בעקבות הזמן האבוד

[קפיטליסט מרושע]

תשמע, אתה מקור להשראה. לא פחות.

לגבי השנה האחרונה - תודה על המילואים, מצטער אם היו שם מקרים קשים או אבידות. המצב חרא, ובזכותך ובזכות כמוך אנחנו חיים כאן.

לגבי הגרעון הזמני שהיה לכם - תראה, אתה על מסלול להרוויח המון כסף. אין לי ספק שתצליח מאוד (אתה כבר מצליח, אבל בשלב הזה בקריירה שלך זה עדיין לא מתבטא עד הסוף מבחינה כלכלית).
במקומך - לא הייתי חושש בכלל מרמת חיים גבוהה ולהיות קרוב לאיזון 0 חודשי. ואני אומר את זה בתור מי שכבר יותר מ- 15 שנים מקדש חיסכון, צבירה וריבית דריבית. המסלול שלך יוביל אותך, בעבודה הקשה שהשקעת ותשקיע, למצב בו לא יהיה חסר לך כסף בשום צורה.

אני שמח שבחרת לגור בסמוך לבית החולים. שמח ששרדתם והתחזקתם כזוג. חוויות מסוג מעבר עיר, תקופת לחץ ארוכה וכו' יכולות לשבור זוגיות או לחזק. אל תיקח את זה כמובן מאליו, ותראה (תמשיך להראות?) לזוגתך שהיא חשובה לך.

כל הכבוד, ובהצלחה.

 

[pin2win]

תודה רבה לכולם על התגובות

אני תמיד משתדל להגיד לאנשים לא להקשיב להורים כי זה חיבוק דב [ברוב המקרים] וצריך לנסות ללכת עם הלב ואז התעודה שהם רוצים.

תהיתי אם התחום שסיקרן היה האורתופדיה באמת? ?

הייתי אומר שמסלול רפואה היה בדיוק חיבוק דב כפי שאתה מתאר, מצד אמא שלי. ברטרוספקטיבה הייתי הולך למקצוע אחר ככל הנראה.
בכל מקרה בכל התחום הענק של רפואה, אורתופדיה היה התחום היחיד שהתחברתי אליו הן מבחינת העיסוק והן מבחינת המחשבה מאחוריי העיסוק - ברוב המוחלט של הזמן שיפור באיכות החיים של המטופלים ולא הצלת חיים.

האם המחקרים שלך קשורים להתמחות הזאת? ואם לא, תתן רמז לאיזה תחום כן?

כל המחקר בתחום האורתופדיה, יש לי מאמרים שאני עובד עליהם שהם בתת התמחויות בעיקר ספורט וכף רגל, אבל ציפור נפשי נמצאת בתחום המחקר של שימור מפרקים ע"י טיפולים ביולוגיים למיניהם (תאי גזע, PRP ועוד).

מטפלת. לפחות מישהי שתאסוף את הילדים בצהריים.

זה מה שעשינו, פלוס רובוטים של נקיון

לגבי הגרעון הזמני שהיה לכם - תראה, אתה על מסלול להרוויח המון כסף. אין לי ספק שתצליח מאוד (אתה כבר מצליח, אבל בשלב הזה בקריירה שלך זה עדיין לא מתבטא עד הסוף מבחינה כלכלית).
במקומך - לא הייתי חושש בכלל מרמת חיים גבוהה ולהיות קרוב לאיזון 0 חודשי. ואני אומר את זה בתור מי שכבר יותר מ- 15 שנים מקדש חיסכון, צבירה וריבית דריבית. המסלול שלך יוביל אותך, בעבודה הקשה שהשקעת ותשקיע, למצב בו לא יהיה חסר לך כסף בשום צורה.

אני שמח שבחרת לגור בסמוך לבית החולים. שמח ששרדתם והתחזקתם כזוג. חוויות מסוג מעבר עיר, תקופת לחץ ארוכה וכו' יכולות לשבור זוגיות או לחזק. אל תיקח את זה כמובן מאליו, ותראה (תמשיך להראות?) לזוגתך שהיא חשובה לך.

קודם כל תודה רבה על המילים החמות.
מבחינת הגרעון - אין ספק שזו הייתה המחשבה, אבל באמת האמנתי באשתי וביכולת שלה להתחיל קריירה כפי שרצתה. זה היה קשה אבל האמנתי בה לאורך כל הדרך. היא מצאה עבודה מעניינת עם תנאים נהדרים לאחר חיפוש ממושך, עד אז נשכנו שפתיים והחזקנו אצבעות.
מבחינת חסכון - אנחנו לא בדיוק זוג סולידי, אנחנו חיים ברמת החיים שאנחנו מעוניינים בה ומסוגלים לחסוך סכום לא רע (בעיניי) לפחות עד הצאצא הבא. החשיבות מבחינת החסכון היא כדי שבעתיד, במידה ואהיה מסוגל לכך בסוף 6 השנים האלה, אוכל לממן הכשרת על בחו"ל.

 

[pin2win]

אף אחד לא יכול לעצור את הזמן

קרוב לחצי שנה עברה מהפוסט האחרון שלי, וכניסה אחת לרפיח (ללא הרוגים או פצועים קשה הפעם, תודה לאל). כבר לא 'המחזור' הכי צעיר במחלקה, הקטנה כבר הולכת ומדברת

* אין ספק שלא להיות הכי צעיר ברפואה, כמו גם בצבא, זאת פריבלגיה אשר נושאת בחובה הרבה 'הטבות'. משימות קצת יותר טובות, קצת פחות שעות עבודה (לראשונה מזה שנה סופ"ש מלא בבית!), ויותר עבודה מקצועית. ההכשרה עדיין לא מספקת בעיניי, כמו בהרבה מקומות אחרים בארץ, אבל לפחות יש זמן ללמוד לבד ולהיות קצת יותר עם המשפחה.

* אקדמית די נתקעתי השנה, עם מאמרים שקפאו למשך פרקי זמן ארוכים בגלל העדר זמן פנוי. עם זאת, עדיין התפרסמו 4 עבודות שלקחתי בהן חלק - שני פרקים לספרים, ושני מאמרים די גדולים. כל העבודות היו ישנות והתחלתי אותן עוד לפניי ההתמחות, אבל גם זו התקדמות. למרות הכל, הצלחתי לקדם מאמר אחד חדש שהתחלתי לעבוד עליו בתחילת ההתמחות לכיוון של הגשה. לצערי, זה הדבר הכניס אותי היישר לתוך סערת פוליטיקה ארגונית שלא הייתי מוכן אליה, ואני לא בטוח שאני יודע או רוצה לדעת איך לנווט את האירוע.

* כלכלית חוסכים מה שאפשר, תמיד קופצות הוצאות פתאומיות (וטרינר למשל), המשך הכשרת הדירה השכורה שלנו לבית מגורים וגם טיסה קטנה לחו"ל (לראשונה זה 3 שנים!). בממוצע מצליחים לחסוך כ20 עד 30 אחוז מהנטו, שזה לא רע.

מקווה שהשנה הקרובה תהיה שקטה ופורה יותר, ואולי יהיו גם חדשות טובות בגזרת הילודה אם כי קצת מוקדם לכתוב על זה

 

[בת העמק]

ציפור נפשי נמצאת בתחום המחקר של שימור מפרקים ע"י טיפולים ביולוגיים למיניהם (תאי גזע, PRP ועוד).

אם תהיה פריצת דרך או תצטרך עכברים אנושיים למחקר, אשמח שתבוא לעדכן כאן. בעלי נכנס לעולם הזה השנה, כמטופל, והתחום הקונבנציונאלי מציע בעיקר ניתוחים והחלפות מפרקים.
פיזיוטרפיסטית חמודה בקופ"ח אמרה לנו ששחיקת מפרקים נפוצה אצל מבוגרים בדיוק כמו קמטים ופשוט צריך ללמוד לחיות עם זה (עם כמה תרגילים לחיזוק). מה אכפת לה שכושר ההתפרנסות שלנו כולל יכולת הליכה בשטח שכולל מדרגות או בכלל בשטח לא בנוי?

 

[pin2win]

עוד יום מתיש נגמר.
הסתכלתי על מגנטים ישנים על המקרר ולא הצלחתי לזהות את האדם שאמור להיות המוכר לי ביותר.
מי זה אותו איש חסר דאגות ואיך הוא קשור אליי, לאיש שסובל מייסורי מצפון בגלל תפקודו כבעל, אב, ורופא.

אני בקרוב סוגר שנתיים להתמחות ואני מותש, מרוקן מכל טיפת אנרגיה שהייתה לי.
בין משימות קליניקות בכמות מתגברת והולכת, רמת אחריות שגדלה עם הפז"ם, שעות עבודה וחסך שינה מצטברים - איבדתי את עצמי לחלוטין בתוך הוריקן ההתמחות.
לכל אלו נוספו שני אירועים אישיים:
1. אשתי נכנסה לשמירת הריון בשלב מאוד מוקדם של ההיריון, וילדה בקיסרי חירום בשבוע 25
2. זמן קצר לאחר הלידה נאלצנו לעבור דירה

הייתי אומר שאולי הדבר החשוב ביותר שלמדתי מהשנתיים האחרונות זה חשיבות קרן החירום לגיבוי כלכלי לאירועים לא צפויים בחיים.

בזמן שקרו הרבה אירועים חיוביים במהלך השנה הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית, אני מרגיש שהרע מאפיל על הטוב ואני מגיע לסוף השנה השניה צל של עצמי, קליפה ריקה.
אשתי חושבת שאולי שווה לי לשקול ללכת לטיפול, גם חלק מחבריי להתמחות חושבים כך, אבל האמת היא שאין לי זמן או רצון לכך.
העוגן האחרון שמקשר אותי למי שהייתי הוא השעה שאני מקדיש למחקר בשעת לילה מאוחרת, ואולי זאת תקווה לייצר משהו חיובי ש100% תלוי בי וביכולת שלי?

נרים כוסית שהשנה הקרובה שבאה עלינו תהיה טובה יותר.

 

[בת העמק]

מי זה אותו איש חסר דאגות ואיך הוא קשור אליי, לאיש שסובל מייסורי מצפון בגלל תפקודו כבעל, אב, ורופא.

אני בקרוב סוגר שנתיים להתמחות ואני מותש, מרוקן מכל טיפת אנרגיה שהייתה לי.

אוי
אולי תשים על המקרר תמונת מגנט של האיש המותש של היום, ועוד 5 שנים תסתכל ותשאל מי זה האיש העייף הזה?

נרים כוסית שהשנה הקרובה שבאה עלינו תהיה טובה יותר.

אמן ואמן!

 

[פטל ואוכמניות]

לכל אלו נוספו שני אירועים אישיים:
1. אשתי נכנסה לשמירת הריון בשלב מאוד מוקדם של ההיריון, וילדה בקיסרי חירום בשבוע 25
2. זמן קצר לאחר הלידה נאלצנו לעבור דירה

נשמע ממש קשוח. אני מקווה שאישתך והתינוק/ת במצב טוב, ושאתם מקבלים את מלוא התמיכה מהקרובים אליכם - ממש נחוץ.

 

[amit]

שסובל מייסורי מצפון בגלל תפקודו כבעל, אב, ורופא.

ייסורי מצפון על מה ? אם זה בסדר לשאול.

 

[pin2win]

ייסורי מצפון על מה ? אם זה בסדר לשאול.

יש 24 שעות ביממה, הרוב מוקדש לעבודה (משימות קליניות), השאר מוחלק בין המשפחה, למידה והכנה ליום העבודה הבא..וכשיש קצת זמן גם לעצמי.
התחושה היא שאתה לא מקדיש מספיק זמן לשום דבר, הקרובים שלך מוזנחים, ואתה כושל ברמה המקצועית כי אין לך מספיק זמן ללמוד.
לצערי ככל שההתמחות מתקדמת והבלאי שלי גובר, התחנה האחרונה - לשבת על הספה ולבהות בקיר, תופסת נפח משמעותי יותר ביום שלי.

נשמע ממש קשוח. אני מקווה שאישתך והתינוק/ת במצב טוב, ושאתם מקבלים את מלוא התמיכה מהקרובים אליכם - ממש נחוץ.

לא חושב שהיינו שורדים בלעדיהם.

 

[יעקב 1]

האם העבודה תמחק את כל כולי ותהפוך אותי למכונת רפואה משומנת? האם אקרוס תחת העומס?

לא!
חכו עוד קצת ותבוא הרווחה.

 

[ת.אוקהם]

אשתי חושבת שאולי שווה לי לשקול ללכת לטיפול, גם חלק מחבריי להתמחות חושבים כך, אבל האמת היא שאין לי זמן או רצון לכך.

אני גם חושב ששווה לשקול טיפול.
יש לך להבנתי עוד 4 שנים לסוף ההתמחות, צריך לנסות איכשהו לשנות גישה אחרת זה יהיה מאוד קשה.
בנוסף הייתי שוקל ספורט, במקום לשבת ולבהות בקיר תצא לריצה, לי אישית זה מאוד עזר כשחוויתי קושי משמעותי בתקופת הקורונה.
נ.ב
בתור חסכן (יש שיגידו קמצן ) שעבר טיפול שסייע לו אני ממליץ להתעלם מההיבט הכלכלי, רווחה נפשית זה יותר חשוב מכסף.

 

[pin2win]

אני גם חושב ששווה לשקול טיפול.
יש לך להבנתי עוד 4 שנים לסוף ההתמחות, צריך לנסות איכשהו לשנות גישה אחרת זה יהיה מאוד קשה.
בנוסף הייתי שוקל ספורט, במקום לשבת ולבהות בקיר תצא לריצה, לי אישית זה מאוד עזר כשחוויתי קושי משמעותי בתקופת הקורונה.
נ.ב
בתור חסכן (יש שיגידו קמצן ) שעבר טיפול שסייע לו אני ממליץ להתעלם מההיבט הכלכלי, רווחה נפשית זה יותר חשוב מכסף.

אני מקפיד על אימונים, מנסה לפחות
אבל בתקופה האחרונה לא עולה בידי, הרבה עומס עבודה...
מקווה מאוד שזה קצת ירד בחודש חודשיים הקרובים

 

[האגיפטולוגית]

בתקופות ירודות מאד ספורט יכול לעזור, אפילו מעט מאד ממנו. אפילו עשר דקות משקולות בבית.

 

[amit]

יש 24 שעות ביממה, הרוב מוקדש לעבודה (משימות קליניות), השאר מוחלק בין המשפחה, למידה והכנה ליום העבודה הבא..וכשיש קצת זמן גם לעצמי.
התחושה היא שאתה לא מקדיש מספיק זמן לשום דבר, הקרובים שלך מוזנחים, ואתה כושל ברמה המקצועית כי אין לך מספיק זמן ללמוד.
לצערי ככל שההתמחות מתקדמת והבלאי שלי גובר, התחנה האחרונה - לשבת על הספה ולבהות בקיר, תופסת נפח משמעותי יותר ביום שלי.

לא חושב שהיינו שורדים בלעדיהם.

תעשה מה שאפשר כדי לצאת מהמצב . ספורט ,ים ,זמן עם הילדים אפילו פעם בשבוע .
צא לשמש מתי שרק אפשר.

 

[נמר ישראלי]

אני מקפיד על אימונים, מנסה לפחות
אבל בתקופה האחרונה לא עולה בידי, הרבה עומס עבודה...
מקווה מאוד שזה קצת ירד בחודש חודשיים הקרובים

כושר זה אחד הדברים שהכי משחררים את הגוף והנפש לך על זה
המסע שלך זה אחד המרתקים שנכתבו!

אולי תנסה להבין ממה נובעת התשישות?
מניסיון ממליץ לך להילחם בכל הכח על איזון של שעות שינה (לפחות בסופ”ש) אפשר להתגמש לפעמים אבל כאחד שכמה שנים מחסיר המון שעות שינה, במבט לאחור יכול להיות שהייתי צריך לתת לגוף קצת יותר שינה, מתמלא אנרגיה בהליכות ובסטרס של עבודה במקום בשינה.

בקשר לזוגיות ולילדים החיים עמוסים אבל אם יודעים להקדיש זמן איכות למשפחה זה נותן המון גם לך וגם להם, משתדל כמה שיותר להתנתק מתקשורת, צורך כמעט רק תקשורת כלכלית ולא לפתוח פלא’ ומחשב על חשבון זמן משפחה
והעיקר בחרת תחום שהוא סופר סופר חשוב ומועיל הלוואי שתצליח!

 

[AS7]

מביט פה מהצד, במהלך לימודי רפואה כשאני נושק ל40
וקצת מקנא דווקא

 

[pin2win]

עוד שנה חלפה לה.
שלוש שנים עברו..נשארו עוד..שלוש.
אני הרבה דברים, בעיקר עייף, שחוק, מותש.
אני מעשן יותר, מתאמן פחות, אוכל פחות בריא, מנסה לשרוד..שבוע שבוע, עד שהשבועות נערמים לחודש, ואז עוד חודש..
אני לא יודע אם זה שעות השינה, כמות המטופלים שאני רואה, הסבל האנושי שאני נחשף אליו בתורנויות, עומס ההחלטות שצריך לקבל, שני ילדים קטנים, אינסוף דרישות, מסלול אקדמי קשה...
אני כבר לא מדבר על זה שהתנתקתי כמעט לחלוטין מהמשפחה ב3 השנים שחלפו.
אני לא רואה את הסוף, ולא מצליח לראות איך אני מגיע אליו בחתיכה אחת. המחשבה על התפטרות בוערת לי בעצמות, אבל אני לא באמת יכול. אני רוצה להגר וזאת בערך האופציה היחידה שלי, מה גם שלמצוא מקום אחר להתמחות זה..קשה.

קרו כמה דברים השנה
1. בחורף התחלתי לעבוד במשרה נוספת במקביל להתמחות - במוקד לרפואה דחופה של אחת מקופות החולים. בערך במשך שנתיים וחצי, לאור הוצאות גבוהות על שכירות, גנים, אובדן זמן עבודה של אישתי (הריון בסיכון, שמירת הריון וכו'), היינו ממש על הקשקש כלכלית. בקצרה, אומנם זה הוסיף עומס (עוד כ 20~ שעות עבודה בחודש), אבל זה בערך הכפיל את השכר שלי, וההפרש הזה כמעט כולו הולך ישירות לחסכון או סתם מאפשר לנו לקחת בייביסיטר יותר בחופשיות ולצאת לאנשהו עם אישתי.
2. אקדמית הרבה מאוד כשלונות השנה, מאמרים שנדחו ועוד. אבל בסוף המצנח נפתח, טסתי לכמה כנסים בינלאומיים כאשר באחד מהם זכיתי בפרס, ולקינוח פרסום בעיתון הגדול ביותר בתחום שחיקת הסחוס!..שעל הדרך המווה גם את הפרסום בעיתון היוקרתי ביותר שהיה אי פעם במחלקה. בנוסף חברת ביוטק אחת הראתה עניין רב במחקר שלי ואפילו היה לי ראיון קטן איתם...מעניין לאן זה יילך.
3. מקצועית אני רואה גדילה, לא מבחינת יכולות לנתח, אלא לקבל החלטות..קשה להסביר, אבל יש הרבה ערך לנסיון במיוחד בניהול מקרים מורכבים. הרבה פידבק טוב, כמובן תמיד יש הערות, אבל בסה"כ הכיוון לא רע.

אני לא מתרגש מהשנה הקרובה...אבל אני מניח שזה עוד משהו שצריך לעבור..וגם להתחיל לתכנן את תת התמחות בחו"ל...צפויים המון קשיים...

 

[kerenX]

הסבל האנושי שאני נחשף אליו בתורנויות

כשהייתי בתפקיד טיפולי הסבל האנושי היה הדבר שהיה לי הכי קשה לשאת. מאוד קשה להתנתק. בגלל זה לא המשכתי ללימודי רפואה/סיעוד כמו שתכננתי.
אני חושבת ששווה ללכת לטיפול להבין איך להתמודד עם זה, אפילו כמה פגישות בודדות יכולות לעזור לקבל כלים.

 

[pin2win]

כשהייתי בתפקיד טיפולי הסבל האנושי היה הדבר שהיה לי הכי קשה לשאת. מאוד קשה להתנתק. בגלל זה לא המשכתי ללימודי רפואה/סיעוד כמו שתכננתי.
אני חושבת ששווה ללכת לטיפול להבין איך להתמודד עם זה, אפילו כמה פגישות בודדות יכולות לעזור לקבל כלים.

אשתי חושב ככה גם
לא אפשרי מבחינת זמן ופניות לעניין, אולי בעתיד