כמה מחשבות על הרפורמה והמחאה, ועל הממשלה ומתנגדיה
1. ראשית דבר טוב..
בעיני ויכוח אידואלוגי הוא דבר טוב. בני אדם מטבעם נוטים לשקיעה רוחנית וערכית, והם חייבים מבער אידאולגי, שיגרום להם להישאר ערכיים. לדתיים יש את הדת, ולחילונים יש בעיה בתחום (גילוי נאות: אני בעל תשובה). כך בעוד בבית הספר ידברו על ערכים של שוויון והכלה, בחיים עצמם אפשר להעביר שנים רבות בלי לחשוב מחשבה ערכית אחת. אז עד עכשיו היה לנו את נושא הקיימתו והאקולגיה שתפס רבים - ברמה הערכית, וזה בהחלט טוב להם.
כעת כאשר מאות אלפי אנשים שמוצאים לנכון להקדיש זמן יקר ואנרגיה רבה עבור ערכים ואידאולגיה נכונה בעיניהם, זה פשוט עושה את האנשים ערכיים יותר, וזה נפלא.
2. האם החרדה נכונה?
אחד המאפיינים של המחאה הנוכחית הוא החרדה. קבוצת האוכלוסיה החילונית מביעה חרדה אמיתית ועמוקה מפני הבאות. האם אכן החרדה נכונה? והאם היא נכונה במינון שהיא? הבה ונראה.
3. אילו הפוליטקאים היו קצת יותר הגונים..
במדינת ישראל יש שש קבוצות אוכלוסיה בעיני. 1. יהודית חילונית. 2. יהודית מסורתית. 3. יהודית דתית. 4. יהודית חרדית. 5. ערבית מסורתית. 6. ערבית דתית.
אני לא חושב שנכון להציג את החלוקה בין פריפרייה למרכז, למרות שאכן המרכז מורכב יותר מישראל 1 ואילו הפריפרייה מורכבת יותר מישראל 2 3 (החרדים הם בכלל עולם נפרד משלהם), שכן בסופו של דבר, יש הכל בכל מקום, והכל שאלה של מינונים. לכן החלוקה בעיני היא לקבוצות אוכלוסיה שונות.
4. מה המאפיינים של כל קבוצה?
כיצד נאפיין ונזהה את הקבוצות הללו.
קבוצה 1 - יהדות חילונית - היא לרוב אתאסטית, דוגלת בליברליות מוחלטת, ובחופש מוחלט, לא רואה ערך בשימור ערכים שמרניים כל שהם (ובכללם תורת ישראל), ודוגלת באופן מובהק בשוויון וחופש מוחלט. הדילמות המרכזיות של קבוצה זו - היא - מה המשמעות שלהם כיהודים ברמה האישית וברמה הלאומית (מדינה יהודית) ועד כמה יש לדבר משקל מוצדק. מעבר לכך יש להם את הדילמות המרכזיות של הגישה האתיסטית מה היחס למוסר (כמחייב באמת), האם האדם הוא סך הכל מולקולות וחשמל כמו המחשב שלפניכם (רק על פחמן במקום על סליקון), האם להחיל את ערך השוויון כלפי בעלי חיים, האם כדאי לערער כל נורמה שמרנית (זוגיות פתוחה, העדר חוקי לבוש, ועוד). לקבוצה זו יש משקל רב באקדמיה ובכלכלה וגם באוכלוסיה.
קבוצת 2 - יהדות מסורתית - אלו יהודים מסורתיים - לרוב בעלי אמונה באלוקים ויחס אוהד כלפי הזהות הלאומית היהודית. לרוב ישנו יחס אוהד גם כלפי תורת ישראל, ועם זאת הם אינם שומרים מצוות. הם גם מזוהים מאד עם הערכים של חופש ושוויון, ומאידך גם לשמרנות וערכי מסורת. בכללי הם דוגלים בדמוקרטיה אולם עם ערכים שמרניים מרפים (משהו מעין הקפטילזם של ימינו.. קפטילזם עם מדיניות רווחה)
הדילמה המרכזית של קבוצה זו - זה הסתירה הלוגית שבערכים, מצד אחד שמרנות ומצד שני ליברליות, מצד אחד אמונה ואהדה לדת ומצד שני אי שמירת מצוות. פעמים רבות הם אכן יסתפקו בהסברים חלקיים (אלוקים לא התכווין שאסור להדליק את האור.. כלומר יש אלוקים והוא ביקש דבר, אבל לא כמו שהוא מוצג היום).
מעבר לכך, קבוצה זו בדילמה כיצד לשלב באופן מעשי בין חופש ושוויון לבין שמרנות. קבוצה זו משולבת באופן מלא בכלכלה ובאקדמיה, ואמנם לרוב כוחה הכלכלי והאקדמי פחות מקבוצה 1, אולם חלקה באוכלסיה גדול והוא כמעט כמו הקבוצה החילונית.
בחיי היום היום - אין פער משמעותי בין צורת החיים של קבוצה 1 לקבוצה 2, הם מסוגלים לחיות יחד, (והם אכן חיים יחד). שניהם רוצים דמוקטריה, חופש ושוויון, יהיו ויכוחים, יהיו מחלוקות, על גבולות הגיזרה, אולם בחיים האמיתיים הפערים אינם כה גדולים, וניתן לגשר עליהם.
קבוצת 3. יהדות דתית. אלו יהודים דתיים שמצהירים על עצמם כשומרי מצוות. יש רצף גדול מאד באדיקות הדתית. וכן רצף גדול בין קבוצה זו לקבוצה 2. קבוצה זו מאמינה מאד בזהות הלאומית, אם מסיבות דתיות ואם מסיבות לאומיות. קבוצה זו משתלבת בחברה הישראלת, בצבא ובכלכלה ובתעשייה, ואף משקלה היחסי (ביחס למספרה) גבוה באקדמיה ובתעשייה. מאידך קבוצה זו יונקת גם מהמוסר והתרבות של העולם המערבי, ורואה שיש גם מה לקבל מהעולם המערבי. קבוצה זו גם דוגלת בעמדה קיצונית בסכסוך הישראלי פלסטיני.
הדילמה המרכזית של קבוצה זו - 1. מה לקבל מהתרבות המערבית ומה לא. כיצד להתאים את התורה עם סוגיות מודרניות, עם מוסר מערבי, תורה ומדע, ועוד. 2. כיצד ניתן לקיים אורח חיים דתי במסגרת חברה שרובה אינו דתי.
קבוצה 4. יהדות חרדית. אלו יהודים חרדים שאדוקים בשמירת מצוות, ומתוך פחד לחיות בחברה הכללית שאיננה שומרת מצוות בחרו לחיות בצורה נפרדת כחברת מיעוט בתוך החברה הישראלית. הקבוצה איננה משתלבת בחברה הישראלית, החל מצבא ועד תרבות. הגברים אינם לומדים השכלה גבוהה, ולפיכך רבים מהם אינם עובדים, וגם העובדים לא בתחומים משמעותיים. מאידך הנשים כן עובדות (באופן מובהק ניתן לומר כי מספר מהנדסות התוכנה החרדיות גדול בהרבה - מבחינה יחסית - מאלו החילוניות).
הדילמות המרכזיות של החברה החרדית. 1. האם וכיצד ניתן להמשיך כחברת מיעוט כאשר המיעוט הולך וגדל. ומה גם כאשר במקביל החברה הכללית כועסת יותר ויותר על התופעה. (הדלימה היא פנימית וחיצונית). 2. מעבר לכך, ישנם דילמות כמו אלו שהוזכרו קודם - היחס לסוגיות שהעולם המערבי מקדם מול חוקי התורה, ובאופן כללי מה יש לעולם הדתי להציע מול העולם המערבי.
קבוצה 5. ערבים מסורתיים. במדינת ישראל מעל 2 מליון ערבים. אנו רגילים להתייחס אליהם כגוש אחד, אולם לאמיתו של דבר בעיני ישנה חלוקה מובהקת. ערבים מסורתיים וערבים דתיים. (אין כמעט ערבים חילונים לחלוטין). ערבים מסורתים אינם אדוקים בדת האיסלם. מאידך הם לרוב שמרניים מאד, ובעלי זיקה וכבוד לדת. הם לרוב משתלבים במשק בתחומים שונים, אם כי הם אינם נמצאים בליבת האקדמיה (צעירים ערביים רבים עושים תואר ראשון, אולם תואר שלישי הרבה פחות מחלקם היחסי באוכלסיה). הם צורכים תרבות מערבית ועוברים תהליך איטי של מערבזיציה. הם גם דוגלים יותר ויותר בערכים כמו שוויון וחירות וחופש.
הדילמות המרכזיות של קבוצה זו - הסתירה הפנימית בין מסורת לחילון, בין אמונה לאי קיום מצוות, בין חיבור לאומי לעם הפלסטני לבין רצון לבלות בתל אביב. מעבר לכך בתרבות הערבית משורשת תופעות שבמהותם מתקשות מאד להכיל ערכים כמו שוויון מערבי - על מלא.
קבוצה 6 - ערבים דתיים. אלו ערבים דתיים אשר אדוקים בדת האיסלאם. קבוצה זו באופן טבעי מסתגרת יותר, ורואה במרכיב הדתי את הפער המרכזי בינה לבין החברה היהודית. כך גם הסכסוך הישראלי פלסטני מקבל אופי דתי, קשה בהרבה לפתור את הסכוך. משום שסכסוך לאומי נתון יותר לפשרה ואילו סכסוך דתי הוא עמוק יותר ומורכב בהרבה לטיפול ופשרה. קבוצה זו חיה בחברה הישראלית - כמיעוט, אולם לא רק כמיעוט אלא כמיעוט מסוכסך על כל המשתמע מכך (לא רוצה לומר את המילה אויב). קבוצה זו לרוב מחרימה את מדינת ישראל ואת גופי השלטון שבה.
5. בואו נרכיב ממשלה.
כאשר אנו מרכיבים ממשלה - פירושו של דבר שהקבוצות הכי הומגניות צריכות להתחבר יחדיו על מנת להרכיב ממשלה. באופן טבעי והגיוני - שתי הקבוצות הגדולות ביותר הם: היהדות החילונית והיהדות המסורתית. הם שני הקבוצות הגדולות ביותר מבחינה מספרית וגם מבחינות נוספות. האם היהדות המסורתית קרובה יותר ליהדות החרדית? התשובה היא חד משמעי לא. החרדים מעוניינים להתבדל מהחברה המסורתית בדיוק כמו אלו החילונים לחלוטין. והאם היהדות הדתית מסתדרת באופן טבעי עם היהדות המסורתית שמקבלת להטיב"ם ומנהלת בחיי היום יום אורח חיים מערבי? לא.
ברור כי באמת שתי הקבוצות הגדולות היו צריכות להתאחד יחד. ובואו נעביר את זה לרמת האנשים - האם - למי יש יותר אורח חיים זהה -
יאיר לפיד, בני גנץ, גדעון סהר, בנימין נתניהו, יריב לוין, ישראל כץ, אמיר אוחנה, מירי רגב, מירב מכאלי.
או שמא:
משה גפני, אריה דרעי, סמוטריץ, בן גביר, בנט (כן - גם בנט בסופו של דבר לא מדליק את האור בשבת) גולדקנוף, בנימין נתניהו, יריב לוין, ישראל כץ.
האם זו בכלל שאלה?
הרי בשביל סמוטריץ וגפני - ביבי ויריב לוין הם באמת פורקי עול תורה ומצוות בדיוק כמו יאיר לפיד, מקסימום הם תינוקות שנשבו..
6. אז למה באמת זה לא כך?
התשובה היא פשוטה. שני ילדים מנהלים יריבות קשה ביניהם, הכוח של שניהם הוא זהה, כך שאין בידם להכריע את היריבות בצורה כזו. נו, מה עושים כעת? מנסים לגייס כח עזר. יבוא השלישי ויכריע ביניהם. השלישי יכול להיות חלש בהרבה משניהם, אולם הוא בא בסך הכל בתוספת כוח לאחד היריבים וכך הוא מכריע את המערכה.
כך עובדת המערכת הפוליטית בישראל. שני החזקים הם שני הקבוצות הגדולות. היהדות החילונית והיהדות המסורתית, הם נלחמות ביניהם, ואז כל אחד מנסה להביא עוד שחקני משנה שיעזרו לו להכריע את היריב. כך חברה הקבוצה המסורתית שלא לפי ההגיון הישר לקבוצה הדתית והחרדית, וכך גם חברה הקבוצה היהודית חילונית לקבוצה הערבית מסורתית. כל אחד מנסה למצוא לו עזרים מהקבוצות הקטנות והחלשות שיעזרו לו להכריע בקרב של שני הגדולות.
אם הפוליטקאים היו מספיק ישרים והגונים הם היו חוברים לפי האינטרס של הבוחרים ולא לפי האגו. אולם מה לעשות והאגו גדול, וכל קבוצה רוצה לשלוט על מוקדי הכוח ולזרוק כמה מליראדים לקטנים בשביל שקט תעשייתי. כך עושה כעת ביבי עם החרדים, וכך עשה יאיר לפיד עם הערבים.
7. איך כל זה מקל על החרדה מהרפורמה..