוקרינציה חמורה על כל דיעה שאיננה מתאימה לכת. אולי גם משם נובע הזלזול.

נשמע כמו נוסטלגיה של זקנים שבטוחים שפעם, כשהם היו צעירים, הכל היה שונה (יותר טוב כמובן).
אני בספק רב אם תוכנית הלימודים לתואר ראשון בהיסטוריה, ספרות ופילוסופיה השתנתה בצורה משמעותית בשנים האחרונות.
מה שכן השתנה זה היחס להשכלה שלא לצרכי פרנסה, לפחות אצל חילונים.

 

[בת העמק]

אני מוכן להגיד שעד כחצי שנה אחרי סיום הצבא ההורים אולי צריכים לעזור לילד במחיה ומגורים מעבר לזה כל עזרה שלהם זה טובה שהם עושים לו ועל הילד או לתרום את חלקו בעזרה להורים על זה או משהו אחר בסגנון.. בכל מקרה שם כבר ההורים ממש עושים טובה לילד מעל ומעבר

אני אענה לך בצורה אמביוולנטית על זה. בדוגמא הפרטית שלי, הקטנה שלי חזרה מהצבא ונשארה איתנו עד גיל 24 בערך. בזמן הזה היא עבדה, נסעה לטיול וחזרה לעבודה שוב. השהות שלה איתנו היתה כיפית ואני לא בטוחה אם זה לא "עשיית טובה" הדדית. היא פשוט היתה עוד אדם בוגר ואהוב בבית ושותפה לתחזוקה שלו ואני זוכרת את עצמי אומרת לה כל הזמן (עד היום האמת) שהלוואי והיתה נשארת תמיד (היא אשת שיחה מדהימה, אגב) אבל לטובתה עדיף שתתחיל חיים עצמאים עם כל מה שהם מביאים איתם.
אבל בהרבה מקרים דווקא ההורים הם אלה שרוצים שהצאצא יישאר איתם ומפחדים מתסמונת "הקן המתרוקן" ומהישארות עם ההורה השני לבד וחזרה לזוגיות בלבד (תקף יותר לאמהות אבל יש גם אבות כאלה) או במקרה של הורה יחידני- הישארות לבד.
ויש הורים שרוצים שהילד יישאר ילד ושהם יוכלו להמשיך לטפל בו ודי מפחדים מהתבגרות של צאצאיהם ויש הורים שגם כאשר הילד עובר לדירה משלו, הם ממשיכים לטפל בכל ענייניו.
מה שאני מנסה להגיד זה שכדי להפוך ילדים לבוגרים צריכה להיות פה עבודת הורות שמתחילה מגיל קטן מאד (לא לעשות בשביל הילד שום דבר שהוא יכול כבר בעצמו). אם אתם מגדלים ילדים בצורה מגוננת מדי לאורך כל השנים, הם לא נעשים פתאום בוגרים בגיל 18 או 21. לכן ילדים עטופים מדי הופכים למבוגרים חרדתיים ומפוחדים שלא סומכים על עצמם. זאת אחריות הורית בכמה מילים
אגב, אפשר לתקן את זה לדעתי ע"י עבודה משותפת של ההורה והצאצא המבוגר- מלמידת בישול וכביסה, דרך למידת פתרון בעיות ותיקונים בבית ועד למידה של חוזי שכ"ד/חשבון חשמל ומים/ביטוחים/בנק/עמידה בתקציב מול ההכנסות- כהכנה ליציאה מהבית. ככל שאדם יודע יותר ומתנסה יותר, כך גם החרדות שוככות והבטחון העצמי עולה.

 

[AIML]

העולם מלא ביחסי תן וקח, עיסקאות ומניפולציות, ותמיד מומלץ להבין את המניעים והמחירים של כל המעורבים, ובמיוחד את שלך.
כסף זה כח. כשמעורב כסף או שווה כסף יש ציפיה לתמורה, ולא משנה אם מדובר במלצין ונתניהו או בהורה שקונה לילד שלו דירה. ככל שיש יותר מילים גבוהות ויפות על ידידות חמה ומשפחתיות לוהטת, כך האמת מוסתרת יותר, המניעים האמתיים ממוסכים על ידי מילים לא מוגדרות, ובמקום דרישות ברורות ומפורשות יש ציפיות מטושטשות שעשויות להיות מובנות אחרת לכל אחד מהצדדים.
פעם הכל היה ברור - מי שמתחתן בלי אישור ההורים מנושל מהירושה.
כיום כבר לא לגיטימי להגיד דברים כאילו.
מה פירוש לשמח את ההורים? אותה שניה שבה הם העבירו לך מליון שקל תגרום להם אושר עילאי לכל החיים? לא, היא לא. כשתמכור את הבית ותעבור לדירה קטנטנה בהונגקונג והם יסתכלו על הדיור המוגן היוקרתי שהם כבר לא יכולים להרשות לעצמם לא בטוח שהם יהיו כל כך שמחים. יש כאן צפיות של כל אחד מהצדדים ועדיף להבהיר מהן.
אולי זה מחיר שאתה שמח לשלם, כמו לגור קרוב להורים, לתחזק קשר רציף בינהם לנכדים, ולדאוג להם לעת זיקנה,
אבל אולי אשתך מעדיפה לגור ליד ההורים שלה, שאין להם כסף לקנות לכם בית אבל יש להם יותר שימחת חיים ונכונות לעזור עם הנכדים.
ואולי המחיר האמיתי הוא לצדד באמא שלך כשהיא מעבירה אצבע על האבק ומסבירה לאשתך בפעם המאה וחמש שאצלה הילדים לא חזרו לבית ריק ותמיד היה אוכל ביתי חם ומזין, ואתה פשוט לא קולט מה כל כך דפוק באשתך שהיא לא מבינה את המשפחתיות הכל כך חמה שלכם - הרי הם עשו בשבילכם כל כך הרבה.
לא משנה מה הציפיות, הם קיימות. ועדיף שהן יהיו ברורות, כמו

ואם יחליטו ללמוד מדעי הדשא, שיממנו בעצמם.

ולא מוסתרות על ידי מילים יפות כמו אלטרואיזם או מילים מכוערות כמו מגיע לי.

 

[איש ירח]

כשתמכור את הבית ותעבור לדירה קטנטנה בהונגקונג והם יסתכלו על הדיור המוגן היוקרתי שהם כבר לא יכולים להרשות לעצמם לא בטוח שהם יהיו כל כך שמחים

ביחסים בין אנשים גם הפקטורים הכלכליים באים בחשבון ולכן בהרבה היבטים הם אמורים להיות מוסדרים גם חוזית. למשל, הסדרי נישואין היו מאז ומתמיד הסדרים כלכליים. מצד שני, צריך לזכור שאנחנו בני אדם ובני אדם חיים עם אנשים אחרים ולא לבד. מעטים האנשים שיכולים להיות לגמרי עם עצמם ולהיות תלויים רק בעצמם, כמו הסולידית.
ברוב המקרים, בחיי משפחה או קהילה יש יחסים הדדיים והם לא מסתכמים ב- אני שילמתי לך לתואר אז עכשיו אתה צריך לדאוג לי לעת זקנה.

 

[בת העמק]

העולם מלא ביחסי תן וקח, עיסקאות ומניפולציות, ותמיד מומלץ להבין את המניעים והמחירים של כל המעורבים, ובמיוחד את שלך.

ברוב המקרים, בחיי משפחה או קהילה יש יחסים הדדיים והם לא מסתכמים ב- אני שילמתי לך לתואר אז עכשיו אתה צריך לדאוג לי לעת זקנה.

במקום לקרוא לזה בשמות גנאי מהעולם הקפיטליסטי (עיסקאות ומניפולציות?) אפשר לקרוא לזה עקרון ההדדיות.
כשילדתי את ילדיי וטיפלתי בהם, לא עשיתי את זה כדי שמישהו יטפל בי בזיקנתי. זה אפילו לא עלה על קצה חוטמי.
אבל כשהילדים הופכים לבוגרים זה בהחלט עולה על השולחן (לפעמים זה מודחק ומוכחש האמת) כי זאת מהות האדם (ובאופן מיוחד בהיותו ילד, נכה או זקן)- היותו בעל חיים התלוי בחברי הקבוצה כדי לשרוד.
ההישרדות איננה רק יכולת להיות מוזן ומוגן אלא גם החוזק הנפשי הנובע משמחת חיים וזה מתפתח בחברה שאכפת לה ממך. ומי אמור להיות הכי אכפתי לגביך?
צאצאים שאינם דואגים להוריהם המזדקנים זה אחד הדברים העצובים שאני מכירה. לדאוג להם צריך גם אם לא שילמו לך על תואר (אלא אם הם התעללו בך).
וגם אם ההורה עשיר ויכול לדאוג לטיפול פיזי הולם לעצמו- הוא נזקק לאהבה, חברה, אכפתיות ותשומת לב. רוב ההורים לא מסתפקים רק בחברת בני גילם, הם זקוקים לחברת ילדיהם ונכדיהם. לכן קשה לי לקרוא לזה יחסי תן וקח, כי אלה מילים שמביעות התייחסות חד צדדית (תתן לי, תקח ממני) וכשאדם כבר לא יכול לתת שום דבר או אין לך מה לקחת ממנו, מה אז?

 

[ביולוג ירושלמי]

בקטנה: פעם פעם, הלימודים ההומניים היו אכן רציניים וניתן היה לקיים דיונים מפרים בנוגע לשאלות הקיום. היום, הלימודים האלה מסתכמים בפוליטיקלי קורקט ומשטרת המחשבות שמטילה אינדוקרינציה חמורה על כל דיעה שאיננה מתאימה לכת. אולי גם משם נובע הזלזול.

תראה, אני לא רוצה לשלול אותך... אז אני אשלול אותך.
זה גם בולשיט. וסליחה מכבודו ומטענתו. ברצינות.
רשמת "בזמנך", אז אני מניח שאתה בוגר של המדעים ההומאניים ואתה יודע טוב מאוד מה פשרה של האמירה האומללה הזו שנכתבה קודם.
אני עוד עלול להיקרא כאחד שיוצא חוצץ כנגד כותב האמירה שיבדל לחיי הייטק ארוכים, דורון, אבל ממש ממש לא. הוא לא חשוב לי בכלל ואני לא חשוב לי בכלל.
רק הלך הרוח שנובע מהאמירה הזו, שנאמרת שוב ושוב כבדרך אגב, מזיז לי. זה והעובדה שהיא מפלצת שמזינה את עצמה כבר כמה שנים טובות בנוכחותי, אל מול תאוות ההמשכורת והשכר שחודרת לכל פינה טובה ולא משאירה חללים אחריה.
המציאות שלי מטרפת את עצמה וזה מעיק עליי ולכן אני יוצא נגד אמירה שכזו. כי היא מקפלת בתוכה כל כך הרבה.
האמירה של דורון, והאמירה שלו ספציפית, ברור לגמרי מאיפה היא באה.
אני לא בא עכשיו לנתח עולמות ולהתחיל דיון פורה ומפרה על האם מדעי הדשא (מה שזה פאקינג לא יהיה) הם ברכה לעולם ולאנושות או שהם זיבול שכל וביזבוז של שנות אדם.
אני חושב שמי שקודקודו בקודקודו מבין באופן מאוד אינטואטיבי את הלך הרוח שנובע מהאמירה הזו.
בתור מישהו שכן למד מדעים, וכן שרף שנים לא מעטות בקמפוס למתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטה שעפה על עצמה, כן עשה מחקר מעשי, כן עשה מדע (מה שזה פאקינג לא יהיה), כן פרסם וכן הייתה לו זקפת אגו לא גדולה מדי אך גם לא קלה מדי - המשפט הזה נכתב מתוך ראיה צרה של קפיטליזם מעוות שרואה את החור של הגרוש הישר מתוך הפריזמה של האסימון.
אבל היי, מה אני עף על עצמי? - ביולוגיה היא הרי הכי מדעים הומאניים של המדעים ה"אמיתיים".

יש מקצוע, יש משכורת גבוהה, יש אופק התרחשויות = יש עתיד = נעודד את הילד (ונכניס את הרעיון לחברה כולה על הדרך) שזה שווה משהו ולכן שווה ללמוד ולכן אממן לו.
אין מקצוע, אין משכורת = אין עתיד = "ואם יחליטו ללמוד מדעי הדשא, שיממנו בעצמם".

טוב. סיימתי בנושא הזה. לא מזהם את השירשור בדיעות החולפות שלי.

 

[בת העמק]

הוא לא חשוב לי בכלל ואני לא חשוב לי בכלל.

מתתתההה (מתעסקת בעיקר).

רק הלך הרוח שנובע מהאמירה הזו, שנאמרת שוב ושוב כבדרך אגב, מזיז לי. זה והעובדה שהיא מפלצת שמזינה את עצמה כבר כמה שנים טובות בנוכחותי, אל מול תאוות ההמשכורת והשכר שחודרת לכל פינה טובה ולא משאירה חללים אחריה.

אני רוצה לאמץ אותך לבן אבל רק בתנאי שאתה מייצר דור המשך פשוט בזבוז נוראי של DNA (ואם תבחר להישאר אל-הורי, תסתדר בעצמך).
איך הרפרנס?

 

[איש ירח]

@בת העמק , כתבת באריכות ובפירוט מה שהתכוונתי להגיד.
@ביולוג ירושלמי, יש לך טעות חמורה. המקצוע שלי הוא בהרד-קור של המדעים המדויקים וגם ביולוגיה נחשב הומני מבחינתי. בשום פנים לא הייתי ממליצה למשהו ללמוד ביולוגיה כי יש הצפה בשוק ואין עבודה במקצוע (לרוב הלומדים).
מכיוון שהזכרת את גילי, אתייחס לנושא המימון לילדים כי כמו שזה נראה זו דילמה שאתה לא עומד מולה. לא אממן בשום אופן תואר בלימודי: מגדר, קרימינולוגיה, תקשורת וכו' לילד. אשלח אותו/אותה לעשות קצת שיעורי בית וללמוד משהו שגם "יוצא ממנו משהו" למשל, ילד שירצה ללמוד קרימינולוגיה אפנה ללימודי עבודה סוציאלית משום שהתכנים דומים ותעודת עו"ס מאפשרת הרבה יותר כולל עבודות שהם קרימינולוגיה קלאסית.
כמו שכתבה @בת העמק, חינוך ילדים לא מתחיל בגיל 21/25 אלא הרבה קודם אז יש לי אמון בילדים שלי שגם אם הם לא מתימטיים כמוני, הם ידעו לבחור בחירות מושכלות גם בנושא הזה.

 

[גרהם]

אשלח אותו/אותה לעשות קצת שיעורי בית וללמוד משהו שגם "יוצא ממנו משהו" למשל, ילד שירצה ללמוד קרימינולוגיה אפנה ללימודי עבודה סוציאלית משום שהתכנים דומים ותעודת עו"ס מאפשרת הרבה יותר כולל עבודות שהם קרימינולוגיה קלאסית.

ברצינות? יש "ילדים" בגיל 22 שכך פועלים?
למיטב זכרוני, "ילד" בן 22 לא מקבל שיעורי בית מהוריו והם לא אומרים לו לאיזה מגמה ללכת (האמת היא שגם בתיכון הכפיה הזו מוגבלת). הדיון כאן הוא אחרי שלב ההתחבטות והעצות ולדעתי ההחלטה שלך לא לממן פשוט תגרום לבנך לרדת ברמת החיים או לדחות את הלימודים מעט. הסיכוי שהוא ילך למקצוע שאתה מייעד לו רק בגלל שאתה מתנה בכך את המימון שואף לאפס.

 

[ביולוג ירושלמי]

בשום פנים לא הייתי ממליצה למשהו ללמוד ביולוגיה כי יש הצפה בשוק ואין עבודה במקצוע (לרוב הלומדים)

טעות בידייך. או בידיך (התנסחת פעם כזכר כמדומני ופעם כנקבה אז אני טרנסג'נדר עכשיו).
לא טעות - יש הצפה בשוק הביולוגים פקקטה בהמוניהם, כמו בשוק העו"ד וכמו בהרבה שווקים, למשל עבודה סוציאלית או הומופטים שלמדו במכללת ניקול קידמן.
כן טעות - יש המון עבודה במקצוע, עד בלי די, השכר [רפרנס למשהו נחות אך עיקש מאוד כמו נניח מין פולש של אילנתה בלוטית].

לא אממן בשום אופן תואר בלימודי: מגדר, קרימינולוגיה, תקשורת וכו' לילד.

אחלה. זכותך. במלעיל או במלרע.
הילד יכול גם לא לממן לך בית אבות נחות של משען בקריית קטיושה, אבל כן לממן לך בית אבות של הביוקר בקריית עקרון.
התחלתי את כל השרשור הזה בתגובה שאני לא חושב שצריך לממן בכלל.

אין לי תובנות נהדרות כמו שלא בדרך כלל, וזיהמתי מספיק ואני במצב רוח לץ מדי לכתוב משהו מועיל.
הורים אכלו בוסר ושיני בנים תצהבנה.

 

[ogi]

מה שאני מנסה להגיד זה שכדי להפוך ילדים לבוגרים צריכה להיות פה עבודת הורות שמתחילה מגיל קטן מאד (לא לעשות בשביל הילד שום דבר שהוא יכול כבר בעצמו). אם אתם מגדלים ילדים בצורה מגוננת מדי לאורך כל השנים, הם לא נעשים פתאום בוגרים בגיל 18 או 21. לכן ילדים עטופים מדי הופכים למבוגרים חרדתיים ומפוחדים שלא סומכים על עצמם. זאת אחריות הורית בכמה מילים

תלותיות היא בעיקר פונקציה של חינוך? – מסכים.
חרדתיות היא בעיקר פונקציה של חינוך? – לא מסכים.

אני מאמין שלחרדתיות יש מרכיב גנטי משמעותי, שעובר מהורים לילדיהם הביולוגיים.
"הורים מגוננים מדי" – זה בגלל שהם חרדתיים. ואת החרדתיות הזאת הם העבירו לילדיהם גנטית.

אף אחד לא יגיד לאמא: "הבת שלך יצאה דלילת פיגמנטים מנומשת בגלל שאת פוחדת מדי מהשמש והחדרת בה את הפחדים שלך".
אבל כן יגידו לה אמירה דומה לגבי חוסר הביטחון/חרדתיות של הבת. אני מאמין ששתי האמירות שגויות כמעט באותה מידה.


.

 

[nturtle]

כל המשפחות המאושרות - מאושרות באותה הדרך. כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה.
- לב טולסטוי
{ מתוך הספר "אנה קארנינה" }

 

[Meni Adam]

אני חושב שאין תשובה של כן ולא לשאלה הזאת וכל מקרה לגופו.
מהסביבה הקרובה לצערי או לשמחתי אני מכיר את מקרה הקיצון לשני הצדדים.
הראשון בן אדם בן 40+ עם ילדים שלא עבד במצטבר שנה בחייו, וההורים העשירים מאוד מימנו אותו לאורך כל חייו בסכומים פסיכים ושהיו נסיונות להפחית את הסכומים ולגרום לו לצאת לעבוד כשלו וחוזר חלילה. הוא ללא דירה משלו וללא חסכונות . כמובן שהוא מאוד אוהב ומעריך את ההורים, אך בתור מי שמסתכל מהצד ההתנהגות הזאת שלהם גרם אצלו לבעיה בלתי פתירה וגדולה מאוד.

השני בן אדם בן 29 נשוי עם דירה ללא משכנתא במרכז . עבד מגיל 16 בשלש עבודות וחסך כל אגורה. ולא ראה שקל מאבא העשיר שלו . הוא שונא את אבא שלו על הקמצנות הקיצונית שלו כלפי הילדים שלו למרות עושרו.

אני גם מכיר מקרה אמצע, ההורים נתנו ועזרו ללא חשבון לילדים בלימודים וגם אחרי עד שהוא יעמוד על הרגליים ואף ירכוש דירה וחינוך טוב שכסף לא גודל על עצים.

 

[בת העמק]

"הורים מגוננים מדי" – זה בגלל שהם חרדתיים, ואת החרדתיות הזאת הם העבירו לילדיהם גנטית.

גנטית או סביבתית זה קצת קשה להפרדה. ויש הבדל בין להיות חרדתי לעצמי או לגבי הילדים שלי, זה לא היינו הך. אנשים שסובלים מחרדות חברתיות ומתחבאים בבית הוריהם אולי רגישים יותר מאחרים אבל ללא "עזרה" מהוריהם זה היה יכול להיראות אחרת. גם כך אפשר לעשות שינוי אבל בשביל זה צריך לעשות עבודה ע"י שני הצדדים- המניק והיונק.

 

[ogi]

גנטית או סביבתית זה קצת קשה להפרדה.

הקושי לבודד אינו מהווה טיעון לטובת אחת העמדות, וגם לא לטובת שילוב ביניהן.
הטכנולוגיה והמתודולוגיה הולכות ומשתפרות, הנתונים נאספים ומצטברים – ימים ומחקרים יגידו.

יש הבדל בין להיות חרדתי לעצמי או לגבי הילדים שלי, זה לא היינו הך.

אני משער שאדם שיש אצלו פגמים במנגנון ויסות החרדה, או שהמנגנון אצלו מכויל מטבעו לתחזק רמת-בסיס גבוהה מהרגיל של חרדה – זה בדרך כלל לא יתבטא רק בשלב אחד ובהיבט אחד של החיים.

אנשים שסובלים מחרדות חברתיות ומתחבאים בבית הוריהם אולי רגישים יותר מאחרים

אני שמח שאת מכירה בכך שהם "אולי" "רגישים" יותר. אני רואה בכך התקדמות.

אבל ללא "עזרה" מהוריהם זה היה יכול להיראות אחרת.

אז בכל זאת ההורים יוצאים אצלך אשמים...

גם כך אפשר לעשות שינוי אבל בשביל זה צריך לעשות עבודה ע"י שני הצדדים- המניק והיונק.

אם כוונתך לצעדים להפחתת התלות בהורים, אני מסכים. הסכמתי איתך מראש שתלותיות היא בעיקרה עניין של חינוך. אם כוונתך לחרדתיות, אני חולק, כאמור.
(אני טוען שתלותיות וחרדתיות הן תכונות שונות. מי שתלותי לא בהכרח חרדתי, ומי שחרדתי לא בהכרח תלותי).

 

[AIML]

אני בספק רב אם תוכנית הלימודים לתואר ראשון בהיסטוריה, ספרות ופילוסופיה השתנתה בצורה משמעותית בשנים האחרונות.

השתנו המרצים. מרצה לספרות מסלקת חיילת במדים כי סטודנטית ערביה אמרה משהו, אוניברסיטה מחליטה שתפקידה לתבוע כניסה בשם פעילת BDS, ומאמרים שחתומים על ידי פרופסורים ושנשמעים כסיסמאות מטעם ---באזני זה כת ולא מחקר.

 

[AIML]

חרדתיות היא בעיקר פונקציה של חינוך? – לא מסכים.

בהחלט כן.
הטיפול היחיד בחרדות שמוסכם כיעיל הוא טיפול התנהגותי. על כל שאר הטיפולים יש חילוקי דעות, והתרופות לא הוכחו כעדיפות משמעותיח על פלסיבו.
מה זה טיפול התנהגותי ? מרגילים את המטופל לאט לאט להתמודד עם החרדות, מהקל לכבד.
מה זה חינוך? מרגילים את הילד לאט לאט להתמודד עם העולם, בהדרגה.
לכל אדם יש חרדות. חרדות זה מנגנון בריא. מה שלא בריא זה להדביק על עצמך תוית ולהמנע מהתמודדות, כי יש לך אישור שאתה מיסכן ולא מסוגל להתמודד.
----
ג.נ. -- בהחלט לא פסיכולוג, אבל קורא ומתעניין.

 

[בת העמק]

(אני טוען שתלותיות וחרדתיות הן תכונות שונות. מי שתלותי לא בהכרח חרדתי, ומי שחרדתי לא בהכרח תלותי).

אני לא זוכרת שהשתמשתי במילה תלותיות ואני לא רוצה לסטות מהנושא.

הקושי לבודד אינו מהווה טיעון לטובת אחת העמדות, וגם לא לטובת שילוב ביניהן.
הטכנולוגיה והמתודולוגיה הולכות ומשתפרות, הנתונים נאספים ומצטברים – ימים ומחקרים יגידו.

עזוב מחקרים אומרת לך כבר עכשיו- זה שילוב של רגישות אישית עם תנאי הסביבה (עם מי גדלת, בחברת מי, מה עברת, מה בחרת, מה פירשת). המחקרים יגידו לך אולי סטטיסטית כמה אחוזים מזה ומזה וינסו להסביר קורלציות. אפשר לדלג על זה בחיים הפרטיים ולחיות עם עיניים פקוחות לרווחה (זיהוי ותשומת לב).
אגב, הבת שלי נולדה עם רגישות חזקה ליציאה מהשיגרה, לאנשים זרים, לריחות וטעמים. משנה לשנה זה פחת בלי טיפול חיצוני (אנושי וכימי) ע"י ליווי והבנה שלנו כהורים והרצון העז שלה. היום היא אישה צעירה עצמאית, סקרנית, מתנסה, זזה הלאה, מוקפת חברים. אני בטוחה שהרגישות עדיין קיימת אבל היא הצליחה לעמעם אותה.

אני משער שאדם שיש אצלו פגמים במנגנון ויסות החרדה, או שהמנגנון אצלו מכויל מטבעו לתחזק רמת-בסיס גבוהה מהרגיל של חרדה – זה בדרך כלל לא יתבטא רק בשלב אחד ובהיבט אחד של החיים.

אני מכירה על בשרי את האפשרות להיות אדם אמיץ עד טיפשות ואז להפוך לחרדתי בקשר לילדים ואז לעבוד על זה כדי לשחרר- את עצמי, את בעלי ואת ילדיי.

 

[גרהם]

השתנו המרצים. מרצה לספרות מסלקת חיילת במדים כי סטודנטית ערביה אמרה משהו, אוניברסיטה מחליטה שתפקידה לתבוע כניסה בשם פעילת BDS, ומאמרים שחתומים על ידי פרופסורים ושנשמעים כסיסמאות מטעם ---באזני זה כת ולא מחקר.

תמיד היתה פוליטיקה בקמפוס ולדעתי במובן הזה כלום לא השתנה.
מה שכן השתנה, באוניברסיטה ומחוצה לה, זה היקף הכיסוי התקשורתי ותיעוד הדברים. קח למשל את הסיפור שכתבת על "מרצה לספרות מסלקת חיילת במדים כי סטודנטית ערביה אמרה משהו". הגרסה של מרצי התוכנית היא שכמעט כל מילה שכתבת היא שקר וכזב, אבל מה קרה כאן בדיוק? ברשת יש תאורים מפורטים, היה גם מי שידע לצלם בזמן אמת והכל הגיע לתקשורת והארגונים הפוליטיים חוגגים על הדם כמובן. אין חדש תחת השמש, זולת ההעצמה של החיכוכים האלו בזכות התקשורת שנמצאת בכל מקום.
לגבי הביקורת שלך על איכות המחקר, קטונתי מלשפוט את איכות המחקר של כל החוקרים במדעי הרוח בכל המוסדות האקדמיים בארץ. בתחום בו אני מתעניין, הסטוריה, לדעתי הריחוק מהמאורעות הגדולים שהיו לעמנו במאה הקודמת רק תורם לאיכות המחקר.

 

[איש ירח]

האמת היא שגם בתיכון הכפיה הזו מוגבלת)

לא דיברתי על כפייה. דיברתי על:

ש לי אמון בילדים שלי

הסיכוי שהוא ילך למקצוע שאתה מייעד לו רק בגלל שאתה מתנה בכך את המימון שואף לאפס.

לא מייעד לילדים שלי שום דבר. אנחנו רואים את תפקידנו כהורים בהגדלת אפשרויות הבחירה שלהם. פשוט, במסגרת הבחירות שלהם, יש בחירות ואפשרויות יותר טובות ויש פחות. אדם צעיר לא תמיד מודע להם ואנחנו כהורים נעלה זאת על השולחן.